שתף קטע נבחר

דיסק און קיבורד

האתר Sellaband.com מציע ליוצרים צעירים הצעה שקשה לסרב לה: להרוג את המתווך, קרי חברת התקליטים, ולאסוף ישירות מהגולשים כסף להפקת אלבומים. כתבנו בדק אם זאת המהפכה שתעשיית המוזיקה חיכתה לה - וגילה שפחחח

כבר שנים שבכירי תעשיית המוזיקה מייללים שהאינטרנט הולך לחסל להם את הביזנס, אבל קשה לומר שהם מנסים למצוא פתרון יצירתי למשבר. במקום זה הם מעדיפים להתמקד ברדיפת משתפי הקבצים, בתרגילים נוסח "הורד ושלם כמה שבא לך" מבית רדיוהד (שבדיעבד התברר כלא יותר מתעלול יחצ"ני) ובתקיעת הראש עמוק בחול. זה לא אסון מבחינת האמנים הוותיקים - אצלם העסקים נמשכים בסך הכל כרגיל - אבל מוזיקאים צעירים, עם קריירות בחיתולים, נדפקים חזק. מחלקות ה־A&R (ר"ת Artists and Repertoire) של הלייבלים הגדולים, שאחראיות לגילוי אמנים חדשים, הזרימו דם טרי לתעשייה במשך עשרות שנים; האי־ודאות של השנים האחרונות הפכה אותן לזהירות מתמיד, והתוצאה היא שעולם הפופ הולך והופך לשמרני ומשעמם. סליחה, לעוד יותר שמרני ומשעמם מבדרך כלל.

 

לתוך הוואקום הזה נכנסו לאחרונה כמה אתרי אינטרנט שמציגים פתרון אפשרי לבעיה. הגדול והמוכר שבהם הוא Sellaband.com, סטארט־אפ גרמני שהקימו שני מנהלים לשעבר בסוני בי.אם.ג'י, במטרה לשחרר את התעשייה מאלמנט הסיכון שכרוך באיתור ובטיפוח אמנים חדשים. הרעיון הבסיסי די פשוט: במקום לשלוח דמואים לחברות תקליטים ולקבל קדחת, להקה או יוצר עצמאי יכולים לפתוח חשבון באתר, להציג בו שלושה קטעים לדוגמה בממשק נוח ונקי, ולגייס כסף באמצעות הגולשים. אלה יכולים להאזין בחינם לכל השירים שמוצגים באתר, ולרכוש נתח באלבום הבכורה - התיאורטי בשלב זה - של להקה או אמן שאהבו. תחשבו על זה כאופציה על אלבום עתידי.

 


 צילום: ויז'ואל פוטוס

 

ערכה של כל אופציה כזאת הוא עשרה דולרים. אפשר לרכוש אחת, או יותר אם אתם ממש מתלהבים. ברגע שנמכרות אופציות ב־50 אלף דולר, Sellaband מעביר את הכסף ללהקה כדי להקליט ולייצר אלבום בכורה, מצמיד לה מפיק מוזיקלי ומלווה מקרוב את תהליך הפקת האלבום. 5,000 העותקים הראשונים מהאלבום מחולקים בין המשקיעים - הם מכונים כאן "מאמינים" - וכל הרווחים ממכירות נוספות, הורדות ופרסומות שמוצגות באתר מתחלקים בין המאמינים, האתר והלהקה.

 

אין ספק ש־Sellaband הביאה קונספט מעניין, אבל שאלת 50 אלף הדולר היא האם זה עובד - והתשובה מאוד לא חד־משמעית. מצד אחד, כ־7,300 אמנים פתחו דף יוצר באתר מאז שהושק באוגוסט 2006. מצד שני, פחות מ־20 מהם הצליחו להגיע לרף 50 אלף הדולרים ולהקליט אלבום. מאות אמנים נוספים גייסו כמה אלפי דולרים, והרוב המכריע של האמנים שרשומים באתר הצליחו לגייס סכומים פעוטים בלבד. בהם, אגב, גם 35 יוצרים ישראלים שמופיעים שם.

 

בין המעטים שהצליחו להקליט אלבום בעזרת Sellaband, זה שזכה להצלחה הגדולה ביותר הוא סינגר־סונגרייטר מהוואי בשם Cubworld: הוא אפילו קיבל חוזה בחברת ההפקות שמטפלת בין השאר בגוון סטפאני. שוס, לא? ובכן, לא. זה בדיוק הסיפור: גם ההצלחות הגדולות ביותר בשיטה הזאת הן עדיין עמוק בסמול־טיים, והשאלה אם לאתר כזה יכול להיות אימפקט אמיתי על עולם המוזיקה נותרת פתוחה.

 

בלי מערך שיווק דומה לזה של חברות תקליטים מסורתיות, אין למיזמים כמו Sellaband (או Slicethepie.com שמאוד דומה לו, או amiestreet.com שעובד לפי מודל של רכישת שירים בודדים, או artistshare.com שהתחיל את כל הטרנד) יכולת ממשית לקדם להקה שהקליטה באמצעותו אלבום מעבר לגבולות הרשת, ולהפוך באזז אינטרנטי להצלחה מיינסטרימית ממשית. אבל אימפקט הוא לא רק שאלה של מכירות - והשאלה מתי כבר תצא מאחד האתרים האלה בשורה מוזיקלית חדשה במקום עוד מאותו דבר נותרת גם היא ללא מענה. עיון בתוצרת של אמני Sellaband היא עניין מתסכל: עוד סינגר־סונגרייטר עגמומי, עוד להקת פופ־פאנק בסגנון עדות הגרין־דיי, עוד פולקיסטית מהורהרת, אתם מבינים את העיקרון.

 

דבר אחד בטוח: בתוך פחות משנתיים גייסו בעלי האתר יותר מ־1.5 מיליון דולר מכ־25 אלף משקיעים (אם לצטט נתונים שהופיעו לפני מספר חודשים ב־Wired), לא כולל הכנסות מפרסום, והשקיעו רק 900 אלף ב־18 להקות שהגיעו לרף 50 אלף הדולרים. נכון שהאתר מתחייב להחזיר כסף למשקיעים שהלהקות שלהם לא הגיעו לכלום, אבל זה קורה רק אם וכאשר המשקיע נזכר לבקש החזר - ככה שבסך הכל, Sellaband במצב לא רע. תוסיפו לזה חמישה מיליון דולר שהיא גייסה בראשית אפריל בבורסה, ותבינו מי עושה כסף מצוין ממוזיקה באינטרנט כבר עכשיו.

 

ההר הוליד משהו מעפן

הברידרז חוגגת 20 שנות פעילות עם Mountain Battles. אם כי "חוגגת" זאת טיפה מילה מוזרה בהקשר של אלבום חרא

 

כצלע הנשית של הפיקסיז, קים דיל הקסימה מיליוני נערים חיוורים ועגומי עיניים. אבל מאבקי האגו בתוך הלהקה ההיא השאירו לה מעט מאוד מקום לביטוי עצמי, ורוב השירים המצוינים שכתבה אז הגיעו לשני האלבומים הראשונים של הברידרז - הלהקה שלה ושל אחותה התאומה קלי, שהתחילה כפרויקט צדדי ובימים אלה מציינת 20 שנות פעילות לא ממש עקבית באלבום חדש, רביעי בסך הכל.

 


בתמונה: הברידרז בבית של קוטנר 

 

הברידרז שיחקה אותה ב־93' עם האלבום השני שלה, Splash Last, ובמיוחד עם סינגל אחד מתוכו - Cannonball. בשיא ימי הגראנג' זאת היתה גיחה אמיצה לטריטוריה פופית מובהקת, שהוכיחה את עצמה כשהשיר הפך לאחד מהמנוני האינדי הגדולים של הניינטיז. אבל אולי בגלל התפיסה המעוותת־אך־רווחת שרואה בפופ מוצר נחות ולא מכובד, הברידרז לא שבה לחקור כיוונים דומים. למרות ההצלחה הנאה, האחיות דיל העדיפו מאז להתמחות בסוג של לואו־פיי גולמי - כזה שאולי מביא הרבה כבוד בעיתונים ובחוגי האלטרנטיב, אבל מעניין יחסית מעט אנשים מחוץ למעגלים האלה.

 

ברגע שקים דיל הפנתה עורף לפופ, קרה לה מה שקורה תמיד למי שמנסה בכוח להיות אמנותי, רציני ומשמעותי: היא הפסיקה לעניין. זה לא מקרה שבכל ביקורת שנכתבה על האלבום החדש, Mountain Battles, חזרה השאלה אם יש בו עוד Cannonball (ואין, למרבה הצער). לברידרז מעולם לא היה משהו חשוב באמת להגיד, אבל לאף אחד לא היה אכפת כל עוד דיל המשיכה לספק מלודיות מתוקות־מרירות־מושלמות.

 

דיל עדיין כותבת שירים טובים, אבל ההתעקשות שלה ושל המפיק סטיב אלביני להימנע מהפקת יתר - עוד אידיאל מטופש שהותיר אחריו הגראנג' - נשמע היום מיושן מאוד. הצליל הספרטני במכוון גורם לכל העסק להישמע כמו אוסף של סקיצות מרושלות, ומטביע גם את השירים המוצלחים שבו מתחת למעטה אחיד, דל ומשעמם.


 הברידרז, Mountain Battles

  

כשסופרגראס הגיחו מאוקספורד ב־1995 עם הלהיט Alright, היה קל לבטל אותם כחבורת טינאייג'רים מסטולים שנהנים לרכב על גל הבריט־פופ. אבל היום, כשרוב הלהקות שנחשבו אז למשמעותיות מהם כבר התפוגגו, סופרגראס עדיין איתנו עם אלבום שישי מצוין. את האפלוליות של האלבום הקודם מחליף כאן צליל טרי ושמנמן, שמשלב בין שמחת החיים שאיפיינה את הלהקה בתחילת הדרך לעומק של האלבומים המאוחרים יותר. וגם אם המחוות שלה נשמעות לפעמים שקופות מדי (Rebel In You למשל נשמע כמו קאבר לדייויד בואי), התוצאה היא כיף גדול.


סופרגראס, Hoo Ha Diamond

 

בי.בי. קינג, אחרון ענקי הבלוז של דלתת המיסיסיפי, הכריז על פרישה לגימלאות לפני שנתיים, כשהגיע לגבורות. דיסק ההופעה שלפנינו נרקח מהופעותיו בממפיס ובנאשוויל במסגרת סיבוב הפרידה שלו, אבל אם נדמה לכם שמדובר במופע הרדיו והקתטר, אתם רחוקים מהאמת כמו שהדלתה רחוקה מגלגל"צ: שימו עליו את לוסיל, הגיטרה האהובה שמלווה אותו כבר 60 שנה, ולא תבינו מה יש למלך לחפש בפנסיה.


בי.בי. קינג, Live (יש גם בדי.וי.די, אבל לא הסכימו לשלוח לנו)

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בי.בי. קינג. מה יש לך לעשות בפנסיה?
מומלצים