חיים ובועטים

להקות הסיקסטיז ה"אנימלז", "הרמנ'ז הרמיטס" ו"מרמלדה", עלו על הבמה בעפולה והוכיחו שכוחן במתניהן. "הרימו יד אם חשבתם שאנחנו מתים", אמרו והעלימו לקהל את הקמטים

גיא חג'ג' פורסם: 10.06.08, 15:55

רגע אחרי חגיגות הנוסטלגיה הלאומית של יום העצמאות הגיע תורה של הנוסטלגיה הפרטית: במקום זכרונות מתנועות נוער וריקודי הורה בככרות, יושבי האמפי-פארק בעפולה (כולל כבוד השרה ציפי לבני) נזכרו בתקופה שבה תקליטונים קיבלו שמות מעוברתים, שבה רקדו ריקודים סלוניים שנאסרו בחלק מתנועות הנוער ושבה שמעו שירים ששיחררו את נעוריהם לחופשי.

רוחצים במעיין הנעורים. הקהל באמפי פארק עפולה (צילומים: חגי אהרון)

הרגליים היו בעפולה 2008, אבל הלב הרחק בסיקסטיז, כשהלהקות "Herman's Hermits","The Animals" ו-"Marmalade" עלו בזו אחר זו על הבמה והשיבו את אותו עשור לחיים.

כוחם עוד במתניהם. "הרמנ'ז הרמיטס" (צילומים: חגי אהרון)

"הרימו יד אם חשבתם שאנחנו מתים", התלוצצו "הרמנ'ז הרמיטס" (או, כפי שתירגמו את שמם בשעתו בקול ישראל, "מתבודדי הרמן") ומיד הוכיחו שהם אמנם מקלישים, אך כוחם עוד במותניהם. כבר בשיר השני, חידוש ל-"Wonderful World" של סאם קוק, נצפו כמה צופים מרקדים במרץ על המדרגות.

להיטים מקוריים וחידושים. "הרמנ'ז הרמיטס"

"הרמנ'ז" נתנו את ההופעה המרקידה והעליזה ביותר בערב, עם נגינה מקצוענית לעילא והגשה שמחה ומלאת חיים. ההומור הבריטי האהוב לא פסח על קטעי המעבר, וגם ההרמוניות הקוליות הנפלאות לא נבצרו מהגרונות.

המתוק-מתוק הזה. "הרמנ'ז הרמיטס"

לצד להיטים אהובים של הלהקה עצמה, כמו "No Milk Today", הרביעיה ממנצ'סטר הגדילה לבצע שירי אחרים, כשהשיא הגיע במחרוזת שכללה את "Poetry In Motion" של ג'וני טילוטסון, "Oh Carol" של ניל סדקה, "Dream Lover" של בובי דארין, "Diana" של פול אנקה ו-"Will You Love Me Tomorrow" של קרול קינג. הקהל המשולהב לא ידע נפשו ורקד כאילו היה ב-1960. כשהלהקה סיימה ב-"There's a Kind of Hush", הקהל עמד והריע ממושכות.

"מרמלייד" ו"הרמנ'ז הרמיטס" משחזרים את העבר

כמה טוב היה לראות את הקהל רוקד כל הערב, ובמיוחד בהופעה של "הרמנ'ז הרמיטס". זוגות שנשואים כבר 30 שנה, אמהות עם בנותיהן המתבגרות, משפחות שלמות - וכן, גם זוגות צעירים בני עשרים וקצת - כולם רקדו ושרו, הריעו ושרקו בתקווה לעוד מהמתוק-המתוק הזה. חלקם לא זכרו מתי רקדו בפעם האחרונה, אך שריריהם זכרו מצוין את השירים.

שעה של בלוז נהדר. "האנימלז"

"האנימלז" שינו את הקצב אל הבלוז והרוק. היעדרו של הסולן המקורי אריק ברדון היה מורגש מאוד, במיוחד לאור הביצועים הצרודים והמעט-צעקניים של הסולן הנוכחי. עם זאת, "האנימלז" נתנו שעה של בלוז נהדר, כשהקלידן מיק גאלגר מאפיל בקלות על חבריו בקטעי סולו נפלאים. וגם הלהיטים היו שם: "Don't Let Me Be Misunderstood" שהקהל שר בשאגות, "It's My Life" וכמובן ל-"House Of The Rising Sun", שהוציא מהקהל תשואות נרגשות. קל לפסול בהינף יד את חדוות הנוסטלגיה, אך העיניים הנוצצות בקהל העידו כי יש לה ערך אישי רב.

להטוטי קסם. "מרמלייד"

אחרונה עלתה The Marmalade, להקה שהתפרסמה בעיקר בזכות שירה היפהפה "Reflections Of My Life", שזכה דווקא לביצוע פושר, אך זה לא עניין את הקהל ששר מלוא ריאותיו. הרביעיה הסקוטית נתנה

הופעה מטורללת למדי - כולל להטוטי קסם - אך חיננית לא פחות. לצד להיטי הלהקה זכינו גם לשירים של בוב דילן, "The Shadows", ואפילו הקלאסיקה "Stand By Me". הביצוע המוּכר של הלהקה לשירם של הביטלס "Ob-La-Di, Ob-La-Da" סגר את הערב, והשיב את הקהל לשנות האלפיים.

אם לבכם מתחמם למראה זוג מבוגר שמחזיק ידיים או מתנשק ברחוב, שערו בנפשכם את השמחה על פני הקהל שיצא אמש מפסטיבל הסיקסטיז בעפולה: זוגות בני חמישים ומעלה מחייכים ומתחבקים, הקמטים נעלמים בן-רגע. במשך ארבע שעות הם שבו לנעוריהם והיו יפים, שמחים ואוהבים כאז. מוזיקה היא מה שמחבר אותם לזיכרונות הכי יפים שלהם, והערב הם רחצו במעיין הנעורים.