מיומנו של מוכר משחקים: "יש לזה צ'יפ?"
למוכרים בחנות משחקים יש משימה לא קלה: להבין מה הלקוחות רוצים, גם אם הם לא יודעים להסביר בעצמם. איך מתמודדים? מחוויותיו של מוכר בחנות משחקים
שלום, שמי אלעד, ואני מוכר בחנות מחשבים ומשחקי וידאו. תודה על השתתפותכם בצערי. מדי יום נכנסים לחנות טיפוסים שונים ומשונים עם בקשות, טענות, והערות מוזרות שיגרמו לכל גיימר להתהפך בקברו. לפניכם אחד מהסיפורים הקשים בהם נתקלתי לאחרונה. המספר לתרומות מופיע בתחתית המסך.
מסיפורו העצוב של א' כל אחד יכול ללמוד
כמוכר יש לי משימה לא קלה, והיא: להבין מה הלקוחות שנכנסים לחנות רוצים לקנות, גם אם הם לא ממש יודעים להסביר זאת.
למשל, לא עוברת משמרת בלי שמישהו אחד לפחות מבקש 'רמקול', ואחרי מספר בירורים עולה שהוא בעצם מחפש מיקרופון. או שהוא מבקש 'מדפסת', ואחרי שאני מפנה אותו לאגף המתאים בחנות הוא נזכר שבעצם הוא התכוון למקלדת.
כשממש משעמם לי, אני אוהב להתגרות בהם: - "יש לך את הסוֹני?"
- "סוני? כמו הטלוויזיה?"
- "לא, נו – אתה יודע, סוני"
- "אה, מצלמה? יש לי יופי של מצלמות וידאו של סוני"
- "לא נו, סוני 2, יש לך סוני 2?"
- "שתי מצלמות? אני יכול לעשות לך יופי של מחיר על זה"
הסוד הוא לשמור על פרצוף רציני ותמים, עד שהם מקבלים פרצוף של 'אלוהים ישמור, הרגע הבנתי שאני אהבל'. זה לא קורה תמיד – אבל כשזה כן קורה, זה שווה את כאב הראש של כל המשמרת.
איך לקנות PSP ולהישאר ישראלים
לפני מספר ימים נכנסה לי לחנות גברת עם בקשה מאד מאד ברורה: "אני רוצה SP!". בעזרת הניסיון שלי עם לקוחות מיד הבנתי: אם יש משהו שהיא לא רוצה, זה 'SP'.
להבנתי תרמה העובדה שאין מוצר כזה. אולי היא רוצה לקנות חלונות XP והיא לא אומרת X. אולי היא קראה באינטרנט שחשוב להתקין Service Pack והיא חשבה שהיא אמורה לקנות את זה? או אולי היא רוצה לקנות Playstation והתהפכו לה האותיות, מה שלא סביר כי נדיר שלקוחות קוראים לזה PS ולא 'סוני' או 'פלשטטן'.
יש לזה צ'יפ?
אחרי שאותה גברת עשתה לי תנועות עם הידיים של אחיזת בקר משחק, ואמרה 'נו, הנייד הזה', הבנתי ללא שהיות שהיא מתכוונת ל-PSP והראיתי לה את המבחר שלנו. כמובן שהשאלה הראשונה שלה היתה "יש לזה צ'יפ?"
ובכן, זה אולי יכה 98% מהלקוחות שלנו בתדהמה, אבל התקנה של צ'יפ, גם אם היא חוקית למהדרין, היא לא עיסוק הגיוני לחנות שרוצה לעשות כסף ממכירת משחקים.
יש הרבה חנויות שכן עושות את זה, מתקינות צ'יפים בכל מכשיר שהן מוכרות, ואז מתלוננות שהמצב קשה, כי בישראל כולם פיראטים ואף אחד לא קונה משחקים. לך תבין.
למעשה, המצב אפילו גרוע יותר. העובדה שמשחקים מורידים באופן פיראטי ולא קונים אותם, השתרשה כל כך עמוק בתרבות הישראלית, שיותר מפעם אחת שאלו אותי אנשים – "איך אפשר לשחק אם אין צ'יפ?". כשהסברתי להם שקונים את המשחקים המקוריים והם אפילו פועלים בלי בעיה, הם היו בהלם תרבות כאילו הרגע גילו להם שהעולם עגול.
גברת, הגודל לא קובע
אחרי שהסברתי לה בעדינות שאנחנו לא מתעסקים עם צ'יפים, ואחרי שהיא שאלה אותי שוב ושוב איפה עושים וכמה זה עולה ואיך זה עובד (ואני ניסיתי לרמוז לה שוב ושוב שגם אם הייתי יודע לא הייתי אומר לה), הגענו לקופה.
פתאום היא הבינה שעם או בלי צ'יפ, ה-PSP שווה מעט מאוד בתור מתנה לילד שלה ללא משחקים. כשהובלתי אותה אל המבחר הגדול והצבעוני של משחקי PSP שיש אצלנו, היא שאלה אותי בשיא הרצינות: "תגיד, המשחקים לא אמורים להיות זולים יותר אם הם קטנים יותר?"
לאחר שעניתי לה בפרצוף רציני ככל האפשר, היא התעלמה באלגנטיות (כמו כולם) מקיומם של משחקים שלא היה עליהם סטיקר ענק של 'מבצע' ולא היו באזור המוזלים. אבל בזה לא הסתיים הסיפור. פתאום היא נזכרה שיש משחק חדש שהבן שלה כל הזמן מציק לה עליו: GTA 4.
אחרי ששאלה אותי כמה פעמים אם יש GTA 4 למכשיר ואמרתי לה שלא, היא הצהירה בקולי קולות שהיא לא רוצה משחקים עם 'אלימות' או 'מלחמות', כדי להבהיר לכל מי שהיה בחנות איזה אמא ומחנכת טובה היא. כשהסברתי לה שגם GTA זה לא בדיוק משחק לילדים (בכל זאת יש בו אלימות, סמים וגם קצת סקס), היא התחילה להתלבט.
"לא נורא", היא אמרה בסוף. "העיקר שיהיה לי שקט".
הבהרה: הכתוב מעלה נכתב כסאטירה, והאירועים תוארו ברוח זו.
לפנייה לכתב/ת 
