שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דעה: משהו בסיסי לא עובד בחינוך לשימוש נבון ברשת
    פרופ' עזי ברק מאמין שהגיע הזמן להפסיק לנסות להפחיד את הגולשים בנוגע לבטיחות באינטרנט, ולהתחיל לתקוף את השורשים העמוקים יותר של הבעיה

    כולנו מאמינים בחינוך מטפח ומונע. התקשורת רוויה במאמרים בומבסטיים על חשיבות החינוך. פוליטיקאים לא מרפים מסיסמאותיהם הממוחזרות על כך שהחינוך הוא-הוא הדבר החשוב ביותר. אנשי עסקים ותעשיה, מחנכים ומנהלים, אנשי אקדמיה, בכירי צה"ל ומדענים מכל סוג – כולם מזמרים במקהלה על חשיבות החינוך לעתיד האומה, הדורות הבאים, המולדת, ומה לא.

     

    כבר לא נאיבים

    כולנו מאמינים שחינוך מונע לגבי שימוש נבון באינטרנט עשוי למנוע נזקים, כישלונות, ניצול וסבל. ואמנם, במקרה של האינטרנט, ליפול קורבן לעבריינות או פגיעה מסוג זה-או-אחר בדרך-כלל אינו עניין של חוסר מזל או מקריות, אלא תולדה של בורות, תמימות והעדר שיקול-דעת.

     

    חשוב לציין כי משתמשי אינטרנט של היום – לרבות ילדים ובני-נוער – כבר פחות נאיביים וחסרי מידע והבנה מאשר לפני כמה שנים. מקורו של שינוי זה בתהליך ממושך, לא נטול כאב ומחיר כבד, של הבנה ופיתוח מודעוּת מצד אחד, ויוזמות שונות של הסברה והדרכה לשימוש זהיר וחכם יותר במחשב ובאינטרנט. לקחו ולוקחים חלק בכך בעיקר הורים רבים (שמכירים את המחשב והאינטרנט כבר הרבה יותר טוב מאשר הורים של לפני עשור ומעלה), וכן יוזמות מקומיות של מורים, יועצים, מדריכים בתנועות נוער, מומחים שונים ועוד.

      

    איגוד האינטרנט, בשיתוף עם "בזק", יצא לאחרונה במסע פרסום טלוויזיוני מתוקשר המלווה באתר הבנוי לתלפיות. זוהי יוזמה חינוכית נוספת שנועדה לתקוף את הבעיה, אך נראה שאין לה ולמניעת התנהגות בעייתית בשימוש באינטרנט הרבה מהמשותף. ללא שמץ ציניות הייתי אומר שמדובר כאן על מסע יח"צני לקידום תדמית האחראים למסע הפרסום הרבה יותר מאשר תוכנית אמיתית לחינוך מונע.

      

    איפה הבעיה?

    למרות שכולם מסכימים על חשיבות החינוך, חינוך מונע להתנהגות אחראית באינטרנט אינו דבר של מה בכך. אמנם זה נראה, על פניו, שהסברה מותאמת לילדים, משולבת בהפחדה ובאיומים, תביא לשינוי התנהגות. המציאות, עם זאת, טופחת על פני המחנכים: ילדים ובני-נוער רבים אינם מתנהגים לפי כללי הזהירות הראויה.

     

    מה שמתפרסם לעיתים בתקשורת לגבי ילד שנפל ברשתו של פדופיל, נערה שפותתה לפגישה ושם נאנסה, נערים שפרסמו תמונות משפילות של ילדה עירומה או מורה במצב מביך, ילדים שמשחקים במשחקי רשת בצורה כפייתית, או כאלו שנחשפים להסתה ועידוד בסביבות הרסניות (להתאבדות, לאלימות, להצטרפות לכתות, להעתקות וכד') – אינו פוחת בצורה משמעותית.

     

    אז מה קורה כאן? איך זה שפעילויות העולות הרבה מיליונים המתבצעות השכם והערב ביוזמת משרד החינוך, עמותת אשנ"ב, או ההתארגנות הממוסחרת של "היום הלאומי לאינטרנט בטוח" אינן נושאות פרי? נראה שיש כאן בעיה. משהו בסיסי לא עובד – ועיני המשקיעים כספים ומאמצים עיוורות לכך, אולי משום שהם נמנעים מלראות את העובדות.

     


    לא יעיל, מתוך הקמפיין של איגוד האינטרנט

     

    כמו שלימודי נהיגה לא מונעים תאונות

    הפתרון הקל, הנפוץ והמקובל במקומותינו, הוא לנקוט בדרכים בלתי-יעילות בעליל, אבל פשוטות (יחסית) לביצוע, על-מנת לחנך לכאורה (ביטוי מוצלח כתחליף ל"כאילו" הוולגרי), ובכך למנוע התנהגויות לא-זהירות ולא-נאותות של ילדים ובני-נוער בהשתמשם באינטרנט. לצורך יישום פתרון כזה, פותחו תוכניות לרוב, המיועדות להעברה לילדים ובני-נוער, בתקווה שיעדיהן יושגו והלמידה תביא להקטנה משמעותית בתוצאות הגרועות של שימוש לא נבון ברשת.

     

    פתרון זה – שנראה ראוי, חכם ואפקטיבי על-פניו – אינו שונה, בעיקרון, משיעורי נהיגה כאמצעי ללימוד נהיגה נכונה ובכך למניעת תאונות. למרבה הצער, תאונות ממשיכות להתרחש לרוב, במחיר יקר מאד, למרות שהאשמים למדו נהיגה ונבחנו על כך ואפילו קיבלו רישיון לנהוג.

     

    יתר-על-כן, רבים מהנהגים העבריינים (כולל אלו שלאו דווקא גרמו לתאונות) עברו קורסי רענון בנהיגה נכונה (חלק מהם יותר מפעם אחת) ואפילו נקנסו ונענשו קשות – אך כל אלו לא מנעו את נהיגתם העבריינית והמסוכנת. אינני טוען שלימוד נהיגה אינו תנאי חיוני לנהיגה תקינה, או שאין להעניש על עבריינות, אך אלו הרואים באלו את הדרכים למניעת תאונות שוגים בגדול!

     

    אז מה קורה כאן? פשוט מאד: ההנחה הרווחת שלימוד התנהגויות מביא לשינוי באורחות-חיים היא תמימה וחסרת בסיס מדעי. כפי שיעיד על כך כל פסיכולוג מתחיל, קל וחומר מומחה, התנהגויותיו של אדם – במיוחד בסביבה ריאלית, ולא בתנאים מלאכותיים – מושפעות מאין-ספור גורמים, בהם הלמידה (או הידיעה) כיצד צריך לנהוג תופסת חלק זעיר. אדם מושפע מרצונות, תוכניות, דחפים, גירויים ופיתויים, חיצוניים ופנימיים, שמשפיעים על התנהגותו הרבה יותר מאשר הידיעה כיצד צריך (או ראוי) להתנהג. שאם לא כן – הרי עולמנו היה נראה כגן-עדן.

     

    הפתרון הקל, המאופיין במסע הפרסום המיותר של איגוד האינטרנט ובזק, לא רק שלא ישיג מטרה של מניעת התנהגויות בעייתיות בשימוש באינטרנט, אלא שהוא מביא לבזבוז כספים שהיו יכולים להיות מנוצלים בכיוונים אחרים, אשר היה להם אולי סיכוי טוב יותר להשיג את המטרות הרצויות.

     

    אין לי ספק בדבר הכוונות הטובות של איגוד האינטרנט, אם כי אינו חף ממטרות קידום תדמית ציבורית. ברור שמסע פרסום מושקע שבוקע אלינו ממסך הטלוויזיה לעיתים תכופות, ומלווה באתר משוכלל ומעוצב לעילא בו מככבת דוגמנית פופולארית, עשוי לתרום לתדמית הציבורית הירודה של בזק. לצערי, מעבר להשגת מטרות מסחריות אלו "המסע החינוכי" הנוכחי נדון גם הוא לכישלון חרוץ.

     

    מה צריך לעשות?

    בניגוד להנחות ולדעות המקובלות של כל מיני מבינים, כאילו-מבינים ומאכערים העוסקים בתחום זה, הבעיה של התנהגות מסוכנת ובלתי-ראויה אינה נעוצה בהכרח בחוסר ידיעה ובהעדר מידע של משתמשי אינטרנט.

     

    זוהי לא רק הנחה מוטעית (כפי שמתברר בקלות בשיחות עם ילדים ובני-נוער רבים, כמו גם עם הורים ומחנכים) אלא נקודת-בסיס שגויה המשמשת תוכניות חינוכיות שונות, ובולטת כל-כך במסע הפרסום היקר והמיותר של איגוד האינטרנט ובזק. פעם נוספת, זוהי יוזמה שבאה לחפש את הפרוטה מתחת לפנס ולא היכן שאבדה. חבל על הזמן ועל הכסף, הפרוטה לא שם!

     

    לא אחדש ולא אפתיע בהשמעת הטענה שהבעיה של התנהגויות סיכון והתנהגויות לא-ראויות של אדם טמונה במשהו שקשור לאופי ולטבע האנושי ולא לחוסר ידע. אם זה מזכיר למישהו את עניין העישון או הנהיגה, או אפילו אונס או רצח – זה לא מקרי. רוב המעשנים, המסתכנים בנהיגה לא זהירה, האנסים והרוצחים יודעים בבירור שהתנהגותם שגויה ומסוכנת ועלול להיות לה מחיר כבד. הם אינם נוהגים לפי ההיגיון והידע שיש להם לא בגלל העדר ידע זה אלא למרות הידע.

     

    מה שגורם להם להתנהג כפי שהם מתנהגים כולל נטיות, דחפים, גירויים, עמדות, השפעות ופיתויים שונים הקשורים לאופיים ולסביבתם. לכן, הקניית ידע נוסף, שיעורים שיוסיפו מידע, הוראות התנהגותיות – לא רק שלא מונעים את התנהגויותיהם אלא מהווים לא יותר מבזבוז זמן וכסף. חשוב גם להזכיר שעל פי כל מחקר וניסיון, בארץ ובעולם, הפחדה לא מונעת כלום אלא אולי לזמן קצר מאד.

     

    ובחזרה להתנהגות השימוש באינטרנט: צריך לתקוף את הבעיה בליבה ובשורשיה ולא במקום אחר ומיותר. יש לתקוף את הנושא בהתערבות חינוכית שמהותה לטפח אחריות אישית, טיפול בגורמי הזלזול והאדישות המאפיינים רבים בחברה (לרבות ילדים ובני-נוער), ערעור האמירות והאמונות השכיחות ש"לי זה לא יקרה", רתימת צרכים וערכים חיוביים לשימוש נבון ואחראי באינטרנט. אין צורך בהפחדה, האיומים מיותרים. טיפוח, פיתוח וקידום ההתנהגויות החיוביות, תוך שימת דגשים על הרווחים, התועלת, ההנאה והאחריות – הם-הם אלו שיביאו ל"הגדלת ראש" ושינוי. אכן, לא רק לגבי התנהגות בשימוש באינטרנט אלא בכלל.

     

    מילה נוספת

    ארצנו התברכה בשפע מוחות אך גם, אולי לצערנו, אנשים שכולם מנהלים וכולם יודעים יותר טוב מהאחר, כלומר – גישה טיפוסית של "למה מי אתה". הדבר ניכר, מזה שנים, גם בכל הנוגע לחינוך להתנהגות ראויה בשימוש באינטרנט.

     

    אין לי ציפיות לשנות את החברה, את משרד החינוך, או את הארגונים השונים העוסקים בנושא, אך מן הראוי שהציבור ידע את האמת. חבל שקידום התדמית מחד, והגישה הישראלית האופיינית מאידך, מעבירה אותם על דעתם בהקריבם נושא עכשווי כה חשוב.

     

    פרופ' עזי ברק הוא פסיכולוג המתמחה בפסיכולוגיה של סייברספייס, חוקר ומלמד באוניברסיטה. לביוגרפיה המלאה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "דעה: משהו בסיסי לא עובד בחינוך לשימוש נבון ברשת"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים