מי שזורק אוכל הוא פושע סביבתי

זוכרים שפעם היו דורשים מאיתנו "לגמור הכל יפה מהצלחת"; בעידן הנוכחי של הורות מתחשבת זה לא כל כך פופולרי. פעם אכלו כשרעבים; היום האוכל הוא גם בילוי, וגם אמצעי להפגת השיעמום ואפילו הדרך בה אנו מציינים חגים ומועדים; פסח, יום העצמאות ושבועות הפכו מזמן מחגים ומועדים ערכיים לחגיגות זלילה אינסופיות.

הדבר ניכר לא רק בחגורת המתניים המתרחבת שלנו, או בהיבטים הבריאותיים של השמנת יתר. מדובר גם בביזבוז עצום של מזון, וביזבוז עצום של משאבים יקרי המציאות. לא רק המשאבים הטבעיים כמו גידולים, שטח ומים מתבזבזים; גם הדלק והחשמל שנדרשו לייצר, לארוז, לשווק ולשנע את המזון יורדים לטימיון, ואת הזיהום וגזי החממה שהם פלטו לאוויר אין להשיב. בנוסף, מדובר בטונות רבות של פסולת שצריך להטמין איפשהו, שגם הם אינם מחוייבי המציאות, ווגם שם הזבל עוד לא אומר את המילה האחרונה. 

בעידן של משבר מזון עולמי, שנגרם בין היתר כתוצאה ממשבר האנרגיה ושינוי האקלים, וגורם להתייקרות מחירים, מחסור ורעב במדינות מתפתחות ואף למהומות אלימות - מדובר בפשע סביבתי של ממש.

מייצרים, רוכשים וזורקים

על פי מחקר פדרלי אמריקני, שצוטט בכתבה ב"ניו יורק טיימס", האמריקנים משליכים לפח 27 אחוז מהמזון הזמין לצריכה. זה קורה בבתי קפה, מסעדות, מרכולים וגם בבית. על פי החישוב, מדובר בכחצי קילו של מזון ראוי לאכילה שמושלך לאשפה על ידי כל אמריקני בכל יום.

חנויות משליכות מזון ראוי שאריזתו נפגמה, מסעדות משליכות מזון שלא נצרך, ובבתים משליכים מכל הבא ליד - שאריות של ארוחות שלא נאכלו או מזון שנרכש וסר חינו לפני שנצרך - בננות שהבשילו או מוצרים שמועד הצריכה האחרון שלהם מתקרב. מחקר מצא שב-1995 השליכו האמריקנים 96.4 מיליארד טונות מתוך 365 מיליארד טונות של מזון שנרכש ולא נצרך - בעיקר מוצרים טריים, חלב, דגנים וממתיקים. זהו כנראה אמדן צנוע שכן המחקר לא כלל מוצרים מוכנים במרכולים שלא נרכשו, ומצאו דרכם כנראה לפח: סלט תפוחי אדמה או עופות צלויים שלא נקנו.

הבעיה אינה ייחודית לארצות הברית. מחקר מצא שהבריטים משליכים שליש מהמזון שהם רוכשים - יותר מארבעה מיליון תפוחים שאיש לא נגס בהם, 1.2 מיליון נקנקיות ו-2.8 מיליון עגבניות. בשוודיה, משפחות קטנות השליכו רבע מכמות המזון שרכשו.

חוץ מהאוכל שלא נצרך, מדובר גם בהמון אשפה. מחקר של סוכנות הגנת הסביבה האמריקנית מצא כי המזון שמשליכים האמריקנים נאמד בכ-30 מיליון טונות בשנה - 12 אחוז מהסך הכללי של האשפה שהם מייצרים. אבל בעוד ש-98 אחוז מפסולת המזון מגיעה למטמנות, אשפה אחרת דווקא מועברת למיחזור - פסולת גינה למשל, ש-62 אחוז ממנה הופכים לקומפוסט שמדשן חקלאות. אותו מזון שנרקב במטמנות הופך לגז מתאן - אחד מגזי החממה המזיקים ביותר שמאיצים את התחממות כדור הארץ.

למה מאשימים את הסינים הרעבים?

משבר המזון העולמי הנוכחי נובע ממספר תהליכים גלובליים. המומחים מצביעים על עליית מחירי הדלק כמרכיב מרכזי שהשפיע על עליית מחירי המזון העולמית. בהקשר הזה מדברים גם על משבר האנרגיה העולמי, ועל שינוי האקלים שמעודד מדינות רבות לפתח ולנצל דלקים חלופיים נקיים יותר כמו ביודלק ואתנול מתירס. ההעדפה הכלכלית של חקלאים לגדל תירס להפקת דלק מפחיתה את השטח בו מגדלים מזון, מפחיתה את היצע המזון ומייקרת את מחירו - או שמאפשרת לגורמים בעלי אינטרס "לשחק" במחיר.

הכלכלנים מדברים בהקשר זה גם על העלייה ברמת החיים ובצריכה במדינות מתפתחות כמו סין והודו. אך האם באמת אפשר אפשר להאשים את הסינים וההודים בתיאבון שלהם לבשר או מוצרי חלב, אם בארצות הברית משליכים כמויות עצומות של אותם המוצרים לאשפה?

ברור שהפחתה של המזון הראוי שמושלך לאשפה לא תפתור את בעיות הרעב בעולם, וגם לא תעצור את התחממות כדור הארץ. אבל היא יכולה לגרום לשינוי שישפיע באופן משמעותי על חייהם של אנשים רבים, ועל הסביבה. מחקר של משרד החקלאות האמריקני קובע שאם תהיה הפחתה של חמישה אחוזים בכמות המזון המושלך לאשפה, ניתן יהיה להאכיל 4 מיליון פיות ביום. הפחתה של 25 אחוז תאכיל 20 מיליון איש.