מעשה מגונה בעזה
כשחיים רמון מציע להחריף את המדיניות המפלצתית של הרעבת תושבי הרצועה, הוא מוכיח כי לא הפנים את מגבלות הכוח. האם מישהו באמת חושב שכך תיפסק הפצצת שדרות?
מדי כמה שבועות מגיח חיים רמון מחשכת תפקידו הלא ברור בממשלת אולמרט ומציע רעיונות פזיזים, יהירים וחסרי אחריות לפיתרון בעיית עזה. הוא לא נגמל מאותה התנהלות שאפיינה אותו כשביצע מעשה מגונה בחיילת, או כשתמך בהעלאת לבנון בלהבות. לא, רמון נשאר כנראה כשחצי תאוותו בידו ולא הפנים את מגבלות הכוח והיוהרה.
אחת ההצעות המופרכות של רמון, ולמרבה הצער הוא אינו השר היחיד שמדבר כך, היא הפסקת כל האספקה לעזה מיד – חשמל, דלק, מזון וגז. משמעותו של צעד כזה היא אחת – תוך ימים ספורים ייוותרו מיליון וחצי בני אדם ללא מזון (לא תהיה כל דרך לחלק מזון ללא דלק או סולר), בתי החולים ישותקו וכך גם מערכות הביוב והמים.
מה חושב לו השר רמון? כי האנשים בעזה יתאדו? או שמא הוא חפץ לחזות ברעב המוני, חולים וגוססים? כבר עכשיו תנאי החיים בעזה מזעזעים. בשבוע שעבר סיפרו תושבים שם כי אין להם גז לבישול, הם כמעט אינם עוזבים את הבית בגלל שיתוק התחבורה, מחירי המזון בלתי אפשריים וכל האנשים שהם פוגשים אחוזים ייאוש כבד. מה אמורה להשיג מדיניות מפלצתית זו? האם מישהו באמת חושב שהיא תעצור את ירי הפצצות לעבר שדרות? כנראה שלא. זהו עיוורון מוסרי וקהות חושים חסרי תקדים.
רמון ורעיו דורשים להפגיז יותר, לחסל, להוריד את שלטון חמאס בכוח. נראה שזיכרונם הקצר או הבנתם הלקוייה את המציאות השכיחו מהם למה הובילה אותה מדיניות כשהופעלה נגד חיזבאללה ונגד יאסר ערפאת והפתח רק לא מזמן. ניסיונה של ישראל לקרב אליה פלגים פוליטיים מסויימים ולמחוץ בכוח פלגים אחרים, הוא ניסיון שנכשל וייכשל. כך החלשתו של ערפאת על ידי ישראל תרמה לעליית החמאס והניסיונות להחליש את החמאס יביאו לעליית שלטון קיצוני יותר בעזה.
גם המתקפה על דרום לבנון בקיץ 2006 לא החלישה את חיזבאללה, לא מבחינה צבאית ולא מבחינה פוליטית. תהליכים דומים קרו וקורים בעיראק – שם התמיכה האמריקנית בפלגים מסויימים תוך לחימה באחרים, רק מחריפה את הבעיה ומרחיקה את הפיתרון הפוליטי הנחוץ כל כך בעיראק, כמו בפלסטין ובלבנון.
מה יעצור את הרכבת הכוחנית, חסרת התוחלת שעליה רוכבים רמון, פוליטיקאים ואנשי צבא אחרים בישראל? אולי החלפתו הצפויה של הנשיא האמריקני הכושל ג'ורג' בוש על תפישתו הפשטנית בשחור-לבן של טובים נגד רעים? אולי מלחמה אזורית עקובה מדם שתביא להפנמת מגבלות הכוח? אולי, סוף סוף פשוט תפציע ההבנה שרק הידברות, מו"מ וחיים של כבוד לכל בני האדם החיים באזור יפסיקו את מעגל הדמים? כך או כך, אם תחליט ממשלת אולמרט להקצין את המדיניות הבלתי אחראית שלה בעזה ובצפון, כולנו נתגעגע לימים העליזים של החקירות בנושא השחיתות.
עדי דגן, קואליציית נשים לשלום
