יצאו בחוץ

הסכנה הגדולה של מדינת ישראל איננה האויבים המרים, הנחושים והמסוכנים שבחוץ, אלא הסדקים הרוחניים והחברתיים המתחוללים בפנים. יש בישראל אליטות מעולות. מבחינה מדעית , כלכלית, ביטחונית, תעשייתית, אינטלקטואלית ורוחנית. יש בישראל ציבורים שלימים , דורות של ישראלים (דור שלישי ורביעי) שאינם שותפים לאופקים החדשים הנפתחים בישראל. יש בישראל ציבורים שלימים המנותקים מהחזון והשפה של ישראל הרשמית והמצליחה. הרוסים (רק מיליון...) החרדים, הדתיים לאומיים, האתיופים ואחרים, אינם חלק ממשי מישראל הרשמית, הדעתנית, זו שקובעת את סדר היום הלאומי.

ביטוי בולט לכך ניתן למצוא בועידת הנשיא שנערכה השבוע. הוועידה חייבת הייתה למלא בגאווה מוצדקת את ליבו של כל ישראלי. 2000 ראשי מדינות, אנשי מדע וידוענים מהעולם שהגיעו לוועידה המכובדת והמרשימה ובראשם נשיא ארצות הברית מצביעים על מעמדה של ישראל בעולם. לאיזו עוד מדינה בעולם מגיעה רשימה כל כך מרשימה של אישי צבור לכבוד יום עצמאות 'עגול' כמו שהגיעו עתה.

מבלי לגרוע חלילה מההישג המרשים הזה. אי אפשר להתעלם מהעובדה כי הוועידה שיקפה היטב את ישראל הרשמית. אך ישראל המתמודדת, הנאבקת והשורדת את היום יום המעיק לא הייתה שם. הנציגים האותנטיים של ישראל השנייה והשלישית. ראשי עיירות פיתוח וראשי ציבור של ישראל הנמצאת מאחור לא הוזמנו לדון בשאלה כיצד להפוך את 'האחור' שלהם ל'מחר'.

קול נציגיהם של מיליון העולים מרוסיה שעלו מישראל, לא נשמע בשאלה כיצד הופכים את הקהילה החכמה ומרשימה הזו לחלק בלתי נפרד של המציאות הישראלית. חזון 'המחר' שלהם , בעידן של 'פוסט-כור-היתוך', לא נידון.

והיכן החרדים, מהו המחר שלהם? כיצד הוא משתלב במחר הרשמי של מדינת ישראל? לעומת כל זה, הפרשה שלנו קובעת עיקרון מכונן.

פרשת 'בהר' פותחת בפסוקים: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור". ומה אמר ה' למשה בהר סיני? הוא מצווה אותם על 'שנת השמיטה' "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך....ובשנה השביעית שנת שבתון יהיה לארץ".

ושאלו החכמים: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" והרי כל המצוות ניתנו בסיני? מדוע נתייחדה דווקא מצוות השמיטה בקידומת 'הר סיני'? התשובה אותה אני אוהב גורסת כי מעמד הר-סיני הוא המקור העליון, הוא השורש העמוק ביותר, זה שמעל תפיסתו של האדם. רק משה מורשה לעלות להר, רק יחיד הסגולה, פסגת הכישרונות האנושיים יכול לגעת בעומק הזה. אך מהמהלך האזוטרי הזה, מתפתח מהלך אכזוטרי, התורה ניתנת לבני האדם כולם.

הביטוי החזק ביותר ל'כולם', לשוויון המתבקש בין העשיר לעני, בין המלומד למי שלא זכה, בין בעל הנחלות לבין האריס והשכיר הוא הציווי על שנת שמיטה. ראוי הוא הציווי על המשיטה להתייחד בכותרת הייחודית "וידבר ה' אל משה בהר סיני..." , כי שנת השמיטה מבטאת את מטרת התהליך. מעמד הר הסיני העמוק, הייחודי והאזוטרי מכוון לשנת השמיטה 'לכולם'. בלי ה'כולם' אין מעמד הר סיני, ובלי מעמד הר סיני אין 'כולם'.

'ועידת הנשיא' החשובה והמוצלחת היא רק סימפטום קטן, והלאו דווקא מהותי של הבעיה המחריפה. האתגר האמיתי הוא במאמץ המתמיד להקשיב להמיית הלב, ולשאיפות של הציבורים השונים, ולדעת לתת להם מענה של ממש. אולי לכך נועד מוסד הנשיאות על מנת להביא למה שהפוליטיקאים לא מצליחים במיוחד. להביא לשיח עמוק ומכונן בין חלקי החברה הישראלית לקראת יצירת משותף רחב ככל האפשר.