היכן חוט השדרה המוסרי של לבני?

דומה שלא די בלבלובם של החשדות הפליליים החמורים נגד ראש הממשלה ושחיקתו עד דק של סף הבושה השלטוני, כדי לחלץ ולו קול ענות חלושה של ביקורת מפי חברי ממשלת ישראל כלפי העומד בראשם. כשחברי מסדר אולמרט הממשלתי מבכרים בעת הזו יותר מכל את הכלל הבטיחותי "לך דומייה תהילה, ובעיקר שמירת המשרה", גם חשוד מוּעד לזכאי ייחשב בעיניהם.

אלא שבכל זאת נמצאה שרה לרפואה אשר בדד ישבה ובפיה קינה. "כל אדם צריך שיהיה לו חוט שדרה מוסרי ומצפן פנימי שלפיו הוא פועל", פסקה ציפי לבני בוועידת הנשיא בשבוע שעבר, ואיש כמעט לא הטיל ספק למי כוונו הדברים. ולמי שפקפק במכותבם, באה התוספת מפי השרה קצת אחר כך: "אני לא שואלת מה פלילי ומה לא, אלא מה מוסרי. הקמנו את קדימה כדי לנקות את הפוליטיקה, כי מאסתי במרכז הליכוד". לא נותר אלא לנסות ולעמוד על פשרם של חוטי שדרה, מצפנים פנימיים, מגנוני ניקוי פוליטיים, ובייחוד עד כמה מתקיים באומרם הפסוק "נאה דורש ונאה מקיים".

כך נוכל לאבחן שבמצפן הפנימי של הגב' לבני נגמרות לעתים מהר מדי הסוללות. מה שעל נקלה יכול להסביר את העובדה שבשבתה בממשלת שרון כשרת משפטים, היא הקפידה קלה כבחמורה למלא את פיה מים ככל שנגע הדבר לקופת הסיריל קרניים והאיים היווניים שהיו תלויים לראש ממשלתה שרון מאחוריו. וזו אותה דמות מופת מוסרית, שנהתה בנטישתה את הליכוד "המאוס" אחרי אותו שרון – האיש שבנו יושב עתה בכלא רק משום שביכר לשכב על הגדר למען אביו.

הציפורה הנחמדת ובעיקר הצדקת התקשתה עד מאוד גם לחוש בכל ימי המפלגה החדשה שלא בנוח עם האדונים אפללו והנגבי והגב' בלילא; ובוודאי לא עם השורה הבלתי נגמרת של ראשי רשויות מקומיות ממפלגתה החשודים בפלילים; וכמובן עד לתחילת השבוע שעבר גם לא עם שובל החשדות של ראש מפלגתה.

מן הסתם מדם לבה היא דיברה על הצורך שראש מפלגתה יסיק מסקנות ויתפטר אחרי דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, גם אם הדבר לא מנע מבעדה מלהמשיך ולשבת בממשלתו. וחלילה לנו להניח שחוט השדרה המוסרי לא היה בשימוש באותה עת. הוא היה כמובן בשימוש, אך הוא יועד לחיבור אמיץ של השרה לכיסאה – הרי "בשביל זה הוקמה קדימה". לא?

המנטרה "בשביל זה הקמנו את קדימה" עוברת כחוט השני בביתה הפוליטי החדש של השרה. כשלפני שנתיים נחשפו "יומני עמרי שרון", טענו כל שועי המפלגה כאיש אחד: "בשביל זה הקמנו את קדימה". כך למדנו אז ששלל כוכבי "יומני עמרי" הקימו מפלגה כדי שמעשי השחיתות העולים מ"היומנים" לא יהיו חלק מ"המפלגה החדשה והנקייה משחיתות" עם אותם כוכבי היומנים.

אלא שחוט השדרה והמצפן לא נותנים את לבנו לשכוח שיש בהם גם צד ערכי-מדיני נעלה. כך, ביום בהיר אחד – שתאם להפליא בעיתוי את החלטת שרון על ההתנתקות ועל שינוי עמדותיו המדיניות – פקד את השרה פרץ ערכי לא בר שליטה, אשר הביאה בין השאר לקבוע: "שליטה על עם זר מנוגדת לערכיי". היה זה רק פרק זמן קצר לאחר שהיא רצה לרשימת הליכוד לכנסת ועשתה נפשות מעל כל במה לרעיונותיו.

כיוון שבעולם הסתברותי עסקינן, ניתן להניח בוודאות כמעט מלאה שלא באותו לילה שבו נדדה שנתו של שרון, שגרמה לו להתנער ממורשתו משכבר הימים, נדדה גם שנתה של ציפורה, כש"חזון שתי המדינות" הפך למחרת היום כמעט להמנונה הבלתי רשמי.

לפיכך, אחד מן השניים: או שהיא האמינה עוד בהיותה בת נאמנה בליכוד, ש"שליטה בעם זר" היא עוולה מוסרית; או שהיא האמינה לפחות לפרק זמן מסוים לאחר נטישתה את הליכוד באותם רעיונות ליכודניקיים מבית אבא. האפשרות שבדיוק בנקודת הזמן שבה שרון שינה את דעתו, עשתה זאת גם היא – נראית קלושה עד לא קיימת. מכאן אין אלא להגיע למסקנה שנפלה תעוקה קשה במצפן ובחוט השדרה של השרה, לפחות בחלק מאותם ימים; ימים שפיה ולבה של הטוענת המוסרית לא היו בדיוק שווים.

"בנסיבות אלה, אין ספק בלבי כי הנשיא אינו יכול להמשיך ולמלא את תפקידו", קבע ראש מפלגתה של השרה בכנס הרצליה בינואר 2007, כמובן הרבה לפני הגשת כתב אישום נגד קצב, מה שלא מונע ממנו כיום להשתומם על כל מי שמבקש ממנו להסיק מסקנות עוד לפני הגשת כתב אישום. 

לא נותר אלא לתהות מי מבין השניים ראוי יותר לאזהרתו של אלכסנדר ינאי מפני הצבועים העושים כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס, ואצל מי המצפן יצא מכלל שימוש.

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה