ג'ינג'י זה לא רק אופי

את היום הראשון של פסטיבל "רוק אים פארק" שבנירנברג הובילה הלהקה הגרמנית הוותיקה "די טוטן הוזן", שסחררה את תושבי הקמפינג הגרמנים. לקהל הלא מקומי היה קשה באותו היום למצוא מופע מרכזי, ענק ויוצא דופן בשפה שהם מבינים.

ג'וש הום. הממלכה בראשתו (צילומים: אור אלתרמן)

אבל בלילה, על הבמה האלטרנטיבית במתחם, נחתה להקת "קווינז אוף דה סטון אייג'" (Queens Of The Stone Age) האמריקאית וסיפקה מופע מרכזי ומוביל לכל דבר, גם אם הוא לא הוגדר כך באופן רישמי. הלהקה,

שחבריה מתחלפים באופן קבוע סביב המנהיג ג'וש הום, סיפקה מופע אקסטטי, עטוף במוזיקליות מרשימה ובסגנון היחודי שלהם. 

ברבע לחצות עלו חברי הלהקה על הבמה ופתחו עם "You Think I Ain't Worth A Dollar But I Fell Like A Millionaire". מאחוריהם הוצבו מה שנראו כמו חמישה סדינים לבנים, פרושים ברחבי הבמה, כשכל משטח לבן זוכה לתאורה שונה בין שיר לשיר. פרצי אנרגיה בלתי נשלטים או ים של זיעה אמנם לא נראו על הבמה באותו הערב, אבל המוזיקליות שלהם, האחידות, הכיף וההרמוניה שזרמה בין החברים, היתה מרגשת לא פחות.

ואן לואן המוכשר

חייבים להודות, הממלכה בראשותו של ג'וש הום היא אחת המרשימות ביותר בעולם הרוק. כל כך הרבה חברים מוכשרים עברו בפרויקט המוזיקלי הזה וסייעו להום להגיע לרמות מוזיקליות מסקרנות יותר ויותר, החל מסופרסטאר כמו דייב גרוהל וכלה בדמויות מרשימות כמו מארק לאנגן, נטשה שניידר, אליין ג'והאנס, ג'ון מקביין וכמובן ניק אולביירי.

בשנה האחרונה הום מופיע עם ההרכב הכולל את הבסיסט מייקל "מיקי שוס" שומן הקשוח, שזורק רגליים לאוויר ומסובב את ראשו ללא הפסקה; את הגיטריסט המוכשר טרוי ואן לואן, מי שניגן בלהקה ב-"Failure" ובלהקה האדירה "A Perfect Circle" ואת המתופף ג'ואי קסטילו הענק והאנרגטי, מי שניגן שנים רבות עם "דאנזיג" החלוצה.

מיקי שוס. השתולל

אחרי שיר הפתיחה, המשיכה הלהקה עם "Feel Good Hit Of The Summer" ו-"No One Knows" המעולה. הום, שניצח על כולם כשמסביבו הילה גדולה, התגלה גם כגיטריסט בעל יכולות אדירות כשהוא מנגן את השירים החדשים והישנים יותר, בשיא הדיוק. הצלילים תאמו אחד לאחד את צלילי האלבום, לא משנה באיזה קצב השיר ועל איזה מעברים מדובר. הום פוגע בכוונה ובמדויק.

הלהקה על הבמה

המוזיקליות המתפרצת התחילה אמנם אצל הום במרכז הבמה אבל היא נוכחת בכל חלקי הבמה. כל צליל ממיתר או מכה על תוף שחברי הלהקה הוציאו, הם עשו זאת בשיא הרצינות. הם ניגנו בנחת, כשהם מסתכלים אחד על השני כל הזמן ולא נותנים לשום דבר להפריע להם. במצב השקדן והמחונך שלהם, אפשר היה להשוות את חברי הלהקה למוזיקאים קלאסיים.

הום אחרון ודי

הלהקה המשיכה עם שירים כמו "Burn The Witch", "In My Head", "Make It With Chu", "Little Sister", "Sick Sick Sick" ו-"Song For The Dead", בו שפכה הכל החוצה וסיימה את ההופעה נטולת ההדרן.

אמנם הלהקה הצליחה לאכזב מעט כשהחליטה שלא לבצע שירים מוכרים כמו "Everybody Knows That You Are Insane" המצוין ו-"First It Giveth" מלא האנדרלין, אבל מתברר שהלהקה מעדיפה לפסוח על השירים האלה ברוב הופעותיה. חוץ מזה, זה לא באמת משנה שיר כזה או אחר, כי האזניים היו מרותקות ואת העיניים אי אפשר היה להסיר מהבמה.

• הכתב היה אורח חברת "OnTour " - המארגנת חבילות לפסטיבלים והופעות חיות בחו"ל