אוצר מדינה: דור העתיד של נשרי ישראל
אוכלוסיית הנשרים של ישראל בסכנת הכחדה, בעיקר כתוצאה מהרעלות של חקלאים. אשתקד מתו בצפון יותר מ-50 נשרים מתוך אוכלוסייה צפונית שמונה פחות ממאה פרטים. הפיתרון היה הוצאת ביצים מהקן כדי לעודד הטלות נוספות, ומתוכן בקעו עשרה גוזלים רכים, שנשמרים במתקן מאובטח תחת פיקוח קפדני. הצצה ראשונה לאוצר הלאומי של ישראל
הדוכיפת אמנם הוכתרה כציפור הלאומית של ישראל, אבל הנשר המקראי הוא עדיין אחד העופות המרהיבים והנדירים שפורשים כנף בישראל. אלא שסכנת הכחדה חמורה מאיימת מעל האוכלוסיה כולה.
יותר מ-50 נשרים מתו אשתקד בשמורת גמלא בגולן כתוצאה מרעל שפיזרו חקלאים. מכת ההרעלות החקלאיות גובה מחיר כבד מאוכלוסיית הנשרים - הרבה יותר מציד אקראי או אפילו מפגש קטלני עם קווי מתח גבוה. בספירות שנערכו אשתקד הסתמנה תמונה מדאיגה: 85 נשרים נספרו בצפון לעומת 130 בשנה הקודמת. על פי התחזיות הקודרות, תוך 25 שנה ייכחד שליש מהאוכלוסיה. אין פלא, אם כן, שכל גוזל נשר חדש שבוקע מהביצה הופך לאוצר לאומי עם כנפיים.
שישה חודשים חלפו מאז שרשות הטבע והגנים החליטה לנקוט בתוכנית חירום לצימצום הסיכון לנשרים - גם במחיר של התערבות בטבע. פקחי הרשות הוציאו 16 ביצי נשרים מהקינים, במטרה לעודד את ההורים להטיל ביצים נוספות (הטלות מילואים בלשון המקצועית). הביצים שהוצאו מהקינים הועברו למדגרה מלאכותית בגן החיות התנ"כי בירושלים ומתוכן שרדו עשרה גוזלים - שמונה חיים כיום בחי-בר כרמל בחיפה ושניים בירושלים.
המתקן לגידול הגוזלים, שממוקם הרחק מעיני הציבור בשמורה הפסטורלית בכרמל, נפתח כעת להצצה ראשונה. אנשי הרשות - יגאל מילר, אחראי פרוייקט רבייה ושחרור דורסים, ורם ריכטר, הובילו אותנו אל הנסיכים - בני המלכים הקטנים בחדר המאובטח והחשוך.
במתקן נמצאים ארבעה גוזלים, כל אחד מהם בתא מרופד, וכולם צופים על נשר בוגר שמבלה בחצר הסמוכה. הכניסה לחדר מלווה בהתרגשות גדולה תוך שמירה על שקט מופתי. הגוזלים מרגישים בנוכחות שלנו וכבר דורשים מזון בצווחות קטנות. מקור תובעני מבצבץ מחוץ לבד המכסה את הגישה לתא, מנקר באוויר.
"הם צריכים לפחד מאיתנו בסופו של דבר"
מילר שולף את נשק יום הדין – אקדח האכלה המורכב מראש מפוחלץ של נשר שהוכן במיוחד למטרת הזנת הגוזלים. המתקן מאפשר להאכיל את הגוזלים מבלי שיוחתמו - ויתרגלו לנוכחות בני אדם.
"כמעט כל הגוזלים עוברים את השבועות הראשונים שלהם במתקן, וכדי למנוע את האפשרות שהם יתרגלו לנוכחות בני אדם אנחנו משתמשים במכשיר כבר מהרגע שהגוזל בקע מהביצה", הוא מסביר. "הנשרים צריכים לפחד מאיתנו בסופו של דבר כדי לשרוד".
המזון של הנשרים הוא לא משהו שתרצו לקחת איתכם במשלוח הביתה, ולחמם לארוחת צהריים. את אבות המזון שלהם הם מקבלים מחולדות, עכברים, ובשר פגרי בקר וצאן המובאים במיוחד למקום. לא פלא שבקרב הציבור הרחב יש לנשר מוניטין לא סימפטי - ולא מוצדק - של אוכל נבלות ופגרים, אך בסופו של יום מישהו צריך לעשות את העבודה הקשה של סילוק הפסולת.
- לגלריית גוזלי הנשרים - אוצר מדינה עם כנפיים
"הנשר הוא הסניטר של הטבע. הוא אמנם מכניס את הראש שלו לתוך פגר החיה כדי לאכול, אבל הוא מנקה את הסביבה מפגרים ומסמן עבורנו האם הסביבה שלנו נקייה", מסבירה יעל חורש, אקולוגית שמורת גמלא. "אם הנשר לא שורד, זה איתות שצריך להדאיג את כולנו, לא רק ברמה הרגשית שערכי הטבע המפארים את המדינה נעלמים, אלא לכך שהרעלים בסופו של דבר יגיעו גם אלינו. שמירה על הנשרים חשובה כמו איכות מי השתייה והאוויר שלנו".
בחי-בר ובגן החיות התנ"כי לעומת זאת, זוכים הנשרים הקטנים לתפריט קולינרי מזין ונקי מתרופות או חומרים מזיקים, אך בטבע הם יצטרכו להזיע בשבילו ולקוות לטוב. לדברי מילר, כל הגוזלים מואכלים תחילה במתקן האכלה ועם הזמן, מרגילים אותם לאכול בכוחות עצמם. בגיל 70 יום הם כבר מסוגלים לקרוע את הבשר ומוצאים לחצר, בסמוך לנשרים בוגרים.
שיחרור לטבע - רק בעוד כארבע שנים
לגוזלים מצפה דרך ארוכה עד לשחרורם בחזרה לטבע. "מרביתם עדיין צעירים ורק כשימלאו להם 120 יום הם יתחילו לתרגל את יכולות התעופה שלהם", מסביר מילר. "ברגע שנתחיל לראות אותם מנסים לעוף, זה הזמן להעביר אותם לכלוב תעופה גדול בגמלא".
הגוזל הגדול ביותר כיום בחי-בר שוקל כ-6.5 קילוגרם. מילר וריכטר עוקבים אחרי כל אחד מהם מדי יום. "זו אחריות כבדה לטפל באוצר מדינה", הם אומרים. "כאן הם גדלים בתנאי מעבדה, מקבלים מזון תחת פיקוח. הסיפוק הגדול שלנו יהיה לראות אותם בעוד מספר שנים חיים בטבע ומקימים משפחה חדשה".
מה צפוי לגוזלים בהמשך הדרך? הם יועברו לכלוב האיקלום במצוק בשמורת גמלא, ויצטרפו לנשרים צעירים שחולצו לאחר שהוריהם מתו מאכילת בשר מורעל בשנה שעברה. בכלוב זה הם ימתינו שלוש עד ארבע שנים עד לשחרורם לטבע.
"כשהם יגיעו לבגרות מינית, אז בעצם יתחילו החיים האמיתיים בחוץ", אומרת חורש. "אם היינו משחררים אותם מוקדם יותר, הם היו חשופים לסיכונים מאחר שהם משוטטים בשטחים עצומים, אך לא מסוגלים לתרום לשיפור מצב האוכלוסייה שלהם".
בד בבד עם ההשקעה הגדולה של הרשות בטיפוח הגוזלים, עדיין מצפה להם מאבק בנגע ההרעלות. "חשוב להשקיע מאמצים נוספים לא רק בפעילות בשטח. חשוב שגם משרדי איכות הסביבה והחקלאות יירתמו לנושא, אחרת לא יהיה לנו על מה לשמור בעוד מספר שנים", מסכמת חורש. "אני לא איבדתי את התקווה ומאמינה כי בעזרת הגוזלים הללו, נוכל להגדיל את האוכלוסייה. כולי תקווה כי המאמץ שלנו יוכיח את עצמו בסופו של דבר".
