כשירונה כספי מתרחקת, זה לא כדי להעלם, אלא כדי להתבונן. "אני הולכת לכמה ימים לראות מהצד את הדברים", היא שרה ב"אבנים".
שלוש שנים מאז אלבום הבכורה שלה, "תני לשתיקה לבעור" (ושלוש עשרה שנים מאז האלבום שיצרה עם להקת "גוונים כהים"), כספי מוציאה את "הירקון 51". התוצאה היא אלבום חזק – הן במשמעויות המילוליות והן בהחצנתן הרוקיסטית.
"הירקון 51" רצוף בשירים בעלי נוכחות בזכות המנגינות היפות, שמזרימות היישר ללב את המילים הייחודיות, למשל בפזמון "חושך כאן, חושך כאן, האם אותות קבע נתן" ("מתג"). המנגינה והנגינה המסיבית עומדות גם בפני עצמן, והדבר בולט בקטע הפותח את האלבום, "כדורי סרק – אינסטרומנטלי", שאמנם יצוץ שוב בהמשך כשיר עם מילים, אבל הוא עוצמתי גם בלעדיהן.
מפגש ארוטי מתואר כדו-קרב. ירונה כספי (צילום: יפעת ורצ'יק)
מיד אחריו כספי מטיחה במאזין את "שיר לגדיה" המחאתי והטרגי, ואז מגיע "לשונות, מתערבלים", שנפתח כמו פסקול של מערבון ובו המפגש הארוטי בין גבר לאישה מתואר כמו דו קרב, כולל ספירה לאחור, עם טוויסט מפתיע בסיום.
וכך שיר אחרי שיר, וכולם יוצרים ביחד שלמות שמכילה את מלוא הסקאלה הנשית, הפיזית והנפשית, עם דגש על ביטוי הכעס. אפילו הדמעות של כספי רותחות ומבעירות מדורת חוסר השלמה, גם בנושאים שנהוג לקבל בכאב עגום ושקט. כך, בשיר הנושא על אביה המת (עם דו המשמעות שבמושג "גיבור גמור"), ההתייחסות שלה למוות וליתמות זועמת ומטרידה, כמו זעקותיה שחותמות אותו ונשמעות כסירנות.
מצד שני, כספי גם מכירה ביתרונות המתינות, שאינה בהכרח באה על חשבון הרגש.
"אני רוצה לבכות שוב את אחת השורות שצעקתי בזעם" היא שרה ב"כדורי סרק". האופן המורכב שבו ההתרחשות מתפתחת אצלה מתבטא, למשל, במשפט כמו "וככל שהחשק מתגבר יתדות הספק עמוקות יותר" ("לשונות, מתערבלים"). עם זאת, דווקא על רקע המיומנות המילולית צורמים אצלה דימויים קלישאתיים, ביניהם "כמו אוויר לנשימה" ו"כמו מים במדבר", שמופיעים בזה אחר זה בשיר "למצוא".
כספי, שהיא גם מפיקת האלבום ומנגנת בו בשלל כלים, מנצחת על עבודת הצוות המרשימה של שאר הנגנים - יובל מסנר, עומר הרשמן, יאיר יונה ורן יעקובוביץ. כמי שהשתתפו איתה גם בעיבודים, המקצוענות שלהם מתבטאת לא רק בגישה הטכנית, אלא גם בהזדהות שלהם עם השירים.
את החידוש לשיר "דבש" של רמי פורטיס מתחילה כספי באיטיות, שמדגישה את המילים החזקות במקום להטיח אותן. העדינות שהיא מבטאת בשלב זה אינה ממוססת את הייסורים שבשיר, אלא מחדדת אותם, ותוך כדי כך מאיצה את הקצב עד למהירות המקסימלית שבאמצעותה מגיעים גבוה, אבל לא נופלים.
הגבהים האלה הם הטריטוריה הטבעית של כספי והאלבום שלה הוא מעלית מוצלחת לנסוק לשם.
"הירקון 51", ירונה כספי, "הד ארצי"
