אורי שולח גלויה מברלין

מי אני? אורי בנימין ריכטר, בן 26 מרעננה, מתנדב בארגון "אות הכפרה והשלום".

איפה אני גר? אני גר בברלין, גרמניה. אין כמו ברלין!

מה אני עושה בחו"ל? מתנדב מטעם ארגון גרמני שנקרא "אות הכפרה והשלום". הארגון הוקם בגרמניה בשנת 1958 במטרה לכפר על עוונות המשטר הנאצי בזמן המלחמה. בין יתר פעולותיו, הארגון שולח מתנדבים לארץ ומביא מתנדבים מהארץ לגרמניה. את השירות ההתנדבותי שלי אני עושה ב"בית ועידת ואנזה" כמדריך במוזיאון וכעובד במחלקה החינוכית של הבית. המטרה שלי בשנה זו היא למלא כמה שיותר פערים בידע הקיים אצל אנשים בנושא השואה ולהעלות את המודעות לזוועות שמתרחשות היום בעולם. 

נעים להכיר, אורי בחגיגות יום העצמאות בברלין (צילומים: אורי בנימין ריכטר)

מתי ואיך הגעתי לכאן? הגעתי לברלין בתחילת ספטמבר 2007 ואשאר עד סוף השירות ההתנדבותי שלי - ספטמבר 2008.

מה גורם לי להרגיש ישראלי? אין צורך להרגיש ישראלי "בכוח". יש פה קהילה ישראלית גדולה מאוד. הישראליות שלי מתבטאת בהרצאות שאני נותן מדי פעם בבתי ספר בברלין על היותי יהודי-ישראלי שנמצא בגרמניה, שבהן כמובן שאני לא פוסח על ישראל ועל המצב בו ישראל נמצאת. ובל נשכח את גלגל"צ - חייב לשמוע ביום שישי אחה"צ את הסיסמא "סוף שבוע רגוע בגלגל"צ, רגוע...". את ליל הסדר האחרון חגגתי בדירה שלי בברלין עם אמא שלי ודודים שלי שהגיעו מהארץ ועם עוד 20 חברים ישראלים ולא ישראלים, יהודים ולא יהודים - אני חושב שהמסורת היהודית היא שמוציאה את הישראליות בחו"ל.

סיטואציה מצחיקה שקרתה לי כישראלי בחו"ל: נסעתי עם שתי חברות (פולנייה וישראלית) לדרזדן. בדרך לשם עלו על הרכבת מאות טיפוסים מוזרים, לבושי שחורים, מלאי פירסינגים, נעלי צבא, מגולחי ראש ועם דגלים אדומים מקופלים... הקונוטציה הראשונה שעלתה לנו בראש היא שהם ניאו-נאצים. כל הדרך, במשך שעתיים וחצי תהינו על קנקנם ואפשר לומר שחששנו מעט. כשיצאנו מתחנת הרכבת בדרזדן, בה הם גם ירדו, גילינו כי הם שייכים לארגון האנטי-פה (אנטי-פשיזם) שערך הפגנה בדרזדן, שם כבר התנוססו דגלי ישראל בגאון. זו היתה חוויה מלחיצה ומעודדת כאחד.

למה אני הכי מתגעגע? למשפחה ולחברים, לאווירה של יום שישי אחרי הצהריים ולבמבה (ועכשיו אחרי שטעמתי את הבמבה במילוי נוגט, אני גם מתגעגע לזה).

מה הייתי לוקח איתי מכאן ומביא לישראל? את מזג האוויר, כי אני לא מתמודד טוב עם טמפרטורות הגבוהות מ-14 מעלות; את ה"ירוק", את האגמים ומקורות המים - אנחנו צריכים את זה הרבה יותר; ואת הדייקנות - בגרמניה לו"ז זה לו"ז, כמו שצריך להיות.

מרפסת ברלינאית

חמש המלצות על העיר שלי

1. קולטורה: ברלין משתנה ומתחדשת בכל דקה ודקה. יש כאן שילוב מדהים של ישן וחדש שבו נמהלים סגנונות שונים המיוצגים גם על ידי הרבעים השונים של העיר. באביב ובקיץ במיוחד מתקיימים בעיר אירועי תרבות ואומנות שונים שמוסיפים לה עוד צבע. בברלין גם מוזיאונים לרוב ובתי אומנות מגוונים, כך שאין קושי למצוא את הסוג האהוב עליך.

2. גסטרונומיה מקומית: אני מניח שאין צורך להזכיר את ה"קארי-וורסט" (נקניקיה ברוטב עגבניות וקארי) הגרמנית המפורסמת. נקודה קולינארית שא-ס-ו-ר לפספס בברלין היא המסעדה הוויאטנמית "מיסייה וונג", אחת המסעדות הטובות שהייתי בהן בעולם (והייתי). והיא גם זולה. 

גם זול וגם טעים - מסעדת "מיסייה וונג"

3. טבע עירוני: ברלין מדהימה בכמות השטחים הירוקים שלה. יש פה המון פארקים ואגמים שאפשר להירגע בהם עם ספר טוב.

4. שופינג: רחוב הקניות של ברלין הוא הקו-דאם. הרחוב עמוס לעייפה ברשתות, חנויות מעצבים וגם במיני דרעקים. אם מישהו רוצה לעשות קניות "אמיתיות", ולא כאלה שאחרי שבוע חצי מדינה תלך עם אותה חולצה כמו שלך, צריך לחצות את ה"גבול" לצד המזרחי לאיזור שנקרא פרנצלאוארברג, שם תמצאו חנויות מעצבים קטנות ואיכותיות.

5. לזכור ולא לשכוח: חשוב לבקר במוזיאונים ובאתרי זיכרון של מלחמת העולם השנייה. אין דבר כזה לדעת מספיק - אנחנו צריכים להמשיך ללמוד על העבר ומהעבר ולהעביר את המידע הזה לדורות הבאים, שיראו בזיכרון השואה לא רק את ההיסטוריה אלא גם חלק בלתי נפרד מזהותם כיהודים.

• לכל הכתבות במדור "מדברים גלויות"

• גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו!