לאחר הלידה: טיפולי הפוריות פגעו בזוגיות
הטיפולים שעברו דניאל ואורית ושמירת ההריון גרמו לכך שכחצי שנה לאחר לידת הבן, החלו לצוף על פני השטח תחושות קשות זה כלפי זה. כעסים מהעבר, זכרונות כואבים, אכזבות והתחשבנויות הדדיות הלכו ומילאו את המרחב הזוגי ויצרו פער כל כך גדול, שהצריך התערבות מקצועית
עד הולדת הילד, היו דניאל ואורית נשואים שבע שנים. "על 'הפרוייקט' עבדנו כארבע שנים, אבל הכל היה שווה כמובן", אומרת אורית.
בדומה לזוגות רבים, גם במקרה זה, למרות ברורים ובדיקות רבות, הרופאים לא הצליחו להצביע על הגורמים לאי הפוריות. לאחר שנה של ניסיונות להרות באופן טבעי, גם דניאל ואורית נכנסו להגדרה של זוגות הסובלים מליקויי פוריות. לאחר מספר נסיונות בטיפולי הזרעה, עברו לטיפולי הפריה חוץ גופית (IVF), וכעבור שמונה מחזורי טיפול, "התרחש הנס" וההריון המיוחל נקלט.
מלבד הסבל שהיה כרוך בטיפולים עצמם, גם ההריון לא היה קל, ובחלקו נאלצה אורית נאלצה מרותקת למיטה בשמירת הריון.
לשמחת כולם, נולד תינוק בריא. המהפך שחל בחיי הזוג עם סיום המסע המפרך להורות, השכיח בשלב הראשון את כל התלאות והייסורים שהיו מנת חלקם בשנים האחרונות. שניהם היו נרגשים ונפעמים מהאושר בו זכו.
על פניו, עוד סיפור הסתיים בהפי אנד: הרגעים הקשים, המצוקה סביב המשברים החוזרים בכל פעם שהטיפול כשל, כל אלו הפכו נחלת העבר תודות לטכנולוגיה החדישה שהגשימה את החלום.
אלא שלהפתעתם של בני הזוג, כחצי שנה לאחר לידת בנם החלו לצוף על פני השטח תחושות ורגשות קשים זה כלפי זה. כעסים מהעבר, זכרונות כואבים, אכזבות והתחשבנויות הדדיות הלכו ומילאו את המרחב הזוגי ויצרו ריחוק ביניהם. דניאל ואורית רגישו מבולבלים: מצד אחד הגשימו מטרה משותפת, ומנגד הרגישו שבדרך איבדו זה את זה.
המשבר שהוביל לטיפול הזוגי, מאפיין זוגות רבים עם הולדת הילד הראשון והמעבר להורות. עם זאת, בקרב אלו שעברו טיפולי פוריות לאורך תקופה ממושכת, המשבר נוגע גם בתהליך שקדם להורות ולדרך הייסורים שעברו, עד השגת ההריון הנכסף ולעיתים גם לאחריו.
הלם, הכחשה, כעס, הדחקה או התפרצות רגשית
האבחנה באשר לקיומם של ליקויי פוריות מתקבלת לרוב בהפתעה והלם. על פי רוב, עד הנסיונות הכושלים להרות, אין כל מושג שקיימת בעיה כלשהי. הריון והורות נתפסים כשלב טבעי ומובן מאליו של מהלך החיים, ולכן הידיעה כי חל שיבוש, וכלל לא בטוח שהמטרה תושג, גוררת תגובות קשות של אבל: הלם, הכחשה, כעס, הדחקה או התפרצות רגשית, עצב ודיכאון.
האבל על הילד שעוד לא נולד, ומי יודע מתי ואם בכלל יוולד, לעיתים חוסר תמיכת המשפחה, והחברים שלא תמיד שותפים למידע, בנוסף על הציפיות, הרצון להגשמה וההכרה שמשהו בי "פגום" ולא תקין והפגיעה הנלוות לכך - כל אלו יוצרים שבר פנימי.
הטיפולים הרפואיים עלולים לחדד תחושות אלו. ההליך הטבעי, האינטימי בין בני הזוג בדרך להורות הופך להיות פרוצדורה רפואית: טכנית, קרה, חשופה, מבוקרת על ידי הצוות הרפואי שמעורב בכל. יחסי המין מתקיימים על פי הנחיות, ובדיקות רפואיות חודרניות לאין ספור מחדדות את התחושה שהגבולות הזוגיים והאישיים נפרצו.
כיוון שרוב נסיונות ההפריה נכשלים, בני הזוג מוצאים עצמם לאורך זמן מטלטלים בין תקווה לייאוש, בין אופוריה להיסטריה, בין שמחה לדיכאון. התקופה שבין שאיבת הביציות והשבתן לרחם ועד לקבלת אישור על הריון מתוארת על ידי רבים כסוחטת רגשית. תשובה שלילית להריון נחווית כאבדן של העובר, גם אם מדובר בשלב זה בחלוקה של הביצית המופרית למספר תאים.
גם לאחר שהושג ההריון היקר, רמת המתח, הלחץ והחרדה נותרים גבוהים במיוחד. להורים אמנם ניתנת הזדמנות לצפות ולהכיר את העובר בשלבים ההתחלתיים ביותר, אבל מנגד, רמת הסיכון הגבוהה לאבדו, בעיקר בשלביו הראשונים, מקשה על ההיקשרות הרגשית כלפיו.
חלק מהזוגות מצליחים לגייס את המשאבים והכוחות ולספק זה לזה תמיכה הדדית, נחמה ועידוד. מנגד, זוגות אחרים מתקשים להתמודד לאורך זמן עם הטלטלות הרגשיות, ושיתוף הפעולה ביניהם נפגע.
"הפכנו להיות סוג של מכונות לייצור ילדים"
אורית תיארה תחושת אכזבה קשה מדניאל, שלהרגשתה לא היה מספיק קשוב אליה, לא "היה שם" עבורה, ולא גילה די סבלנות למצוקתה. וכך, בצד השמחה שמלאה את חייה עם הולדת הבן, כעבור זמן עלו משקעי העבר, והיא מצאה עצמה מתקשה לסלוח ולהשכיח את הכעסים שצברה.
דניאל, מצידו, הרגיש שטיפולי הפוריות הפכו לסוג של אובססיה עבור אורית, ותוך פרק זמן קצר מילאו את הקשר הזוגי ודחקו הצידה כל נושא אחר. "הפכנו להיות סוג של מכונות לייצור ילדים", אמר. "יחסי המין נעשו טכניים וכוונו ל'מטרה הקדושה'. הפכתי להיות כלי במימוש החלום של אורית, ותו לא. לדעתי ולרצונותיי לא היה מקום, המחשבה של לקיחת פסק זמן מהטיפולים נשללה על הסף".
במהלך ההריון נמשך הריחוק הפיזי ביניהם, חלקו כתוצאה משמירת ההריון, אולם רובו נבע מחרדות של שניהם. כל אלו העמיקו את התהום הרגשית שנפערה ביניהם. הם מצאו עצמם מתמודדים עם הקשיים בלי לשתף ולחלוק עם האחר, ובתחושה הולכת וגוברת של בדידות.
הלידה, כאמור, הכניסה הרבה מאוד שמחה לבית. העיסוק הרב בטיפול בתינוק השכיח מעט את הרגשות הקשיים והמשקעים שהצטברו, אבל דניאל ואורית תקשו לשוב ולהתקרב, רגשית ופיזית.
כזוג הורים צעירים וחסרי ניסיון, הילד תפס את מלוא תשומת הלב והמרחב. באופן טבעי, ההורות לאחר טיפולי הפוריות עוררה הרבה מאוד מתח כתוצאה מהחרדות סביב הילד. בנוסף, הם החלו להרגיש שמשהו מהרגשות שחשו זה כלפי זה הלך לאיבוד בדרך. עם האובדנים שחוו במהלך הטיפולים אבדו גם התשוקה, החיבה, הקירבה והאינטימיות.
לאחר תקופה ארוכה בה היו עסוקים בעשייה אינטנסיבית – תחילה בנסיונות להרות, בהמשך בהריון ובשמירה עליו, ולאחר מכן בהסתגלות לתפקידים ההוריים, התפנה לפתע מקום גם לרגשות ההדדיים. המועקות שהצטברו לאורך שנות הטיפולים, אבל נדחקו לטובת השגת המטרות, החלו לתת אותותיהן בעיקר בדרך של התחשבנות אינסופית זה עם זה.
לגיטימציה ועידוד לפנות שוב זמן ומרחב לטובת הזוגיות
בטיפול הזוגי ניתן הרבה מאוד מקום לעבוד על התהליכים הרגשיים שעברו אורית ודניאל כזוג וכפרטים, לאורך התקופה הארוכה עד הולדת בנם. בפעם הראשונה העזו לשתף זה את זה ברגשות הכמוסים, בפחדים, באכזבות, ואף בסימני השאלה באשר לעתיד המשותף, כפי שחוו לאורך השנים. השיח המשותף איפשר להם לבטא את מה שהודחק והוסתר זה מזה, אבל גם להבין ולגלות אמפתיה לקשיים ולמצוקות של האחר.
בהמשך, ניתנו הרבה מאוד לגיטימציה ועידוד לפנות שוב זמן ומרחב לטובת הזוגיות עצמה, להתחיל להתגבר על החרדות והחששות ולסמוך על מערכות התמיכה שסביבן, כדי לאפשר פרידות קצרות מהפעוט לטובת בילוי משותף.
למעשה, למרות שהטיפול התקיים זמן רב לאחר סיום ההליכים הרפואיים, הוא איפשר לבני הזוג לעבד את האבל והאובדן שחוו, ובכלל זה את הרגשות הקשים שנלוו לתהליך. היכולת לשתף זה את זה בקשיים מבלי לחשוש מפני התגובות של האחר, מבלי לחוש אשמה ובושה, איפשרה לשניהם לשוב ולהתקרב אט אט זה לזה, ואפילו למצוא היבטים חיוביים בהתנסות שעברו: שניהם העריכו שההתמודדות עם הקשיים גרמה להם להתבגר, ובהשוואה לחבריהם הם נכנסו להורות בשלים ומוכנים יותר, מסוגלים לוותר מעצמם מבלי לחוש מופסדים.
שניהם הסכימו שההתמודדות עם המשבר לימדה אותם להתבונן על החיים מזווית אחרת רחבה יותר, פרופורציונלית, להעריך את מה שקודם לכן נתפס כמובן מאליו, להדגיש את ה"יש" שבחייהם, וליהנות ממנו, כמו גם מההורות שהושגה בעמל רב.
הטיפול הסתיים בחודש החמישי להריונה של אורית, הפעם מהריון ספונטני, לא מתוכנן ומפתיע, אבל מאוד מאוד רצוי....
- ד"ר גלית לזר היא מטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת מכון איזונים
ופורום ייעוץ לזוגיות ונישואים.
