יוצאים שמחים מ"קפה איטליה"

עד עכשיו לא החלטתי אם הרקע והייחוס של "קפה איטליה‭,"‬ האיטלקית התל-אביבית החדשה, עושים לה את החיים קלים או קשים.

כשאת הבת הצעירה במפעלות האחים ירזין, מסעדנים ותיקים ומוניטיניים, ויושבת בדיוק במקום בו שכנה "צ'ימיצ'נגה" זצ"ל, מהטעימות ובוודאי מהמקוריות במסעדות ישראל, את זוכה מראש לאשראי גדול. אבל גם נושאת על גבך ציפיות.

קשה לזהות את מי שהייתה פעם "צ'ימיצ'נגה" בחלל רחב הידיים, המעוצב לגמרי מחדש כבית אוכל איטלקי, חסר מחיצות, הומה וצוהל, שבמרכזו בר. המראה הפשוט מכוון, כולל כלי האוכל המונחים בערמה במרכז השולחן, לחלוקה עצמית בידי הסועדים. אילו היו המחירים ממש נמוכים, זה היה באמת משכנע.

הם גם לא נורא גבוהים, המחירים (כ‭150-‬ שקל לארוחה ממוצעת לאדם‭,(‬ ופרוסים על פני תפריט מגוון במחלקותיו, אבל לא מתפזר במבחר מנותיו. תפריט היין, אגב, מחולק לפי רמות מחירים - צעד ראוי, יפה ונוח ללקוח. ברור לגמרי שהבעלים, המעצבים והמבשלים השקיעו כאן מחשבה, ושעוד לפני כן, בבסיס, אלה אנשים שיודעים מה הם עושים.

התוצאה נעימה. זו, בסופו של דבר, ההגדרה הכי מתאימה. האוכל טעים בהחלט, לא מתחכם ולא מתאמץ, בנוי על רכיבים איכותייים, בהם הרבה שמן זית משובח. לא תתעלפו מהאוכל של "קפה איטליה", אבל נראה שאף אחד לא התכוון לעלף אתכם. מה שכן, טובים הסיכויים שתצאו משם שמחים. האווירה הקלילה - אך מקצועית, הטעמים הנחמדים, ובעיקר המיזוג ביניהם, עונים על רוב הקריטריונים של האדם הסביר למושג "בילוי‭."‬

ניסינו מפה ומשם. בראשונות בחרנו אחת ממשפחת הצמחוניים ואחת ממשפחת הימיים - פטריות שמפיניון ופורטובלו, ושרימפס עם כרובית (איזה שידוך מעניין). שתיהן נהנו מהקפצה נבונה ושקולה בשמן זית, בצד מגע של עשבי תיבול ושאר תיבולים קלים. הפוקצ'ה, מצידה, הייתה אוורירית ובשרנית בנשימה אחת.

אנשים שיודעים מה הם עושים. קפה איטליה (צילום: צביקה טישלר)

מקטגוריית הפסטות נדגמו ספגטיני נוצ'ה מתוצרת הבית, ברוטב אגוזים קצוצים ועשבי תיבול, שהונח במרוכז, בראש סבך הפסטה, כמקובל באיטליה. אחלה מנה, שפרמזן מגורדת, נפלאה, מלטפת את ראשה.

זה היה זמן טוב לבשר. החולשה לסינטה, ועוד לא כל כך עשויה, הביאה אותי ל"טליאטה די מנזו". הפרוסות הדקות, עם ארוגולה בסך הכל, הוגשו על צלחת לוהטת, וזו הספיקה להלהיט את הבשר שלפני כן בקושי נצרב. אז אכלתי סינטה ברמה גבוהה, שהמטבח ידע לא להפריע לה, אלא רק לשלוח לדרכה בליווי השמן הנכון - מה רע? התוספות היו רק חביבות: פולנטה ופירה שום (גימיק חביב‭,(‬ שלא ננצור בספרי הזכרונות.

כך הכל זרם לו בשלווה, ממנה למנה, כשבקבוק "מאסי מודלו רוסו" ‭120)‬ שקל) משתלב בקלות אופיינית ברוח הכללית.

תקלה קלה אירעה רק בקינוח: שולחן השגנו לא לפני ‭,22:30‬ וב‭,23:45-‬ כשהגענו לשלב בו המתוק צורח מבפנים – התבשרנו שרוב האחרונות, ובעיקר אלה בהן חשקנו, הלכו מזמן לעולמן. לא הייתה ברירה והסתפקנו, כמו בחיים, במה שיש: נמסיס, עוגת שוקולד רכה, במרקם ביניים כזה, נימוחה, מבוססת על שוקולד טוב, ואתם יודעים מה? דווקא די טעימה.

קפה איטליה, רחוב קרמניצקי ‭,6‬ תל-אביב. טל ‭.03-5612888