מאבקם של הדתיים ההומולסביים קיבל דחיפה משמעותית במחצית השנה האחרונה. זכייתו של הסרט "ואהבת" בפרס
הראשון בבית-הספר לקולנוע מעלה ( העוסק בבחור המנסה להשתנות ללא הצלחה) והקמת " אתר הו"ד",
יצרו תנופה לעיסוק בנושא. רבים קוראים לקחת חלק בדיון רציני ואחראי בסוגייה, אך קיימות גם תגובות אחרות.
בסוף השבוע התייצב הרב אבינר בפומבי
מאחורי הטכניקה הנקראת "טיפולי המרה". הרב אבינר הסביר באריכות איך הטכניקה הזו אמורה לעבוד ואיך היא משמשת "פיתרון" לסוגיית הדתיים ההומולסביים "במטרה להוציא אותם מזה". אין בכוונתי לתקוף אישית את הרב אבינר שהוא תלמיד חכם ואיש חינוך בעל זכויות רבות, אלא לערוך עימו עימות מוסרי נוקב סביב תמיכתו במרכז "עצת נפש", כי עמדתו היא לדעתי שגויה, פסולה ומסוכנת.
הרב אבינר מדבר על הבדידות הנוראה שחשים רבים מהדתיים ההומולסביים וזה אכן כך. אדם דתי שמגלה כי נטייתו לבני מינו חש את עצמו חסר תקווה. את התקווה הזו נועד המרכז "עצת נפש" למלא, כביכול. אנשים באים לשם מתוך תקווה אדירה ש"הנה נמצא הפתרון לבעייתם והם הולכים להיות נורמאלים". הם מרגישים הקלה עצומה ( ומובנת) מהעובדה שיש סוף כל סוף אוזן קשבת לסבלם הנורא. הם לא נמצאים באיזון הנפשי השקול והשקט כדי להעריך אם יש או אין ממש בעצות השונות שהמטפלים והמדריכים בסדנאות אומרים להם ב"עצת נפש". רק אחרי שהטלטלה נגמרת רובם מגלים שנטייתם המינית נשארה- הפלא ופלא- באותו המקום. כמובן שאין זה פלא כלל.
"עצת נפש" אינו ארגון מקצועי, האדם העומד בראשו אינו איש מקצוע ומעולם לא עבר הכשרה מקצועית טיפולית. גם המתנדבים של המרכז אינם עוברים כל הכשרה ראויה לקו מצוקה, מהסוג אותה עוברים מתנדבי ער"ן. מדובר בתופעה חמורה ביותר, מכיוון שלמוקד שלהם פונים נערים שלעיתים קרובות נמצאים במצב אובדני ממש. מהשיחות שלי עם המתנדבים של "עצת נפש" התברר לי מהר מאד שמדובר באנשים שכל ידע מקצועי הוא מהם והלאה. הדבר גרם למספר מתנדבים בכירים בעבר לעזוב את המרכז. אפילו המטפלים המעטים והחריגים שהמרכז "עצת נפש" מפנה אליהם מסתייגים ( שלא לציטוט ) מהפעילות שלו.
ומה עם השיטה של ה"טיפול הרפרטיבי" שהרב אבינר מזכיר? ובכן, מדובר ב"שיטה" שנוסחה על ידי אדם אחד, פסיכולוג קתולי קיצוני ג'וזף ניקולוסי. לא קיימים ל"שיטה" הזו כללים ברורים ואף לא מסלולי הכשרה. הרב אבינר עצמו מתחיל להסתבך כשהוא מנסה להסביר את הסיבה להתפתחות הנטייה המינית לפי ה"שיטה" ( אולי זה קשור לאבא... ואולי לאימא... ואולי לחברים) ולהסגיר בורות מביכה בנושא ( למשל את היעדר ההבחנה בין הנטייה המינית לזהות המגדרית ובין שוני מגדרי להפרעה מגדרית ). לא פורסמו כל מחקרים המצביעים על יעילותה של השיטה לאורך זמן. במקרים מעטים מדובר על הצלחה צנועה למדי ( מטפלי ההמרה עצמם הם הראשונים להודות בכך ) שמגיעה במקרה הטוב ביותר לתפקוד הטרוסקסואלי חלש אך יציב, כאשר המשיכה ההומוסקסואלית כל הזמן ברקע. במקרים רבים הטיפול מזיק- כפי שמתועד במחקר.
רבים לא מבינים כיצד טיפול כזה עלול להזיק. הרי במקרה הגרוע ביותר אומרים הם, האדם יישאר עם הנטייה שהייתה לו ממילא! אלא שכאן בדיוק הבעיה וכאן נעוץ המסר הבעייתי של הרב אבינר. הוא מוכן להתייחס בצורה אמפתית לאדם ההומוסקסואל, כל עוד זה מנסה לשנות את נטייתו. ברגע שאדם כזה מרגיש שהוא מיצה, שכוחותיו אפסו, שאין לו כוח יותר לנסות לגזור את עצמו לגזרים - הוא יזכה ליחס מתנכר. הוא יואשם בכך שהכשיל את הטיפול של עצמו ולא באמת רצה להשתנות - שכן היה מצליח בכך לו היה רוצה ! הוא חש מושפל, חסר אונים, כועס על עצמו. הוא עלול לשקוע בדיכאון, התמכרות או הפרעה נפשית אחרת ואף לנסות לשלוח יד בנפשו.
לנו, לדתיים ההומולסביים, נמאס מהמסלול המשפיל החוזר הזה! רבים מאיתנו עשו אותו ונשברו בשלב זה או אחר (התהליך הזה מתואר גם בסרט "ואהבת" ). אין אנו אשמים בנטייתנו המינית, אך היא חלק מאיתנו ותישאר כך! אחדים מאיתנו אולי כן מסוגלים להקים בית בישראל - ואנו מברכים אותם על כך, אך רובנו לא במצב הזה.
אני קורא לרב אבינר לחזור בו מהתמיכה במרכז "עצת נפש" ובטיפולי ההמרה כפיתרון גורף ואולטימטיבי לכל ההומוסקסואלים, לאמץ את מסמך העקרונות של אתר הו"ד ולהיות שותף - יחד איתנו ועם שורה של רבני הציונות הדתית ואנשי מקצוע דתיים - למערך התמיכה הרוחני והנפשי עבור הדתיים ההומולסביים שיעזור לכל בניה ובנותיה של הציונות הדתית לחוש בבית. כי את הנטייה המינית אין - לרוב - אפשרות לשנות, אבל את היחס אלינו כבני אדם אפשר לשנות! אפשרות כזו קיימת גם עבור הרב אבינר.
זאב הוא הומוסקסואל דתי ואיש מקצוע טיפולי (קרימינולוג יישומי מוסמך) החוקר באופן מקצועי את הסוגיות הקשורות לנטייה מינית. פרסם מספר מאמרים מדעיים בנושא ומרצה בפורומים מקצועיים שונים. תומך בהווה בדתיים הומולסביים
