ביטוח בריאות: ילדים חולים משמשים כשפני ניסיון

בחודש ינואר 1995 נכנס לתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי. מטרת החוק הייתה להקנות לכל תושבי ישראל את הזכות לביטוח בריאות על בסיס "צדק, שוויון ועזרה הדדית". מילים אלה חקוקות בסעיף הראשון לחוק. אולם, למרבה הצער, קיים פער עצום בין המילים הגבוהות הרשומות בחוק, לבין הטיפול הרפואי הניתן לנו בפועל.

הנה לדוגמה ההתמודדות עם ניתוחים נדירים. ישראל היא מדינה קטנה. לעיתים זקוק תושב ישראל לניתוח רפואי דחוף וחיוני שלא בוצע כאן בעבר. המחוקק נתן לכך פתרון: קופת החולים אמורה לממן לחולה ניתוח בבית חולים בחו"ל.

התנאי לכך הוא שמדובר בהשתלת איברים, תיקון מומים מולדים, הסרת גידולים או ניתוח במערכת העצבים, במוח, בלב או בכלי הדם שאינו יכול להתבצע בישראל ונועד להציל את חייו של החולה או לפתור בעיה רפואית חריגה. אלא שבפועל החוק מיושם ביד קמוצה, וזאת בלשון המעטה.

א' נולד בבית החולים הדסה עין כרם טרם זמנו. עם לידתו אובחן אצלו מום נדיר בגרון. המום גרם לחיבור בין קנה הנשימה לבין הוושט. המום ניתן היה לתיקון בניתוח נדיר שטרם בוצע בארץ. ההורים ערכו בירור. הסתבר כי ד"ר רובין קוטון ביצע ניתוחים אלה בבית חולים בסינסינטי, אוהיו, בהצלחה מרובה וללא תקלות.

"שמתמחה יגיע לעשות את הניתוח"

ההורים פנו לקופת החולים מכבי וביקשו כי תסייע בידם במימון הניתוח. מכבי השיבה בשלילה מוחלטת. "מצאנו בישראל רופא המוכן להתנסות בביצוע הניתוח: פרופסור וינוגרד מבית החולים אסף הרופא", כתבה מכבי להורים, "אמנם, פרופסור וינוגרד לא ביצע עד כה ניתוח מסוג זה, אבל יכולתו רבה ואם קיים ספק ביכולתו, אנו מוכנים לממן את הבאתו לארץ של המתמחה של ד"ר קוטון מסינסינטי".

הרב בנימין פישר, יו"ר האגודה ההתנדבותית "מגן לחולה", שהתגייס לטובת המשפחה, שוחח עם המתמחה של ד"ר קוטון. "תמסור למכבי", העיד הרב פישר על תשובתו של המתמחה, "כי אני עדיין מתמחה אצל ד"ר קוטון ואיני יכול עדיין לבצע ניתוח קשה כזה בעצמי. במיוחד לא בישראל, בה אין אף רופא שראה מום כזה. לא בא בחשבון לבצע ניתוח שכזה בישראל".

בנסיבות אלה לא נותר בידי ההורים אלא לגייס את המימון לניתוח בחו"ל בכוחות עצמם. א' הוטס לבית חולים בסינסינטי והניתוח בוצע שם בהצלחה.

"טובת הילד חייבה ניתוח בחו"ל"

לאחר ביצוע הניתוח, עברו ההורים שלוש ועדות ערר של משרד הבריאות כדי לקבל החזר על ההוצאות. כל הוועדות דחו אותם. ההכרעה הועברה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. שלושה רופאים התייצבו בבית הדין ותמכו בעמדת ההורים: פרופסור מידד שילר, פרופסור חיים שפרינגר ופרופסור קלמן גויטיין.

הרופאים העידו כי כאשר א' נולד לא היה בישראל מספיק ניסיון בביצוע הניתוח. חולים מכל העולם הופנו לד"ר קוטון במרכז הרפואי בסינסינטי, שהוא הבקיא ביותר בניתוח מומים אלה. שלושת הרופאים היו בדעה נחרצת: "טובת הילד חייבה את ביצוע הניתוח ע"י ד"ר קוטון (בחו"ל, ח.ק)".

למרות כל אלה, קיבלה השופטת רונית רוזנפלד, נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, את עמדת קופת חולים מכבי, לפיה הייתה אפשרות לנתח את הקטין בישראל, ודחתה את תביעת ההורים. השופטת ביססה את פסק דינה על שיחת טלפון שעשו רופאי אחת מוועדות הערר עם פרופסור וינוגרד: "התקשרנו לוינוגרד כדי שיבהיר את הנושא. הוא זכר את המקרה היטב וזכר שאמר לאב שהוא ביצע מקרים דומים ואפשר היה לעשות את הניתוח בארץ. הוא אמר שהוא היסס לקבל על עצמו את הניתוח באותה עת בשל אפשרות של נסיעה לחו"ל".

השופטת: "לא נפנה כל ניתוח לכוכב מחו"ל"

הנה כי כן, קבעה השופטת רוזנפלד, פרופסור וינוגרד היה מסוגל לבצע את הניתוח בארץ ואף הביע נכונות לבצעו. אלא שנסיעה לחו"ל שעמדה על הפרק מנעה ממנו כנראה לבוא לניתוח. "אין לדעת", מוסיפה השופטת, "אם הורי הקטין היו מחליטים לבצע את הניתוח בארץ, אולי פרופסור וינוגרד היה משנה את תוכניותיו".

לא זו אף זו, מוסיפה השופטת, היה בארץ רופא נוסף זמין שהיה מוכן לבצע את הניתוח. זהו פרופסור יוסף אלידן, מנהל מחלקת אף-אוזן-גרון בבית החולים הדסה עין כרם. אכן, גם פרופסור אלידן לא ביצע ניתוחים כאלה בעבר, אבל השופטת התרשמה עמוקות מהתשובה שנתן פרופסור אלידן לטענה זו: "אין ספק כי ד"ר קוטון ידוע ומוכר בכישרונו ויכולתו בביצוע ניתוחים של דרכי הנשימה בילדים, אך בכל סוג של ניתוח, קיים מישהו ברחבי העולם שיש לו ניסיון רב יותר בטיפול ובביצוע אותו ניתוח. אם נפנה כל ניתוח כזה לאותו מנתח 'כוכב' יביא הדבר להתמוטטות שירותי הרפואה והכירורגיה בארץ".

השופטת רוזנפלד ביטלה את עדותו של פרופסור שילר, לפיה פרופסור אלידן מעולם לא ניתח פג, והוא כנראה טעה לחשוב שמדובר במום נדיר אחר וקל יותר לניתוח, שבו הפתח בקנה קטן יותר מזה שהיה לקטין. השופטת גם ביטלה את עדותו של פרופסור גויטיין, לפיה לא היה שולח פג לבצע ניתוח בקנה אצל פרופסור אלידן, אם אלידן מעולם לא ביצע ניתוח כזה קודם".

בסופו של יום, העדיפה השופטת את עמדת מכבי כי הייתה אפשרות לנתח את הקטין בישראל בזמן אמת. 

החלטה מקוממת ומנוגדת לרוח החוק 

גישת השופטת, לטעמי, מקוממת ומנוגדת לרוח החוק ולמטרתו. לפי גישה זו אין לאפשר ביצוע ניתוחים בחו"ל, כדי ששירותי הרפואה בארץ לא יתמוטטו. במילים אחרות, כדי למנוע תחרות איכותית מצד רופאים בחו"ל, יש לכפות על ילדי ישראל טיפול אצל רופאים חסרי ניסיון בארץ. ילדי ישראל אמורים, לפי גישה זו, לשמש כשפני ניסיון. אולם אלו ילדים יהיו השפנים? מי שאין להוריהם אמצעים לממן להם ניתוח בחו"ל. האם אלה הם "צדק, שוויון ועזרה הדדית" שהמחוקק התכוון אליהם?