יש לתת מעמד רשות חוקרת למוסד מבקר המדינה
"חודשים רבים" של חקירה בפרשת אולמרט החדשה יכולים להיות פתח להתחמקות ולמסמוס, שבסופם ההר יוליד עכבר. צבי לביא מזכיר שהיינו בסרט דומה באמצע העשור הקודם - בפרשת האשראי בבנקים, ותוהה האם הופקו הלקחים המתאימים
אל תלכו שולל אחר ההדלפות וההערכות המגמתיות שיוצאות לתקשורת מחדרי החקירות של פרשת אולמרט החדשה. מבחן האמינות של המשטרה והפרקליטות, אם הפעם מדובר בראיות מוצקות, הוא במשך הזמן הדרוש להם להגשת כתב האישום. הם יצאו גדולים אם זה יקרה בתוך שבועות ספורים. לא כן אם הם מודיעים כי החקירה תימשך חודשים רבים.
שווה להמתין עד שנדע על בטוח כי עו"ד אורי מסר יהיה עד מדינה, ולא רק בחלומם הרטוב של החוקרים, ו/או עד אשר שולה זקן תספר כל מה שהיא יודעת על אולמרט, ומי כמוה יודע. אבל יש גבול להמתנה. כי אם לא מדובר כאן בהפוך על הפוך, "חודשים רבים" הם פתח להתחמקות ולמסמוס החקירה שבסופה ההר יוליד עכבר, כמו אצל קצב.
עמימות הזמן יכולה להסתיר את הרמז שבידי החוקרים יש כיום רק קצוות של חוטים, שאולי מוליכים לשומקום, וכל ההתלהמות התקשורתית היא עלה תאנה שנוצר לתפארת עצמם והישראבלוף. התת-תרבות שלא מחייבת את מבחן התוצאה. לא עשית ופירסמת – כאילו עשית. חובת ההוכחה שאין כאן שלומיאליות אלא תכסיס מתוחכם, רובצת לפתחם.
בסרט הזה כבר היינו
עד אז תרשו לי לפקפק ברצינותם. בסרט הזה כבר הייתי, לפני כ-14 שנה, כשהבנקים הגדולים הסתבכו בפרשה הפלילית של חלוקת אשראי מוגזמת, ללא ביטחונות, לרכישת ניירות הערך שלהם.
הפרשה שהביאה לקוחות רבים ותמימים עד פת לחם ופשיטת רגל, הרסה משפחות ואף גרמה לכמה התאבדויות. איש לא שילם עליה בראשו, מלבד אלה ששלחו יד בנפשם. גם בפרשה ההיא, כמו בפרשת אולמרט, הכתובת הייתה על הקיר, אבל נעלמה איכשהו מעיני רשויות החוק.
צאו וראו מתי וכיצד החלו גלגוליה של פרשת אולמרט האחרונה. מבקר המדינה עלה עליה יותר משנה אחרי שנחשפה בתחקירים עיתונאיים. ממצאיו הקשים שעברו לטיפול הפרקליטות, שכבו על מדפיה כמעט שנה נוספת כאבן שאין לה הופכין, אלמלא נגאלו הודות לתזכורת עיתונאית נוספת.
החדשות הטובות הן שהתקדמנו מעט בעשור האחרון. כיום יש אוזן קשבת יותר לעיתונאים בלשכות מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. בפרשת הבנקים לא ידענו גם את המעט הזה.
אזכור פרשת האשראי חשוב להבנת הנפשות הפועלות בפרשה הנוכחית. קצה הקרחון התגלה בהתאבדויות הראשונות עקב מפולת הבורסה, בראשית 1994. הפרשה לא נחקרה אלא לאחר שנפגעיה ביקשו עזרה מחברי הכנסת, ולא מיד. אני עצמי דחיתי את פניותיהם הראשונות בהנחה שהם מהמרים אשר מעמידים פני מסכנים אחרי שהפסידו את ההון שגרפו בחודשי הגאות בבורסה. האמת נחשפה בדיוני ועדות הכספים וביקורת המדינה.
הבנקים התנערו מאחריותם
התברר כי רוב הבנקים, ובראשם הפועלים ולאומי, ניצלו את הגאות לפיתוי לקוחות רבים להיכנס לבורסה בהצעות אשראי מוזל בסדרי גודל של עשרות ומאות אלפי שקלים, בתנאי שירכשו את קרנות הנאמנות שלהם.
הם הבטיחו התעשרות מהירה - אך לא הספיקו לקיים. נגיד בנק ישראל דאז, פרופ' יעקב פרנקל, פוצץ את הבועה. הקרנות צנחו בעשרות אחוזים והבנקים דרשו פירעון מיידי של האשראי. הם לא חשו מחויבות כלשהי להפסדים הכבדים על הלקוחות, וחייבו את האוברדרפט שנוצר בחשבונותיהם בריבית רצחנית שהכפילה ושילשה את חובותיהם.
בנק ישראל נגרר לפרשה בעצלתיים. האוצר לא חשב להתערב. הסיבות יתבררו בהמשך. המפקחים על שוק ההון לא התנערו מאדישותם גם אחרי שחשפנו (ב"גלובס", האכסניה הקודמת שלי) כי לפחות בבנק הפועלים זה היה מבצע מתוכנן מגבוה. "מרתון" היה שם הצופן שלו. הבנק עודד את הפקידים והסניפים להתחרות ביניהם מי יפתה יותר לקוחות באשראי גבוה יותר, ואף חילק פרסים למצטיינים.
המפקח על הבנקים דאז, זאב אבלס, נאלץ להודות בלחץ הכנסת כי נמצאו סימנים להתנהגות פלילית של הבנקים המעורבים. מאוחר יותר הוא גילה שכבר העביר למשטרה ולפרקליטות 17 תיקים נגד הפועלים ולאומי. אלא שהפרשה נשכחה כעבור זמן קצר בגלל רצח רבין, ופיגועי המחבלים שהקדימו את הבחירות והעלו לשלטון את ממשלת נתניהו.
פגישה מקרית עם אבלס במסדרונות הכנסת, לאחר כינון הממשלה החדשה, הזכירה לי את פרשת האשראי. שאלתי אותו מה עלה בגורל התיקים שהעביר למשטרה ולפרקליטות לפני כשנה וחצי. הוא לא ידע. מדוע לא התעניין? הוא טען שזה מחוץ לסמכותו. אבל מה בדבר האחריות הציבורית המתבקשת מהמפקח על הבנקים? אבלס לא חשב שתפקידו לברר זאת.
חקירה באיחור, ללא התלהבות
הלכתי לברר במקומו. ביחידה הארצית לחקירות הונאה טענו שהם ביקשו חוות דעת מהפרקליטות אך לא נענו. מדוע לא לחצו? אין תגובה. דוברת משרד המשפטים טענה שבפרקליטות בכלל לא שמעו על התיקים. סיפרתי לאבלס, והוא הבטיח "לתת להם על הראש" עד שייזכרו.
הדוברת חזרה כעבור יומיים והאשימה שהטעיתי אותה. הכיצד? היא אמרה שהתיקים לא הגיעו לפרקליטות אלא ל"מיסוי וכלכלה", כאילו מדובר בשלוחה של משרד הדתות ולא של פרקליטות המדינה לענייני כלכלה.
ההתעניינות העיתונאית הניעה את פתיחת החקירה באיחור רב ולא בהתלהבות. חוקרי יחא"ה פשטו על בנק הפועלים ללקט מסמכים מרשיעים רק כעבור חודשיים, בהנחה שהבנק שמר אותם ורק המתין לבואם. בערך כמו שחוקרי פרשת אולמרט-טלנסקי פשטו באחרונה על משרדי עיריית ירושלים בתקווה שעדיין שומרים בעבורם ראיות על מעללי ראש העירייה אולמרט.
אבל נחזור לפרשת הבנקים. היא שבה ועלתה בוועדה לביקורת המדינה, בעיצומה של תקופת ממשלת נתניהו. יחא"ה הוזמנה לדווח על התקדמות החקירה. היא שלחה רב-פקד בלי חדשות. הוא אמר שנחוצים לו חודשים רבים לעבודה. מוּכּר לכם הביטוי הזה? מקור יודע דבר לחש בוועדה על אוזני כי לטיפולו של אותו קצין נוהגים ביחא"ה להעביר את התיקים שהמשטרה מעוניינת לקבור.
האוצר ובנק ישראל בחשו בקלחת
הייתה סיבה לאדישות של בנק ישראל והאוצר ולהתחמקות רשויות החוק מחקירת הבנקים. ח"כ לשעבר דן תיכון גילה לי אותה, לפרסום, כשפרשת האשראי הגיעה לכנסת. תיכון היה מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים לפני המהפך של 1996 ובחירתו ליו"ר הכנסת.
הוא עלה על הסיבה במקרה, הרבה לפני קריסת הבורסה. על פי תיכון, מכר שלו מבכירי הממשל גילה לו כי הגיאות בבורסה הייתה מלאכותית ומבוקרת בידי צוות משותף לאוצר ולבנק ישראל. הצוות התכנס אחת לשבוע ביום ו' בקריית הממשלה הריקה, כדי לעודד את המסחר בהצפת השוק בחלוקת אשראי נדיבה. אלא שהתיאבון של הבנקים בא עם האכילה, וממדי ההיצף אילצו את הנגיד פרנקל לפוצץ את הבועה לפני שהתהליך יצא מכלל שליטה.
תיכון חשף בפני את הסוד לאחר שלחץ על אבלס לגלות לוועדת הכספים כי האשראי הנדיב פרץ את מסגרת החובות המסופקים של הבנקים ביותר ממיליארד שקל. תיכון אמר לי שיחשוף את זהות המקור הבכיר שלו רק בוועדת חקירה ממלכתית של הפרשה. אבל הוועדה לא קמה, כמו שחקירה המשטרה גוועה, ולא כגזירת גורל אלא מחשש שתפתח תיבת פנדורה.
מבקר המדינה הקודם, השופט אליעזר גולדברג, נגרר לפרשה באחור של שנים, וגם הוא לא חקר אותה בנחרצות המאפיינת את המבקר הנוכחי, מיכה לידנשטראוס, למעט בניסיון הנפל שלו לחלץ מפי תיכון את זהות המקור הבכיר.
גולדברג גם טען בכנסת כי ועדת חקירה, כמו טיפול פלילי בבנקים, לא יועילו ללקוחות שהפסידו את רכושם. בתקופת ממשלת אהוד ברק, שש שנים לאחר התפוצצות הפרשה, לחצה הוועדה לביקורת המדינה על הבנקים לשתף פעולה עם צוות בוררים חיצוני של אלפי המקרים, אחרת יתנו את הדין בוועדת חקירה ממלכתית.
כסף יש - איפה הצדק?
הצוות שפעל בראשות עו"ד אוריאל לין אילץ את הבנקים לפצות את רוב הנפגעים. הבנקים שילמו מאות מיליוני שקלים, אבל ניצלו מחקירה שתוביל למשפט פלילי משפיל ומזיק לעסקים. זאב אבלס לא שילם על הפאשלה ואפילו התקדם לתפקיד יו"ר בנק איגוד לאחר פרישתו מבנק ישראל, על פי התקדים שנקבע במינוי גליה מאור למנכ"ל בנק לאומי. מאור הייתה המפקחת על הבנקים שלא מנעה את משבר ויסות מניות הבנקים, ואיכשהו יצאה ממנו נקיה.
30 שנה חלפו מתקופת הזוהר של "זיגל האיום" במשטרה ואהרון ברק כיועץ המשפטי לממשלה, שלא פחדו מאף אחד. לא קמו להם יורשים, ככל הנראה בגלל תרומתם להדחת שלטון מפא"י המסואב והחלפתו במנחם בגין.
מאז התערער הביטחון העצמי של ראשי רשויות החוק. עובדה שהן סובלות מפיחות זוחל - איכותי ורוחני. גיבורים על חלשים שמחפשים את הגנב מתחת לפנס וחוששים להסתכן בסמטאות האפלות. ימים יגידו אם חל בהן שינוי לטובה. הלוואי שכן, למרות הדמיון המטריד בדפוסי הפעולה מפרשת אשראי הבנקים עד פרשת אולמרט האחרונה.
תנו שיניים למבקר
בכל מקרה, לקח אחד ומיידי ראוי להפיק מהנסיבות הללו - בהשחזת השיניים של מבקר המדינה. המבקרים בעשורים האחרונים הם שופטים בכירים בדימוס. גם הדרג המקצועי עשה קפיצת מדרגה איכותית ותיגבר את כוחותיו.
המשרד ניצב כיום ברמה שמצדיקה לשדרג אותו למעמד חוקתי של רשות חוקרת. אם רשויות המסים וניירות ערך נהנות מהיתרון הזה, על אחת כמה וכמה שראוי לצרף אליהן את רשות הביקורת הממלכתית.
משמעות השדרוג תהיה במתן תוקף משפטי של ראיות מפלילות לממצאי חקירות המבקר כמו של תיקי המשטרה. מעמד זה יחסוך את בזבוז הזמן והמאמצים הכרוכים בהעברת הממצאים ליועץ המשפטי לממשלה, וממנו למשטרה. במצבם הנוכחי שמערער את אמון הציבור ביכולתם, התלות בחסדיהם היא משענת קנה רצוץ מתסכלת אשר מרפה את ידי העוסקים בביעור השחיתות השלטונית.
