לצעוד בי-ם - למען החברה הדתית
הרב ד"ר חיים שיין קרא לקהילה ההומו-לסבית שלא לצעוד בירושלים "מתוך כבוד לאמונה הדתית". זיוה אופק, דתיה ולסבית, מסבירה למה דרוש מצעד גאווה בעיר הקודש וגם: מדוע דווקא דתיים צריכים להשתתף בו
הרב ד"ר חיים שיין קרא לנו לא לצעוד בירושלים. הוא עירבב בין זכויות משפטיות ומושגים דתיים של קדושה ומתוך עירוב מין בשאינו מינו פגע בשניהם. כירושלמית, כלסבית וכדתיה אני קוראת לבני כל הקהילות אליהן אני שייכת לבוא ולצעוד אתי. למען חיזוק הדמוקרטיה, למען צביונה של ירושלים, וכמעשה של אהבת ה' וכבוד לנברא בצלם.
אנסה לעמוד על כוונותיו של המצעד בירושלים בשני היבטים.
במישור האזרחי - משפטי
הקהילה ההומו-לסבית מופלית כמעט בכל היבט של קיומה. רבים אינם יודעים כי זכויותיה הכלכליות אינן מוכרות כמעט בכל הרשויות והגופים הציבוריים: כך לדוגמה ברשויות המיסוי, הביטוח הלאומי, קופות החולים ועוד. המשפחה ההומו-לסבית מופלית כלכלית בדיני הירושה, בדינים החלים על היחסים הממוניים בתוך המשפחה (מזונות, הסדרי ממון) ואפילו בזכותה לפנות לערכאות לאישורי הסכמים בתחומים אלו.
חמור מכך, המשפחות שלנו מופלות בזכויות יסוד הנוגעות ליחסי הורים וילדים: כך זוג הומוסקסואלי (או לסבי) אינו יכול להיעזר בפונדקאות בניגוד לזוג סטרייטי. כך זוג לסבי שנעזר בתרומת זרע כדי להרות אינו יכול להירשם כהורי הילד בניגוד לזוג סטרייטי והרשימה עוד ארוכה. האפליה הקשה והכואבת ביותר לטעמי היא ההפקרה הכמעט מוחלטת הקיימת בדין הישראלי של טובת הילד שנולד למשפחה הומו-לסבית כך שיש חללים כבדים מנשוא בהגנה על קשריו עם דמויותיו ההוריות אלא אם כן מדובר בהורות ביולוגית. (רק כדי לסבר את האזן: במשפחה סטרייטית מוגנים אפילו הקשרים שבין הסבים לנכד!)
כל אלו אמורים לזעזע כל אדם הגון הדוגל בשוויון דמוקרטי. לירושלים, כבירת ישראל ומקום מוסדותיה יש משמעות רבה במסגרת המחאה על כל אלו. רק הומופוביה קיצונית יכולה לאשש את ההנחה שעצם נראותי ברחובה של עיר הוא שוויון זכויות מספק וחופש מלא במדינה דמוקרטית.
בהיבט הקדושה
ככל אדם דתי (ואולי ככל אדם בכלל) אני מבקשת קדושה בחיי האישיים והציבוריים. אני רואה בכך ערך עליון. אם החברה הדתית אינה מאפשרת לאדם הלהט"בי שום אופציה לחיים מהוגנים בהם הוא מבטא את זהותו ומיניותו, על כרחה היא דנה את האדם לחיי שקר ופריצות. או אז שתואיל בטובה לא לגלגל עיניים בזעזוע כשפריצות זו מתגלה. ההדיפה החברתית הדתית מכל מסגרת נורמטיבית ואח"כ האשמה הגורפת על כך שמדובר בחברה שיש בה פריצות היא מסימני הצביעות הגדולים ביותר הקיימים בחברה הדתית ויש לחשוף אותם ולהוקיע אותם דווקא מתוך אהבה וכבוד לחברה הזו ולדמותה המוסרית.חיים גלויים, המאפשרים מחוייבות זוגית, שיתוף אהבה אחריות ורעות ומעל הכל לקיחת האחריות המוסרית הראשונה במעלה על הבאת ילדים גידולם וחינוכם במסגרת הייעוד האנושי והדתי "לא לתהו בראה, לשבת יצרה" רק הם, יכולים להוות בסיס לחיים יהודיים מלאים של קדושה ולפחות שאיפה לקדושה. לצורך כך אנו זקוקים לניראות.
על הניראות
אכן הניראות היא עניינו העיקרי של המצעד. ובהקשר הזה חשיבותו בירושלים אקוטית. רוב העולם שזקוק לבשורתנו, לקרב לבבות ולהתגבר על דעות קדומות, אינו נמצא בתל אביב. למען האמת, (ואנו מוותרים על כך רק משום דרכי שלום) עלינו לצעוד במאה שערים ובגאולה, עלינו לצעוד בשייח ג'ראח ועלינו לצעוד בויה דולורוזה (תרתי משמע).כי שם נמצאים הומואים, לסביות וטרנסים שעדיין אינם יכולים לצעוד ועלינו להושיט להם יד ולהיות להם לפה. כי שם נמצאים אנשים שרואים אותנו כ"אחרים". הם מבקשים שנפקיר את חברינו הירושלמים, את חברינו היהודים, החרדים, הדתיים, הערבים, המוסלמים, השיעים, הסונים, הנוצרים על פלגיהם השונים. ועוד ועוד. הם דורשים שנודה כי אנו זרים. כי אנחנו תוצר של חברה מסויימת בלבד, של חינוך מסויים בלבד ושל תרבות מסויימת בלבד. אנשים כמוני לעולם לא יוכלו להשלים עם דרישה כזו.
התרבות שלי היא יהודית, דתית, ישראלית (וירושלמית). קל למקם אותה. קלי קלות להבחין בה. אני מבקשת להתקיים במרחב התרבותי והחברתי בו גדלתי, בו עוצבה זהותי ואליו אני שייכת. זהו המרחב, זו הקהילה בה אני שואפת לגדל את ילדיי ועל ברכי מסורתה ומורשתה לחנך אותם. לצורך כך אני זקוקה לניראות בקהילה הזו בדיוק.
הנראות מחייבת, כבר היום, את הקהילה הדתית להתייחס להומואים ולסביות שבתוכה. אי"ה הניראות תחייב את הקהילה להתייחס גם לטרנסג'נדרים שבתוכה. מי שהודף את הקהילה ההומו-לסבית מירושלים, ולמעשה מהמסגרות הקהילתיות הדתיות, מי שמשתלח בנו במילים שאינן ראויות, לא יכול לנקות עצמו מאחריות כשנערי ונערות קהילתו מתאבדים על רקע זה. לא יכול להגיד שאינו אחראי לחזרה בשאלה המאסיבית של הומואים ולסביות. לא יכול לדבר גבוהה גבוהה על קדושה כשהתנהגותו מובילה לחידלון ופריצת גדר.
אני קוראת לכל חבריי הדתיים, הומואים, לסביות כסטרייטים להשתתף במצעד הגאווה כדי שיהיה שם שמים מתאהב על ידנו. כדי שהומואים ולסביות לא יעזבו את מורשתנו ומסורתנו. כדי לומר שיש חברה דתית אחרת. חברה שאינה מקריבה את המיעוטים והחריגים שבתוכה לחיי השפלה נידוי ובדידות (עד מוות חלילה) על מנת להיבנות מכך. משפחתי וחבריי הדתיים הרבים מוכיחים לי יום יום שחברה כזו קיימת. אני מחכה לראות את הקולות האלו גם בריש גלי.
לחבריי הללו ולרבים נוספים המזדהים עמם אני קוראת לבוא לצעוד עמנו גם השנה, בשמחה ובצניעות, עם "בת קול". צעידה שקוראת לביטוי עצמי, לאהבה לסובלנות ולאמונה בחברה הדתית ומחוצה לה.
עו"ד זיוה אופק - ירושלמית, חברת "בת קול" - ארגון הלסביות הדתיות
