מה גורם לאדם לעזוב ככה, באמצע החיים, משרה נוחה עם שכר נאה ולצלול למי הקרח העמוקים של עולם המו"לות הישראלי? אל תשאלו אותי, אין לי תשובות. העובדה היא שלפני ארבע שנים עשיתי בדיוק את זה, הגשמתי חלום ישן וייסדתי הוצאת ספרים קטנה. תהיה הסיבה אשר תהיה, בארבע השנים האחרונות אני עבד לעצמי, מועסק על ידי הבוס הקשוח מכולם: אני.
בארבע השנים הללו מצאתי עצמי עוסק במלאכות נפלאות כמו קריאת ספרים חדשים ממיטב הספרות העולמית, על מנת לבחור את הטובים ביותר שמתאימים לקו אותו התחלתי לעצב עבור ההוצאה. אבל בשנים האלו גם מצאתי את עצמי עוסק, בעל כורחי, במלאכות מהנות פחות כמו מימון שוטף של ההוצאה ותכנון מחזור הכספים שלה באופן קפדני שנובע בעיקר מהנוהל השוטף והרצחני שנהוג בענף - הלוואות בנקאיות, תחרות מתמדת עם שאר הוצאות הספרים, חדירה למדפים המרכזיים בחנויות הספרים הגדולות, מרדף אחר תשומת לב תקשורתית לכל ספר חדש, דאגה מתגברת לקראת קבלת דו"ח המכירות החודשי, ושאר דאגות האופייניות לבעלי עסקים קטנים וכאלה המתחרים בשוק של גופים גדולים.
הוצאות הספרים הגדולות מוציאות מדי חודש כמה עשרות ספרים חדשים, רובן מתחרות על אותו פלח שוק בו מתחרות גם ההוצאות הבינוניות והקטנות. כאשר הוצאה גדולה, בעלת מחזור מכירות של כמה מיליוני שקלים בחודש, מוציאה כמות כזו של ספרים, היא לוקחת בחשבון שחלקם ימכרו טוב, חלקם יהפכו לרבי מכר וחלקם ימכרו מספר קטן של עותקים שלא יכסו אפילו את עלות ההפקה.
מכך יוצא שהספרים המוכרים היטב מממנים חלק מהספרים האחרים שנמכרים פחות טוב, וההוצאה עדיין מסוגלת לגלגל מחזור כספים סביר. המחזור הזה קטן בהרבה כשמדובר בהוצאת ספרים קטנה, כגון זו שאני עומד בראשה, ולכן הסיכון גדול במיוחד. אבל יש גם יתרונות: אין הוצאות על משרדים, משכורות ושאר הוצאות שוטפות שכן לפחות במקרה שלי, העבודה היא מהבית מול פרילנסרים, וספר אחד שנמכר היטב יכול לבנות הוצאה קטנה שכזו ולהפוך אותה לגדולה.
בנוסף, קיים המגע המתמיד עם חנויות הספרים. כמו בהרבה תחומים, גם הענף הזה עבר שינוי משמעותי ב-20 השנים האחרונות. מענף שהיה מבוסס בעיקר על הרבה חנויות ספרים עצמאיות ורשתות קטנות, עברנו למצב ובו כמה רשתות גדולות של חנויות ספרים ששינו את מבנה שוק הספרים בארץ באופן דרמטי שהשפיע על כל הוצאות הספרים, אבל במיוחד על אלו הקטנות.
כאשר רשת כזו מזמינה כמות עותקים מספר מסוים, היא אינה רוכשת אותו אלא רק מניחה אותו על המדפים ומעבירה את התמורה (בניכוי עמלה נדיבה) רק לאחר המכירה ובתנאי שוטף קיצוניים אפילו ביחס לשוק הישראלי. המשמעות עבור הוצאת ספרים קטנה היא ששולי הסיכון הכלכלי שלה צרים בהרבה מאלו של ההוצאות הגדולות.
כשאני מצויד בחלק מכל התובנות האלו, קפצתי ראש אל המים הקרים. את "הכרונוליתים", העוסק בטרור כלל עולמי ובהשלכותיו מזווית ראייה של ספר מדע בדיוני, הוצאתי באלמוניות כמעט גמורה. שיווקתי אותו כמעט ללא פרסום, כשאני שולח עותקים לביקורת אל מספר זעום של עיתונאים.
להפתעתי, הוא הצליח לזכות בתשומת לב מועטה ואף לקבל שתי ביקורות טובות בעיתונים מרכזיים, שלא לדבר על מכירות משביעות רצון. לעומת זאת, הספר השני, "253", היה לכישלון מסחרי צורב. הפקתו של הספר, לפני שלוש וחצי שנים, הייתה יקרה יותר ונבעה מהדרך הייחודית של הסיפור - 253 דמויות בסיפור שמתרחש במהלך שבע וחצי דקות). הייתי בטוח שהספר המקורי והשנון הזה, שקראתי כמה שנים קודם לכן בעת ביקור בלונדון, הוא מועמד כמעט ודאי להפוך ל"קאלט" בקרב הקוראים הישראליים.
גם הוא שוגר לחנויות באלמוניות יחסית וקיבל ביקורת אחת מצוינת בעיתון מרכזי
והתעלמות גורפת משאר אמצעי התקשורת. מספר העותקים שמכר היה זעום, ועד היום עדיין לא כיסה את ההוצאות עליו. זה היה בגדר שיעור מאלף.
הלקחים הראשונים שהופקו היו התחייבויות והתקשרויות נוספות מול הבנק והשימוש ביחסי ציבור מקצועיים - הוצאה כספית מורגשת אך חיונית, במיוחד להוצאת ספרים קטנה שרוצה לשחק במגרש של הגדולים. המאבק היומיומי עדיין נמשך עם כל ספר חדש שיוצא, אבל עכשיו אני כבר שחקן ותיק ובעל חושים מחודדים יותר שמכיר את שאר השחקנים במגרש הלא פשוט הזה.
לא כל ספר חדש שמלהיב אותי מתאים לקהל הישראלי אבל אני עדיין מקפיד שלא להוציא ספרים שאני לא מוכן לעמוד מאחוריהם. את רב המכר הראשון עדיין לא ראיתי, אבל ליוויתי אל המדפים הרבה ספרים שאני גאה כי יצאו בעברית ויחד עם גילי בר-הלל גם פיתחתי סדרת ספרי נוער.
אל הדוכן בכיכר רבין אגיע השנה עם מגוון רחב יותר של ספרים, עם בכורה ישראלית ל"פרסי ג'קסון וגנב הברק", ספר נוער שגילינו ממש במקרה ושזוכה להצלחה עצומה בחו"ל, ועם הידיעה שהייתה לי מעורבות אישית בכל אחד מהספרים שבחרתי להוציא לאור, הן כעורך והן כמו"ל. את התחושה הנפלאה הזו איש לא יוכל לקחת ממני. אני נשאר על המגרש לעוד הרבה מאד זמן, אז תתחילו להתרגל.
