הפרקליטות התבלבלה
ההתנגדות הרדיקלית של צמרת הפרקליטות והמשטרה לחקור את האזנות הסתר בתיק רמון יותר ממתמיהה. היא מעלה חשש חמור שמא יש להן מה להסתיר
בתחילת השבוע אמורה הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית בראשות שופט בדימוס, כדי לבחון את פרשת האזנות הסתר
שהועלמו מהסניגורים במשפטו של חיים רמון.
מאז שהתברר כי בתיק בוצעו האזנות סתר, ספק חוקיות, שתוכנן הוסתר מסנגוריו, עולה וחוזרת הדרישה לחקור ולבדוק את הפרשה החמורה, במהלכה סולק שר משפטים שלא היה נוח למערכת בהליך מזורז. על אף הצהרות רמות על "בדיקה עצמית" ו"הפקת לקחים מערכתית" עומדים ראשי הפרקליטות על רגלים אחוריות כבר למעלה משנה, ומנהלים מאבק היסטרי ולא מובן נגד כל חקירה שהיא.
שני שופטים מכובדים בדימוס שהתמנו לבדוק את הפרשה ללא סמכויות חקירה, קבעו כי מדובר ברשלנות רבתי מצד הפרקליטות והמשטרה, וכן כי קיים חשש להעלמת ראיות בזדון על מנת לפגוע בסיכויי ההגנה של רמון, חשש המצדיק הקמת ועדת בדיקה. אך צמרת הפרקליטות בשלה - התנגדות תקיפה לכל בדיקה, לכל ביקורת, לכל חקירה והסתפקות ב"הפקת לקחים מערכתית".
אנשי הפרקליטות סבורים כנראה כי הם מלאכים בשירות שלטון החוק שנמצאים מעל ביקורת חוקית או ציבורית. זאת למרות כל הטעויות הגסות ואולי אף הזדוניות שעשו בשנים האחרונות, כמו בפרשת נאמן, שם סולק שר משפטים "לא נוח" מכהונתו באמצעות כתב אישום חסר שחר, או בעניין חוטר ישי שהועמד שלוש פעמים לדין תוך הגשת כתבי אישום מצוצים מהאצבע, זוכה בדין, אך ה"תרגיל" הצליח והוא סולק מתפקידו כראש לשכת עורכי הדין לאחר שהפגין ביקורתיות כלפי המערכת. או פרשת ראובן ריבלין, בה סוכל מינויו לשר משפטים באמצעות חקירה מפוברקת בעיתוי מפוקפק. גם אז דחתה הפרקליטות כל דרישה לחקירה, כל בדיקה, הפקת לקחים או חס ושלום מסקנות אישיות כלפי האחראים, והסתפקה ב"הפקת לקחים מערכתית" - אפס מעשה וזריית חול בעיניים. אותם גורמים שהיו אחראים לפרשות הקודמות חוזרים לככב גם בחדשות.
ההתנגדות הרדיקלית של צמרת הפרקליטות והמשטרה כלפי מהלכיו של שר המשפטים בעניין זה, המנסה לקדם את חקירת הפרשה, יותר ממתמיהה. היא מעלה חשש חמור שמא יש לגורמים אלו משהו להסתיר.
פרקליט המדינה משה לדור גם הרשה לעצמו להופיע בכנסת, להתקיף את מפלגת השלטון ולרמוז כאילו הפוליטיקאים אינם מוסמכים לבקר את הפרקליטות והעומדים בראשה. הוא מתח ביקורת חמורה על שר המשפטים, השר הממונה עליו ועל דו"ח זיילר והרשה לעצמו גם לפסול את ראש הממשלה בהיותו "חשוד" מלתמוך בהקמת ועדת חקירה. זאת על אף שראש הממשלה תמך בהקמת ועדה שכזו כבר לפני שנה, עוד טרם התעוררה פרשת טלנסקי.
התבטאויות קיצוניות אלו מעלות סימני שאלה באשר לשיקול דעתו של פרקליט המדינה ולתפיסה הנכונה את תפקידו, ומעלות חשש שמא הביקורת החריפה שהטיח איננה בגין "חיסול חשבונות" מאוחר על דברים חמורים ביותר שכתב עליו בעבר השופט.
העובדה מסמרת השיער העולה מדיוני הכנסת בעניין זה, הינה כי מזה כשנה וחצי קיים "מקור" שהדליף לרמון את עובדת קיום האזנות הסתר שהוסתרו ממנו לטענתו בזדון, המוכן להעיד תחת חיסיון של ועדת בדיקה בראשות שופט, וראשי הפרקליטות במדינת ישראל אינם מוכנים להעיד מקור זה ולבדוק את טענותיו.
אין מדינה אחת בעולם המערבי שניתן היה לטייח בה פרשה מעין זו, פרשה שבה האחראים על שלטון החוק היו מרשים לעצמם לנהל מסע פוליטי אגרסיבי תוך הפעלת לחצים על פוליטיקאים, למנוע את חקירתם עצמם ולחמוק מכל ביקורת ציבורית. יש לברך את שר המשפטים על אומץ הלב שגילה גם בפרשה זו נגד עמדת משרדו ולקוות כי אומץ לב זה ייתן השראה מתאימה לממשלה למלא את חובותיה.
יראון פסטינגר, חבר הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
