יום אחרון: גם הגשם לא יהרוס

בבוקר היום האחרון מצאו את עצמן מלכות המדבר על חופו של האוקיינוס ההודי. אחרי סיכומים ומסיבת סיום הגיע הזמן להתרגל למחשבה שחוזרים הביתה. מזל שהן שבות עם תובנות

נועה ספיר פורסם: 19.06.08, 09:58

אחרי חמישה ימים בשטח עולה השאלה "כמה התרגלנו למסע הזה?" כל כך התרגלנו, עד ששכחנו איך זה לא לנהוג ולא לנופף לאנשים בצידי הדרכים, ואיך זה לנסוע ולא בשיירה ובלי מאסף, וכל כך התרגלנו שהיה צריך להזכיר לנו ששקיות ניילון הן לסנדוויצ'ים, שכשהולכים לישון זה על מיטה, והכי חשוב - שגברים הם לא שקופים.

את ליל אמש בילינו בשמורת הטבע המסחררת מפלנה (Mapalena), על חול של דיונות, ובין שרכים של שורשי אוויר, לצלילי ענפים נשברים. מיד לאחר כיבוי אורות, כשכולן שכובות בשקי השינה שלהם, גשם זלעפות הרעיד את המחנה, למזלנו האוהלים היו מכוסים, וכך שכבנו בחושך מוחלט, חלקנו כבר ישן שנת ישרים, פאניקה לא נרשמה.

ה"סוסים" רתומים לגדר (צילומים: איה בן עזרי)

בוקר לח במיוחד חיכה לנו מחוץ לאוהל, ויחד איתו סחלבּ חם מצוות קפה. וכמו שאמרה יעל מצוות 9: "עד שמונה בבוקר כבר תקענו 500 קלוריות. מה יהיה?". אף אחת לא ויתרה על תוספת נאה של שוקולד נוטלה וביסקוויטים, ועד תשע בערב מניין הקלוריות כבר חצה את גבולות ההיגיון. מי אמר שנשים לא אוכלות? למזלנו היו בשמורה קופים חמדניים שפילחו שקיות בייגלה ושאר חטיפים מן הג'יפים והאוהלים. סלחנו.

התקפלנו בזריזות. התרגול עושה את שלו ולא רק לפיל ולתרנגולת. מצאנו עקבות של היפופוטם וחזינו בבמבי קטן שהעז והתקרב. יצאנו לדרך חולית במיוחד, נסיעה בחול של ים עוד לא הייתה לנו, ועוד בתוך יער עד. השיחים היו כל כך צמודים שהרגשנו ממש כמפלסות דרך. לצידנו ביצה ירוקה של ג'ונגל, בתוכה תנינים שלצערנו לא יצא לנו לראות. התפאורה הטבעית הזכירה לכולנו את טרזן ומוגלי וכל המחזות שראינו רק בסרטים. אני אישית שפשפתי עיניים מהעוצמה.

בסוף הדרך גילינו שאנחנו על חופו של האוקיינוס ההודי, כמובן שנרשמה נפילת לסת. הגשם החליט להכות בשנית ומצאנו את עצמנו מקימות מאהל מהכיסויים של האוהלים, תושייה? שימו תמונה שלנו ליד ההגדרה במילון. על רקע הפקת ארוחת הצהריים שהייתה מאתגרת במיוחד נוכח התנאים, נתבקשו החברות לסכם. כולן הסכימו על תמהיל מדהים של נשים, ועל העובדה שכמה שהיה יותר קשה - יותר נהנינו.

מסכמות ומסתתרות מהגשם

ורד מצוות 5 הכריזה שמעכשיו בטיולי ג'יפים היא לוקחת את ההגה מבעלה וגם דיווחה על דגדוג קל בכיוון של חזרה לפיתוח הקריירה שלה אחרי עשר שנים של זרימה עם החיים והתמסרות אוהבת לגידול ילדיה. חיה מצוות 5, שהוכתרה כמלכת המסע על שום גילה ועל שום שהוא לא הורגש כלל וכלל, הכריזה על התפעלות מהעוצמה, מהאחריות ההדדית, מהפתיחות ומהיכולות הנשיות שבאו לידי ביטוי. "יצאתי לבדוק את הגבולות שלי וגילית שאין לי גבול!", אמרה.

דנה קישוני סיכמה בקצרה: "היה פסק זמן איכותי מהטירוף שבו אני חיה ומהמולטי-טסקינג". יעל כוכבא ריגשה אותי במיוחד כשאמרה שיצא לה להתחבר לצד הפראי וההרפתקני שלה שעובר אצלם במשפחה: "עם שלושה ילדים ומשרה מלאה קשה להתחבר לילדת הטבע שבך, מה גם שהחיבור הנינוח עם הנשים האחרות היה מאוד ממלא".

אחרי הגשם באה הקשת

כמו להכעיס הגשם פוסק דקות קצרות לפני שאנחנו עוזבות את החוף, וקשת בהירה מפציעה בשמיים. הנהיגה עוברת בשלום, ההכרה שתם המסע מתחילה לחלחל. נרשמת בליסת ממתקים מנחמים בג'יפים. מזל שהפסקנו לספור קלוריות מייד אחרי הסחלב.

בערב, אחרי מקלחת וארוחת ערב יבשה - מסיבת סיום. נרשמו שירים אין ספור, כפיים, הוקרות, תעודות, מסקנות, תפאורה, ומה לא?