שתף קטע נבחר

חרדים, נכשלתם במבחן רות

"עמך עמי ואלוהיך אלוהי" - בתקופת רות, כל מה שהיה נחוץ הוא דבקות בלאומיות שהאמונה היא בסיסה. וכזכור לכם, רות גם הולכת בעצת חמותה לשכב למרגלותיו של בועז בשדה בלילה כשהיא לבושה יפה ומאופרת. ומה היו אומרים על כך הדיינים החרדים וטלי פרקש?

עמך – עמי, ואלוהיך אלוהי, אומרת רות לנעמי: היא לא אומרת לה, הכשר-הבד"ץ שלך הוא ההכשר שלי, ואיסור-נשיאת-מטריה-בשבת שלך הוא האיסור שלי, והסמרטוט של הבלנית שלך במקווה, זה שבודק אם את נקיה די הצורך להיבעל בקדושה, הוא גם הסמרטוט שלי.

 

לא הייתי נדרשת ל"מבחן רות" של טלי פרקש בימים כתיקונם, על אף שפרקש ואנוכי מאמינות באותו אל עצמו ולמרות שאנחנו עובדות אותו בדרכים אחרות – כי בימים כתיקונם אין לי שיג ושיח עם האורתודוקסיה החרדית ומי שמוכן לקבל עליו את עולה. כבוד, זה יש: לא תמצאו אותי מעשנת בבני ברק בשבת בפרהסיה, מטיילת בלבוש בלתי צנוע במאה שערים או מתעקשת להתיישב דווקא ליד גבר חרדי באוטובוס מצומת מירון בואכה צפת. אבל דיאלוג על יהדות, אני מוכרחה להודות, כבר אין עם מי לנהל בצד ההוא. אלא ש"מבחן רות" של פרקש עוסק בגיור, בזעם של החוגים החרדיים כלפי הרב דרוקמן והצדקת הזעם הזה מתוך טקסט שטלי פרקש קוראת באורח מניפולטיבי, ומחובתי, כיהודיה וקוראת טקסטים מקצועית, לנסות ולתקן.

 

כשרות ול' פוגשים את נציגי האורתודקסיה

רות מצטרפת לעם היהודי לא בשל אמונה יוקדת בבורא עולם ונכונות לקיים תרי"ג מצוות. היא דבקה במשפחתה, בחמותה, בזכר בעלה המת. היא מגיעה ל"עמך עמי" בזמנים קשים מבחינה כלכלית, כשדרכה בחיים באמת לא בטוחה וסלולה. במובן זה אינה שונה ממאות אלפי אנשים שהגיעו הנה, בין מברית המועצות ובין מאתיופיה, כדי לחיות בארץ שיש בה יהודים, מתוך זיקה משפחתית או תרבותית ליהדות – ואתם יודעים מה? גם מתוך רצון לחיות חיים בטוחים יותר, ואולי אפילו טובים יותר מבחינה חומרית. ואז, כמו בחלום בלהות, איתרע מזלם לפגוש בנציגי אורתודוקסיה שחושבים כמו טלי פרקש.

 

והנה מה שחשבו על ידידי ל', כיום קד"צניק גאה בדרך לשירות צבאי ארוך: אביו היה יהודי, אמו – לא. מסיבות שונות שאין זה המקום לפרטן, ניסה ל' להתגייר עוד לפני גיל בר מצווה. אמרו לו, בסדר, אולי, אבל אתה צריך קודם כל ללמוד בפנימיה שלנו. לפחות שנתיים. ולהתרחק מאמא שלך. ולא לאכול אצלה בבית. ול' בן ה–12 נבהל. ל' ראה במו עיניו את עליבותה של הפנימיה ושמע נערים מספרים לו בלחש שהמנהל והרב נותנים מכות אם מאחרים לשיעור תלמוד, ול' חשב שלא מתאים לו מכות.

 

חלפו שנים, פגשתי אותו, שכנעתי אותו לעבור ברית מילה בדרכו לצבא כדי לא להיות חריג בין הבנים, ושכנעתי אותו גם לבדוק אפיקי התגיירות אחרים, אבל רק אם באמת ובתמים הוא איש מאמין. אני יודעת שהוא מאמין ואני יודעת שהוא ימצא את דרכו לגיור רפורמי או קונסרבטיבי מתישהו. והוא לא היחיד.

 

ניקח, ברשותכם, דוגמאות קיצוניות יותר, כולן מהחיים: אמא של ו', ילד שבריאותו אינה תקינה, נכשלה בשכנוע הרבנים שהוא פשוט לא יכול למוד במסגרת תלמוד התורה צוו עליה לרשום אותו לשם, אם היא רוצה לגייר אותו. הילד זקוק למסגרת מיוחדת, הסבירה והביאה אישורים רפואיים: כלום לא עזר, הוא לא גוייר.

 

"קיבוץ? ואיך תגויר?"

ואמה של ה', ילדונת בת שבע שכל חטאה הוא שאמה – יהודיה אמריקנית - אימצה אותה בגיל 4 בסין ועלתה איתה ארצה ושתיהן התיישבו בקיבוץ. קיבוץ? שאל הרב שאמור היה לגייר את הילדה. ולא קיבוץ דתי? ולא גן דתי? איך תגויר?

הרב דרוקמן איננו הרב שלי: אין לי רב, ועד שיהיה אני מסתפקת בספר הכחול שקיבלתי בסוף הטירונות ומנסה לקרוא אותו כפשוטו. יום יום אני קוראת קצת, נפעמת מחדש מגדולתו, מהיותו טקסט שנועד ללכד ערב רב ולהפוך אותם לעם, משרידותו ומן האוניברסליות של הרעיונות המוסריים והחברתיים הגלומים בו.

 

"עמך עמי ואלוהיך אלוהי", הוא רעיון שכזה: בתקופת רות, כל מה שהיה נחוץ הוא אמונה כנה ודבקות בלאומיות שהאמונה היא בסיסה. וכזכור לכם, רות גם הולכת בעצת חמותה לשכב למרגלותיו של בועז בשדה בלילה כשהיא לבושה יפה ומאופרת, ואין בין זה ובין אמונתה דבר וחצי דבר, וזה לא פוסל אותה מלהיות חלק מן העם היהודי.

  

זה, בפשטות, הוא מבחן רות האמיתי: אמונה ורצון להשתייך לעם. שימו לב לסדר של הדברים: קודם כל "עמך עמי".

הרב דרוקמן היטיב לקרוא את הטקסט מטלי פרקש. יש לו ככל הנראה לב יהודי רחום וגם פרקטי. הוא הבין שעליו לפתור בעיה חברתית קשה, שתלך ותחמיר ככל שיחמירו בדרישות לגיורם של עולים. גם תחת כנפיו היה מאוד לא פשוט ומאוד ארוך ומייגע להיות ליהודי, אבל היה קצת יותר אנושי ממה שטלי פרקש מבקשת להטיף לו.

 

ותארו לעצמכם את טלי פרקש בדמותה של נעמי, שקיבלה את רות המואביה לחיק המשפחה בלי לעורר מהומות, שביקשה לשחרר אותה כשהיה קשה מדי, שקיבלה אותה שוב בזרועות פתוחות כשאמרה את ארבע המלים המדהימות האלה: מה היתה אומרת לה פרקש? קודם תלכי ללמוד כאן וכאן, ואחר כך תכשירי את הבית, תשמרי שבת והכי חשוב - שלא תעיזי לצאת לשדה עם הבועז הזה כי כל כבודך בת מלך פנימה.

 

וככה, יהודים רחימאים, לעולם לא היינו מקבלים את עובד, בן רות ובועז, ואת ישי נכדם, ואת דוד המלך, נין למואביה ולבחור יהודי פרקטי עם לב גדול.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: שאול גולן
טלי פרקש, בדמותה של נעמי
צילום: שאול גולן
מומלצים