השקט הממכר בגיחות הארוכות לחיפוש אחר ציפורים בטבע, רוקם חיוך רחב במיוחד על פניה של רותי רם, צפרית וצלמת ציפורים מקיבוץ מעברות. "האהבה שלי לבעלי חיים היא כנראה בגנים, מלידה ומהאווירה בבית", מספרת רם. "אהבה ממוקדת יותר בציפורים היא בפירוש בזכות מורים טובים לטבע שהשכילו להוציא אותנו הרבה מכותלי הכיתה החוצה והטמיעו בנו, כילדים בקיבוץ, את הסקרנות, ההערכה לסובב ואת כללי ההתנהגות הבסיסיים של הצפרות".
עולם הצפרות משך את רם, רק לאחר שילדיה גדלו והיא מצאה את הזמן להשקיע בתחביב. אל תחום הצילום הגיעה רם (72) במקרה לאחר שקיבלה לידיה מצלמה ישנה לפני כתשע שנים. "למרות שהטבע היה תמיד סביבי ואיתי, בתחילה גיליתי את יתרונות המשקפת ודרכה את קסם הצפורים. רק לאחר מכן, כשהמצלמה נכנסה, אופי הפעילות שלי השתנה לחלוטין".
למרות שהיא מעולם לא למדה צילום באופן מקצועי, היא מתמידה בניסוי וטעיה בשטח. "העידן הדיגיטלי מאפשר לי לצלם ולמחוק בלי חשש. לעיתים אני מקבלת עזרה מצלמים אחרים שאני פוגשת בשטח", היא מספרת ."הכרת הפעולות הבסיסיות, המון אהבה, סבלנות והתמסרות, הכל מתחבר ביחד".
לדבריה, היא הפכה מצופה פאסיבית של ציפורים ליוצרת סיפור אישי דרך העדשה. "הידע שלי קפץ מדרגה, בעיקר סביב התנהגויות ואורח החיים של בעלי הכנף.
אני מחכה לתפוס את השניה הנכונה שבה התמונה תייצג את הסיפור כולו, לבנות קומפוזיציה וזווית מעניינת, כאשר דווקא הידיעה כי הדבר לא נתון לשליטה מוחלטת ברוב המקרים, משאירה לי את אפשרות הבחירה והמשחק. למדתי גם להשלים עם הכישלון והאכזבה, ותמיד מנסה שוב ושוב".
כשהיא יוצאת מהבית לסשן צילום ברחבי הארץ, הכל בהתאם לעונות השנה ודיווחים על מקומות התרחשות מעניינים, היא מעדיפה להיות עם עצמה. "בצילום אני הופכת לאינדיבידואליסטית מוחלטת. את התוצאות, אם הן ראויות אני שולחת לידידיי, עושה מדי פעם תערוכות ובעיקר משתפת קהל נוסף על ידי מצגות שאני עורכת ומספרת את סיפורן", מסבירה רם.
החיבור עם עולם הציפורים מרגש אותה ולעיתים גם מביא אותה לתעד מינים נדירים שמגיעים לארץ, כמו העורבני הלבקן
שהגיח בשנה שעברה לישראל. "זו חוויה רגשית מיוחדת כשאני מאתרת ציפור נדירה שלא היכרתי קודם לכן", היא מפרטת. "כך קרה לי במפגש עם שבע חרטומיות בנגליות, בבריכת יער בפארק השרון, כך עם אנפה שחורה לחלוטין בבריכות של גן-שמואל, או הברבורים הקטנים במאגר שליד המעפיל. לא היה גבול לשמחתי לפגוש השנה זוג נטות בבריכות שלנו בקיבוץ".
מה מעודד אותה להמשיך הלאה? "התחושה שאני מצליחה להשפיע ולעורר ענין בסביבתי האנושית. חברים רבים מהקיבוץ מביעים עניין, שואלים, מדווחים על ציפורים וזה תענוג גדול לדעת שהצלחתי לפתות אותם לעולם הקסום הזה", היא מסבירה ומגלה שאף הצליחה לגמול צייד חוגלות ממעשיו בזכות הצילום.
"דרוזי מדליית אל-כרמל שהיה צייד חוגלות מצטיין, שינה לגמרי את דרכו לאחר שצפה בצילומי הציפורים שלי, הפסיק לצוד וביקש שאשיג לו מגדיר ציפורים. מאז הוא התעמק בתחום, שינן את שמותיהן גם בעברית כדי לצרף לתחביב החדש את ילדיו ונכדיו. היום הוא מרחיק ציידים אחרים שמתקרבים לאדמותיו ומפנק את הצפורים עם מתקן לשתיית מים ליד ביתו".
ומה לגבי החלומות שבדרך? "שהקטרקט יחכה בינתיים ואצליח לצלם את אותה תמונה מדהימה, אולטימטיבית, שעדיין לא צילמתי", היא מסכמת בחיוך. "ושלפחות אחד מהנכדים שלי ידבוק בתחביב הזה שאצלי כבר מזמן הפך לאורח חיים".
לבנית קטנה (צילום: רותי רם)
קורמורנים (צילום: רותי רם)
שחפיות ים ואפרוח (צילום: רותי רם)
עיט גמדי (צילום: רותי רם)
-
אלפי תמונות של צלמים נוספים - בעמוד המיוחד של "קליק לטבע"
