טיול לעבר

כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

משפחת פיינברג: בחזרה לימי ראשית הציונות

משאת חייהן של משפחות פיינברג, בלקינד וחנקין לפני למעלה מ-100 שנה היתה הגשמת הרעיון הציוני בארץ ישראל, וסיפור המשפחות הוא סיפורה של ארץ ישראל המתחדשת

נדב מןפורסם: 04.07.08 , 00:49

בשבועות הקרובים נעסוק בסיפורן של שלוש משפחות אשר משאת חייהן היתה הגשמת הרעיון הציוני בארץ ישראל: משפחות פיינברג, בלקינד וחנקין. בין שלוש המשפחות היו גם קשרים משפחתיים, וכן קשרים למשפחות נוספות: וילבושביץ, קראוזה, שוחט, אהרונסון.

בסדרת הכתבות הקרובה נביא כאן תצלומים של משפחות אלו שסיפורן הוא סיפור ארץ ישראל המתחדשת מלפני יותר ממאה שנים. התמונות מאלבום תמר אשל בת צילה לבית פיינברג.

תולדות המשפחה

לוליק (ישראל) פיינברג , בנם של משה ולובה נולד באוקראינה 1864. מרבית ילדי המשפחה מתו בצעירותם במגיפות שונות. בשנת 1881 פורצות ברוסיה פרעות כנגד היהודים ("סופות בנגב"). בעקבות פרעות אלו מחליטים שלושת האחים יוסף בוריס וישראל לעלות לארץ ישראל.

בשנת התרמ"ב (1882) הם מגיעים לארץ, רוכשים אדמה בעיון קרא ומקימים שם את ביתם. היו אלו הבתים הראשונים של ראשון לציון. בתחילה הצליח יוסף לגייס את הברון לעזור בהקמת הישוב, אך לאחר תקופה קצרה קם סכסוך בין המתיישבים לפקידי הברון ומשפחת פיינברג, בלקינד וחנקין נאלצות לעזוב את ראשון לציון.

משפחת פיינברג: יוסף עובר ללוד ואח"כ ליפו, בוריס חוזר לחו"ל וישראל עובר לקטרה (גדרה) שם נולד בנו אבשלום. לאחר קניית אדמות חדרה 1891 עוברת משפחתו של ישראל לחדרה.

פאני (לבית בלקינד), אשתו של ישראל, נולדה למאיר ושפרה בלקינד בעיר להויסק – רוסיה, בשנת תרי"ח (1858). בשנות לימודיה היא מצטרפת לאחותה אולגה (לימים – חנקין) שלמדה מילדות בפטרסבורג מבקשת ללמוד רוקחות, אבל הוריה תבעו שתחזור לעזור להם. בשנת התרמ"ב (1882) מחליטה פאני להצטרף לשני אחיה ישראל ושמשון, הביל"ויים העולים לארץ ישראל.

וכך כתבה לאחותה שנשארה ברוסיה: "--- אם לא תדעי לך, אחותי תמתי, מה נעמו החיים בנאות שדה ומשכנות אכרים, קומי עלי אלינו על אדמת הקודש, שאפי את רוח קדשה ותפארתה במרום הריה ובשפל עמקיה. הדעת הזאת, כי על אדמת אבותינו עומדות רגליך, תפח בך רוח חדשה לא שערוה כל אחינו יושבי חוץ ---". פאני הגיעה עם אחיה לראשון לציון בשנת 1883, ופגשה בישראל פיינברג.

שושנה בתם הבכורה של פאני ולוליק נולדה ביפו 1887. כשהוריה עברו לחדרה היא נשארה עם סבא וסבתא בלקינד. למדה בביה"ס לבנות ביפו ולאחר מכן עם מורים פרטיים בירושלים ובראשון לציון. למדה עבודת יד והייתה מורה לעברית ומלאכת יד, בשפייה ובקריית ספר. בשנת 1906 נישאה למהנדס נחום וילבושביץ (וילבוש), אח של מניה שוחט. חיה בחיפה עד 1982 ונקברה בחדרה.

צילומי המשפחה

1. לוליק ופאני בחצר ביתם בראשון לציון, 1903

2. שלושת ילדי פאני ולוליק ,יפו 1898. מימין: אבשלום, צילה ושושנה. צילום: סבונג'י

3. אבשלום פיינברג בן 20 עם שאול (פבה), בנו של בוריס פיינברג (הדוד, אחיו של לוליק)

4. אבשלום וצילה מצטלמים ביפו, 1910, עבור אביהם לוליק שעמד לנסוע לגרמניה לצורך ריפוי. צילום: א. סוסקין

5. אבשלום עם בת אחותו שושנה-זהרה (בת 4), 1911. צילום א. סוסקין, יפו

6. צילה עם פבה (שאול) בן דודה בוריס אחי אביה, בחדרה ע"י הרפת, 1907-8

7. משפחת פיינברג בצילום במושבה הגרמנית בחיפה, בחצר ביתם של שושנה ונחום וילבושביץ, 1910. מימין: שושנה ונחום וילבושביץ (וילבוש), אבשלום, צילה, זהרה הנכדה ופאני. (סבא לוליק סרב לצאת מהבית ולהצטרף לצילום. זהרה הנכדה 'סדרה' אותו ע"י כך שלקחה את תמונתו והוא בכל זאת נוכח היה בצילום)

8. צילה ופנינה לבונטין (הורביץ), 1912. צילום: א. סוסקין

9. מזכרת מקבוצת הבחורים שלמדו במחזור הראשון של הגימנסיה הרצליה, מטיול בעבר הירדן. חתמו את שמותיהם:

קבוצת עין גדי: הלל כהן, דוב הוז, משה שרתוק, יוסף קייזרמן, זרובבל חביב, יעקב כבשנה, אברהם סמיון, יצחק כהן, משה ולפסון.

10. שנת 1911 - גמר הכתה הששית של הגימנסיה הרצליה עם המורה מטמן-כהן. מלמעלה ומימין: רבקה שרת (שרתוק), יונה פאפו, חנה טרכטנברג, צילה פיינברג, המורה מטמן-כהן, חנה חון, פנינה לבונטין, חיה וייס, מיכל כהן, שולמית הורביץ.

11. תמונת המחזור הראשון של הגימנסיה הרצליה עם ד"ר מטמן-כהן. שורה ראשונה מאחור ומימין: בהרב, יצחק כהן-קדמי, חוה חון, נחמה פרידמן, יונה פפו, משה שרתוק (שרת), זרובבל חביב; שורה שניה, מימין: אלכסנדר מלחי, אליהו גולומב, בית הלחמי, גינצבורג, רבקה שרתוק (הוז), צילה פיינברג, מתתיהו גרונו, דב הוז; שורה שלישית, מימין: כרמי (ינובסקי), ברמן, כבשנה, וולפסון, ד"ר מטמן-כהן, פני מטמן (יושבת), נחום רזניק (יושב), חיה וייס; יושבים, מימין: מנוחין, וינוקור, קלינוביץ, מילוצקי.

12. צילה תמיד רצתה להיות בן ולא בת . לא הלכה לשעורי תפירה אלא לנגרות, "סחבה" את בגדי בן-דודה פבה (שאול בן בוריס) והצטלמה כבן ביפו 1908. היא הייתה הראשונה בגמנסיה הרצליה שהעיזה לבוא לשעורי התעמלות במכנסים.