ראיון עם האישה שתחבב עליכם את המפלצות

שרה פאנלי נולדה בפירנצה, עיר שאליה נהרו מיטב אומני איטליה בכל הדורות, עיר המתפקעת משפע של יצירות אומנות גדולות. ובדיוק בגלל זה היא החליטה לעזוב. היא נסעה ללונדון, ללמוד ולעבוד שם, במרחק בטוח מהמאסטרים הגדולים, במקום שבו יהיה לה סיכוי לפתח קול יצירתי שונה, מיוחד ואישי מאוד. וזה הצליח לה. מאוד.

• העולמות שאת עצמך מציירת מאוד מורכבים

אני אוהבת לשלב נראטיבים, להיות מסוגלת לספר בציור אחד כמה סיפורים ברמות שונות. הקולאז' מאפשר לי להביא חפצים שונים שלכל אחד מהם יש סיפור משלו ונקודת התייחסות משלו, בלי שאצטרך לצייר את כל הרמזים האלה במפורש. כשעבדתי על ציורי המפלצות המיתולוגיות, למשל, רציתי ליצור למינוטאור רקע שישלח את הקורא ישר ליוון העתיקה, אז ציירתי אותו על נייר עתיק עם כתמים צהבהבים חלודים, שנתן רושם של מסע בזמן בלי שאצטרך לצייר נופים סימבוליים".

• המפלצות שאת מציירת לא מאוד מפחידות

"זה מפני שיש לי חיבה גדולה אליהן. יש לי גם חיבה גדולה למיתולוגיה. באיטליה זה נחשב נושא יבש ומשמים, ובעיני אלה סיפורים אנושיים בסיסיים שנשארו רלוונטיים לאורך הדורות. רציתי להפגיש ילדים עם הדמויות מהמיתולוגיה, מפגש ישיר שיגרום להם לרצות להכיר את הנושא. איזה ילד יכול לעמוד בפני סוס מעופף או מפלצת שיש לה מאה עיניים?"

• ויש לך גם גרסה למבוגרים

"כבר המון שנים שאני עוסקת במיתולוגיה, ומתוך העבודות האישיות שעשיתי בחמש שש השנים האחרונות נולד ספר בשם Sometimes I think, Sometimes I am, שמכיל ציטטות מספרות העולם, עם איורים שלי בכל עמוד, שהם יותר מפושטים מבספרי הילדים שלי. בתקופות שונות בחיי קראתי את אותם מיתוסים באופנים שונים, לעתים אפילו עם פרשנות הפוכה לגמרי, והיה בזה בעיני קסם גדול שניסיתי להביא לידי ביטוי באיורים".

• את לא מרבה לאייר סיפורים של אחרים

"אני כותבת טקסטים קצרים, על דברים שאני רוצה לצייר, כך יש לי את היכולת לכוון את הסיפור בהתאם לדימויים שאני רוצה ליצור על הדף".

• ובכל זאת איירת מחדש את "פינוקיו"

"לא היו לי זיכרונות טובים מפינוקיו. כילדה זכרתי ספר מטיף ומתנשא, אבל כשקראתי שוב את הגרסה המלאה הופתעתי מההרפתקאות הנהדרות והכמעט סוריאוליסטיות של פינוקיו, אז החלטתי לעשות משהו אחר לגמרי שלא ישאב דבר מהגרסאות המצוירות הקודמות. קלאודיו קולודי, המחבר, נולד בטוסקנה, כמוני, אז הקפדתי שברקע יהיה הנוף הכפרי של טוסקנה, ובתוכו שיבצתי את הדמויות, כך שהציורים קיבלו גוון עכשווי. אחרי שגמרתי, התברר לי שבחרתי לאייר את אותן סצנות שבחרו מאיירים קודמים לפני שנים, והרגשתי שאני בחברה טובה".

• יש סיכוי שבקולאז'ים הבאים נפגוש פיסות נייר עם טקסטים בעברית שאספת בארץ?

"ברור, שמרתי על פתק שהתגלגל אלי. בעבר שילבתי בעבודה פתק שמצאתי ועליו כתב ערבי, מבלי לדעת שזה חלק מתפילה. זה היה מאוד לא נעים אז עכשיו בדקתי, וכל השורות שיש לי בעברית הן כתובות של חברות מסחריות וחלקי פרסומות, ואין חשש שאפגע באיש".