חוליגנים

אני לא יכול לומר שבשבוע שעבר, ביום אביב בברלין, כשהובלתי 11 סופרים ומשוררים ישראלים במדים כחולים, בראש מורם ובמבט נחוש אל כר הדשא הירוק, כשהחלפתי דגלון עם קפטן נבחרת גרמניה, לחצתי את ידו של שר החוץ הגרמני, הנעתי שפתיים עם ההימנון – אני לא יכול לומר שמחשבתי הנרגשת נדדה אז אל הרגע שבו הכל התחיל. אבל מתאים להכניס כאן פלאשבק, אז הנה:

‭6.9.2007‬

אתגר קרת היקר, אני חבר בנבחרת הסופרים הלאומית של גרמניה, סיימנו במקום השלישי בטורניר ה־‭Word Cup‬ האירופי בשבדיה השנה, שזכה להד גדול בתקשורת. עכשיו, בעקבות התיאוריה שלי שהמשחק יכול לגרום לפוליטיקה להיראות מטופשת, כשאיראן משחקת מול ארה"ב ואנגליה מול ארגנטינה, מה שמראה שאנחנו יכולים להיות שונים ושווים באותו הזמן, אנחנו מתכננים משהו יותר משמעותי ונשמח לארח קבוצה מישראל. מה אתה חושב? יש סופרים שמשחקים כדורגל בישראל? דיברנו עם הממשלה היום, והדברים מתחילים לזוז.

שלך, רלף בונט

הקשר הבונה אתגר קרת מרים את הכדור לאסף גברון. גברון עוצר את הכדור על החזה, מוריד אותו אל הדשא, מביט סביבו. שולח כמה אימיילים. עושה כמה טלפונים. רלף בברלין מאמין שיהיה תקציב להזמין אותנו. הוא מספר על הטורנירים הקודמים. מסתבר שהשבדים מלוכלכים, הם משתמשים בכדורגלנים לשעבר שהוציאו ביוגרפיות, ולכן זכו בכל הטורנירים שהתקיימו עד היום (הרעיון להזמין את רביבו וברקוביץ' מתחיל להתפוגג‭.(‬

הרבה אנשים שאלו אותנו לכל אורך הדרך מה הקשר בין כדורגל לספרות. החיבור נראה להם ביזארי. אבל לאף אחד מעשרות הסופרים שדיברתי איתם (חוץ מאותו רציני) לא היתה שום תהייה כזו. זה חיבור לגמרי טבעי. היצירתיות והיצריות, ההתרגשות והכאב, הזעם והתהילה - כדורגל זה החיים, ספרות היא על החיים.

אלבר קאמי אמר שלמד את כל מה שהוא יודע על החיים מכדורגל, פטר הנדקה כתב את "חרדתו של השוער מפני בעיטת 11 המטרים" שהפך גם לסרט של וים ונדרס, ניק הורנבי האנגלי, ארווין וולש הסקוטי, אדוארדו גאלאנו האורוגוואי – כולם כתבו על המשחק. ואפשר גם להזכיר את מקומו של הבייסבול, בהתאמה, בספרות האמריקאית הקאנונית של סול בלו, פיליפ רות, דון דלילו ואחרים.

מעבר לייצוג הספרותי, ההזדמנות לשחק, לנער את השרירים, לפרוק מתחים, לפתוח את תאי המוח, להגשים חלומות, לצאת מהקונכייה ולפגוש אנשים כמוך, להכיר ספרות אחרת ולהציג את שלך, להיעזר בתהודה של המשחק הפופולרי כדי להאיר במשהו את משלח ידך הסגפני‭...‬ מה בדיוק כל כך קשה להבין כאן?

נחזור אל כר הדשא במתחם האצטדיון האולימפי בברלין. חודשים ארוכים של הכנות מגיעים לסיומם בשריקה קצרה וחדה. יהלי סובול מוציא כדור לניר ברעם ובדקות הקרובות אנחנו תחת מתקפה. גלים גלים הם באים, בחולצות אדידס לבנות עם לוגו נשר מאיים, משמאל, מהאמצע ונראה שבעיקר מימין, העמדה שלי. אנחנו מתקשים לעבור את קו החצי. כל בעיטת חמש מגיעה היישר לסופר גרמני גבה קומה כלשהו. בדקה ה־25 טעות שלי משחררת את רלף לאחד על אחד ברחבה מול עמיחי שלו. שלו מוחץ את בונט כזבובון והשופט מצביע על הנקודה הלבנה.

שתי דקות מאוחר יותר ההגנה המזמינה שלנו פותחת שוב את רגליה ומוריץ רינקה נוגח פנימה מקו השער. כמה דקות מאוחר יותר עמיחי קוצר עוד רגל גרמנית ברחבה ופנדל נוסף, של דניאל סימנס בדקה ה־‭,43‬ קובע ‭0:3‬ במחצית. גרמנים הרי לא מחמיצים פנדלים, לעולם. אני זוכר ששאלתי את הבלם אורי קרמן, קצת לפני שהמאמן החליף אותי, "מי אמר שכדורגל זה כיף‭."?‬

בינואר זה עוד נראה נחמד. אימונים ראשונים והסגל התחיל להתגבש. השאלה "מיהו סופר" חזרה ועלתה לא פעם, ובסופו של דבר סוכם שהוצאת ספר בשמך – פרוזה, עיון או שירה - תזכה אותך בכרטיס כניסה לנבחרת. ארומה הציעו חסות ושלומי אביטל התמנה למנהל הנבחרת מטעמם וסידר לנו מגרש אימונים ותלבושות.

בלית ברירה הוא גם התמנה לשוער מחליף וכמעט שיחק. טל בניה, כדורגלן מכבי פתח תקווה לשעבר והיום מאמן נוער, וגם מחבר הרומן "ככה לא בונים חופה",‬ הסכים להיות המאמן. הוא הגיע לשני אימונים, אבל אז נעשה עסוק מדי. נפרדנו כידידים. הדבר האחרון שאמר לי בשיחת הפרידה היה "הקטן הזה, הוא השחקן הכי טוב שלכם. הוא פנטסטי‭."‬ הוא התכוון למחזאי ליאור גרטי. הנבואה שלו עוד תגשים את עצמה.

התחלנו באימונים מדי שבועיים והגברנו קצב עד פעמיים בשבוע, אבל עד הסוף הדחקנו את העובדה שמדובר במשחק כדורגל אמיתי, כלומר 11 נגד ‭,11‬ במשך 90 דקות, על מגרש גדול, עם נעלי פקקים והכל. המשורר, נער הגבעות ושחקן הנשמה נחום פצ'ניק הציע את השם "סופרים גולים".‬ הקומיקסאי והמגן השמאלי דובי קייך עיצב את הלוגו והחולצות.

אורי שרצקי, מחברם של ארבעה ספרי ספורט ונוכחות מרתיעה במרכז השדה, שבר שתי אצבעות ביד. אבי שילון, הביוגרף של בגין, הצטרף. מאמן חדש הגיע, רונן בן עמי, כדורגלן לשעבר. בסוף האימון הראשון הוא אמר "אתם לא נבחרת סופרים, אתם נבחרת אנאלפביתים".

‬חדר ההלבשה במחצית. הזעם וההלם. רונן צורח. הקפטן דומם. הוא לא נושא נאום חוצב להבות בדבר מלחמה על הכבוד. יהלי ממלא את הוואקום ומבקש שננצח במחצית השנייה. רונן מוריד את שרצקי למרכז ההגנה ומתחזק אותו ביחזקאל נפשי, ממובילי הזרם העיראקי בשירה העברית הצעירה, ובעורך תומר קרמן. בדקה ה־50 כבר ‭.0:4‬ בונט בועט מ־16 מטר, הכדור פוגע ברגלו המושטת של פצ'ניק ומטעה את השוער.

קבורים? לא ולא. לא סופרי ישראל. רוחות חדשות מנשבות. הגרמנים נסוגים לאחור באופן טבעי. נפשי ושרצקי נותנים את הנשמה וסוגרים את הרחבה. גרטי וברעם מתחילים ליצור מצבים בהתקפה. קומץ האוהדים הישראלים ביציע מנופפים את הדגל.

בינתיים סגרו הגרמנים את פרטי המסע. קרן התרבות של ההתאחדות הגרמנית ומשרד החוץ הגרמני יממנו את הפרויקט, ושר החוץ הגרמני יכבד בנוכחותו. במרץ נסעו הגרמנים לערב הסעודית והפסידו ‭1:5‬ לנבחרת עיתונאים. פגשתי אותם ביריד הספרים בלייפציג יומיים אחר כך וגם ראיתי אותם בפעולה.

אין מה לומר, מדובר בגרמנים, וגרמנים טובים בכדורגל. אבל ניסיתי לשדר לנבחרת שלנו מסרים מרגיעים. במשחק אימון ראשון, עשרה ימים לפני הנסיעה, הפסדנו ‭.0:4‬ אבל נראינו כמו קבוצה. יש תנועה, יש יצירתיות, יש פרגון. בגלי צה"ל עמית סגל אמר ליחזקאל נפשי "נדמה לי שזו הפעם הראשונה שכדורגלן מצטט את סוקרטס בראיון".

המשורר אלי אליהו הסביר לציון נאנוס מערוץ 2 על הקשר שבין שירתו הלירית למגרש הכדורגל. באחד העיתונים ניסו לברר אם הכדורגל יצליח אי פעם לתפוס מקום כנושא ראוי בספרות הישראלית הקאנונית. ואז נסענו.

היציאה מחדרי העבודה האפלוליים לשמש הברלינאית האירה אותנו ביותר ממובן אחד. חלק גדול מאיתנו לא תיכננו לנסוע לגרמניה, והמפגש עם העיר, עם התרבות ועם הסופרים הגרמנים היה מעשיר ופוקח עיניים לשני הצדדים. בארוחות, נסיעות ויציאות משותפות דיברנו על כדורגל ופוליטיקה, ספרות ולאומנות, כתיבה ובירה.

יום לפני המשחק נסענו בזוגות – סופר גרמני וסופר ישראלי – להקראה ומפגש עם תלמידי בית ספר. התלמידים שפגשתי, בדרום מזרח העיר, התעניינו בסכסוך במזרח התיכון. בערב הספרותי – שהתקיים בתיאטרון ברלין המהודר, מול קהל מעונב שכנראה לא ביקר מעודו במגרש כדורגל (כל 250 הכרטיסים נמכרו מראש‭,(‬ הוקראו טקסטים שיצאו לאור בגרמניה ‭")‬מחזיר החלומות" של ברעם ו"תנין פיגוע" שלי) וטקסטים שתורגמו במיוחד ("‬מונומנטל" של גיא ליכטנשטיין, "שלושה דברים לאי בודד" של יואב אבני ושירים של אליהו ונפשי‭.(‬

פצ'ניק דיבר על תחושותיו בברלין כבן לניצולת שואה. מהצד הגרמני שמענו רשמי מסע בפלסטין של מוריץ רינקה, שירים של אלברט אוסטרמאייר וקטע על ילדותו של אלברט איינשטיין מהרומן החדש של בונט. שר החוץ שמר על ערנות מרשימה. שיחות, קשרים, חוויה תרבותית מרגשת – הכל טוב ויפה, אבל בואו לא נשכח את המשחק. במיוחד את 30 הדקות האחרונות שלו.

גלים גלים תקפנו בחולצותינו הכחולות את מעוז ההגנה הגרמני. בדקה ה־64 הוגבה הכדור לרחבה

ואירעה התנגשות אווירית בין חלוצנו המרכזי ניר ברעם לאוסטרמאייר, שוערם גבה הקומה וטוב המראה, מחזאי ומשורר ידוע. הכדור ניתז מגופם אל על, והקפטן הישראלי, גברון, ניתר בעקבותיו ונגח אותו בדייקנות אל הרשת.

השער הראשון בתולדות נבחרת הסופרים הישראלית! שלי! לא. שריקה. השופט ראה עבירה של ניר על השוער. השער נפסל. אלא שבכל זאת נפל דבר. השער הגרמני נפרץ. חדורי אמונה אנחנו ממשיכים לתקוף, ובדקה ה־68 חילופי מסירות נאים מסתיימים בבעיטה של גרטי מ־18 מטר לפינה הימנית הנמוכה – ואוסטרמאייר נכנע!

בדקה ה־77 הכדור פוגע במשקוף ובניסיון השתלטות על הריבאונד רוכב אוסטרמאייר על ברעם. את הפנדל מבקיע בקור רוח אורי שרצקי. ‭.2:4‬ אנחנו ממשיכים לתקוף, אבל הגרמנים עומדים בפרץ. אנחנו יורדים מהמגרש בראש מורם ובחזה נפוח.

‭9.5.2008‬

אסף יקר, האם ראית את הרגע במשחק שבו עפה הכיפה של נחום מראשו והרמתי אותה? הוא עבר לידי שוב כשהכדור ברגליו, מהיר כשד ומלא מוטיבציה, העיף את הכיפה מידי ובעט לשער בכל הכוח. רגע של הומור מורכב. אנשים צחקו, ואני הרגשתי שמשחק הכדורגל מקרב בינינו.

שלך, רלף

• מתוך מוסף הספרות ב"7 לילות" של ידיעות אחרונות