הגיע הזמן ללמוד לשים איקס על האקס
שופנהאואר כתב: "כל פרידה יש בה מטעמה של מיתה, וכל פגישה חדשה יש בה מטעמה של תחיית המתים". מפגש מחודש משרטט למעננו את המפה, מראה לנו בדיוק היכן אנחנו נמצאים – האם התגברנו, או שמא הכל שם, עדיין חי ונושם
א' סיפר לה ששמע שיש לה מישהו והחמיא לה שהיא נראית מצוין. היא, לעומתו, הבחינה במבטו העייף ובכרס החדשה שלו. ליבה היה אדיש. היא הבינה שהמעגל נסגר, שלאקס המיתולוגי שלה אין יותר השפעה עליה. הוא הפך לגלד של פצע.
כמעט כל מי שעבר פרידה מבן זוג משמעותי סקרן לגבי האקס. לפעמים זה נובע מרצון שלנו לגעת בפצעים ישנים ולבדוק שאכן הגלידו. זה מפגש מחודש עם הזכרונות הטובים והפחות טובים. או למי שנפרד בכאסח - מפגש של אגו דרוס עם הדורס.
לא פעם מפגש שכזה יכול לפתוח מחדש דברים קשים, או לעורר תקווה לחזרה לקשר. שופנהאואר כתב: "כל פרידה יש בה מטעמה של מיתה, וכל פגישה חדשה יש בה מטעמה של תחיית המתים". מפגש מחודש משרטט למעננו את המפה, מראה לנו בדיוק היכן אנחנו נמצאים – האם התגברנו, או שמא הכל שם, עדיין חי ונושם. אנחנו אוהבים לספר לעצמנו סיפורים שהתגברנו שאנחנו חזקים. לא כי אנחנו שקרנים, אלא כי אנחנו רוצים להרגיש טוב. לכן, לא פעם כשאנחנו אומרים לעצמנו שהתגברנו, המפגש מעמת אותנו עם האמת. מי שרוצה לדעת את התשובה האמיתית מוזמן להקשיב לגוף שלו בעת המפגש: הגוף טרם שיכלל עצמו לשקר.
יש פרידות קשות, מלוות ברצון לנקום באקס. יש נשים המייחלות לפגוש את האקס ביום שהם נראות מיליון יורו, רצוי חבוקות עם חבר חדש ושווה יותר. זהו הרצון הילדותי להראות לו שהתגברת.
הרצון שלנו להיות נאהבים, נחשקים, רצויים, הוא טבעי – וחזק מאוד. פרידה פוגעת בבטן הרכה הזאת. אילו היינו נעדרי אגו היו ודאי פרידות עסק פשוט מאוד: קובעים פגישה, כל אחד אומר את הדברים שעל ליבו. אם יש מישהו שמעוניין לסיים את הקשר הוא מסביר לשני בצורה הגיונית את טיעוניו, כמו בבית משפט. לבסוף מסיימים בלחיצת יד, נותנים מתנת פרידה יפה וזהו.
צרור קללות עסיסיות ואיחולים לאירוע לבבי קשה
אבל ממבט חטוף בפרידות שלי ושל הסובבים אותי אפשר להבחין בנקל שמתנת הפרידה היחידה היא צרור קללות עסיסיות ואיחולים לאירוע לבבי קשה - שלא לדבר על אלו שמבקשים את המתנות בחזרה.
ניתן היה להימנע מפרידות קשות אלו, אילו היינו מפנימים את העובדה שזוגיות היא שבן זוגך הולך במקביל לצעדיך ולא בתוכם, שאף אחד אינו רכוש שלנו ושאין ערובה לנצח נצחים. אבל נדמה לי שהתובנות האלה שמורות למלאכים - לי באופן אישי קשה לעבוד לפיהן. רובנו איננו קרוצים מהחומר של אמא תרזה, אם כי יש קומץ אנשים שעשו עבודה חשובה של ביטול האגו, אנשים שמסוגלים לשלוח את האקסים שלהם לעתיד טוב יותר, עם מישהו מתאים יותר.
כל מי שזכה לחסד הזה שנקרא אהבה, ומי שאהבה הזאת הלכה ממנו, יודע שפרידה ממישהו משמעותי מותירה אחריה מצבת אבן בלב. יש אנשים שלנצח יהיו דרי קבע בליבנו, וזה לא משנה אם את מתחתנת עם גבר אחר, או אם אתה עברת לגור עם החברה החדשה שלך. אותו אהוב שהיה הוא דייר קבע בדמי מפתח וגם נוכח-נפקד שלא ניתן להוציא אותו. כל מפגש עם אותו אקס חשוב מציף שוב אור על מצבה החשוכה הזאת. לכן, גם אם שמים איקס על האקס ומתקדמים - הוא תמיד שם.
מי שהתגבר על פרידה כואבת יכול להעיד שהרגע המאושר ביותר הוא היום שאתם מתראים ואין כעס, אין כאב, יש השלמה גדולה עם הפרידה. הבנה עם הראש וקבלה של מות הקשר. זה רגע שמוכיח לך שעשית עבודה טובה - הלב נקי פנוי לאהוב חדש.
טור זה מוקדש למי שעדיין נמצא בשלב הכעס הגעגועים, לכל מי שנושא את האקס או האקסית במזוודה לכל בליינד דייט. למי שמשמר את זכרונות קשר שמת בנפטלין/ פורמלין. למי שמחכה ל-SMS מהאקסית שיש לה כבר ילד שני. למי שחי בעבר ומסרב לפתוח את הלב לעתיד. באיחולי שחרור מהאקס/ית, בתפילה שתפסיקו לקדש את השכול ותפנימו שזה נגמר. סגרו את הדלת הזאת ופתחו חדשה. בהצלחה!
- רוצים לקרוא עוד על פרידות ודרכי התמודדות? הקליקו כאן
לפנייה לכתב/ת 
