כל אחד והטלנסקי שלו

פרשת טלנסקי מעידה בדיעבד על הסיכונים הפוטנציאליים הנלווים לקשרי הון ושלטון, כמעין תאונה בלתי נעימה.

היחסים בין השניים מותנים וסמויים לעין ולביקורת כלשהי, אך אין ארוחות חינם. מי שמשלם מצפה לתמורה אשר יכולה להשתהות, אך לא לזמן רב. אוי למי שמפר את ההסכם ובמיוחד מי שמתכחש לתמורה ואפילו מתגרה בַּתורם. המפר את החוזה עלול לשאת בתוצאות, הכל לפי מידת הנדיבות ואורח הרוח של המיטיב. כאשר המיטיב נקלע ללחצים בקהילה, הוא עלול להרחיק לכת, "לזמר" ולנקום.

מעבר להשלכות המיידיות לגורלו של ראש הממשלה, פרשת טלנסקי עשויה דווקא לבצר את כללי המשחק הקיימים ביחסי הון - שלטון. יש להניח שעסקני תרומות נוספים, קטנים כגדולים, חגים סביב דמויות פוליטיות. אלה נוהגים לשלוח את לחמם על פני המים ולסייע לאישי ציבור שונים להיבחר כדי לקטוף את הריבית ביום מן הימים.

מי שמשלם מעוניין להשפיע, ואם לא צלח – תובע את הכסף בחזרה. המקרה של טלנסקי עתיד להיות בעל ערך הרתעתי ולשדר שאין להתכחש לתמורה הצפויה, וגם לא כדאי לעשות כן. בעל הון הוא אכזר יותר מכל בוחר. אמנם, בוחרים עלולים להעניש את מי שלא עמד בהבטחתו או למחול לו. לעומת זאת, לבעל ההון אצה הדרך לקבל את התמורה. אין סנטימנטים בעסקים: שילמתי לך ואתה חייב לי, ולא - החזר את הכסף.

מי שמעריך שהמקרה מעיד על ניקוי האורוות, כפי שהתבטא היועץ המשפטי לממשלה, מתעלם מ"אפקט ההרתעה". דווקא המעשה של טלנסקי עשוי לזרז אישי ציבור רבים שטרם פרעו את חובם למיטיבים עמם, לפעול - פן יבולע להם חס וחלילה. לא רק זאת, בעלי הון עשויים כעת לנצל את אפקט ההרתעה של טלנסקי ולהגיש שטרות לפירעון מיידי, אולי אף בתוספת ריבית דריבית.

לקחי טלנסקי אקטואליים במיוחד גם מעבר למקרה של ראש הממשלה. בעוד מספר חודשים ייערכו בחירות לרשויות המקומיות ואולי גם בחירות לכנסת. ככל שמערכות הבחירות הולכות ומתייקרות וככל שהמציאות הפוליטית מורכבת ובלתי צפויה, כך נזקקים יותר אנשים ליותר כסף וכך מתהדק הקשר בין ההון והשלטון כמו גם הסיכונים הנלווים אליו.

כל מי שמתכונן לבחירות – חייב לאתר "טלנסקי" משלו. כבר כעת מסתובבים אוליגרכים ובעלי הון, אשר מציעים תמיכה כלכלית נדיבה לאישים ולרשימות, קיימים ו/או וירטואליים. ברוב המקרים היחסים הבעייתיים נרקמים ומתנהלים בסתר לאורך שנים ואינם מתפרסמים ברבים.

רבים מבעלי ההון מעסיקים גם יועצים משפטים ויח"צנים אשר טורחים להכשיר ברהיטות השכם והערב קשרי הון - שלטון. הרי מזה הם מתפרנסים. ובכלל, מה פסול בקשרים כאלה? ובכן, יחסי הון - שלטון מתחרים ביחסי ציבור - שלטון. מי שנבחר ומחוייב לבעל ההון, ואוי לא שלא יספק את התמורה, פחות מחוייב אם בכלל לבוחרים. מי שמשרת אינטרסים כלכליים של בעל ההון מתקשה לגונן על אינטרס הציבור, במיוחד כשאלה מתנגשים. גם אם אין תמיד קשר בין ממון לבין הצלחה ליד הקלפי, הנבחר יישאר קשוב יותר ל"טלנסקי" שלו מאשר לבוחריו התמימים. 

פרופ' דן כספי, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון