אשה חכמה: בין נעלי עקב לנעלי בית
מחקר שנערך באנגליה הראה שככל שההשכלה גבוהה יותר, הסיכוי לחתונה נמוך יותר. האם נשים משכילות בוחרות לא להתחתן, או שגברים לא מעוניינים באשה כזאת? היה נחמד לפטור את סוגיית רווקותי בכך שאני חכמה. אבל אני חכמה מספיק כדי לדעת שלהרבה גברים אין בעיה עם נשים חכמות, אדרבה. אז אם זה לא רק החוכמה שמרתיעה אותם, מה כן?
ואז נזכרתי במחקר שנערך באנגליה לבדיקת הקשר בין רמת ההשכלה של נשים לבין הסטטוס הזוגי שלהן. נראה שככל שההשכלה גבוהה יותר, כך הסיכוי לחתונה נמוך יותר.
תהיתי אם נשים חכמות ו/או משכילות יותר בוחרות לא להתחתן מכל סיבה שלא תהיה, אם בגלל סלידה מהמוסד עצמו או ממיקום האשה בו לפי תיאוריות פמיניסטיות, אם מפני שלא מצאו מישהו מתאים להן - או שאולי הסיבה לא קשורה לבחירות שלהן. אולי גברים פשוט לא מעוניינים בזוגיות עם אשה חכמה. אם זה אכן כך, חייכתי לעצמי בציניות הראויה, נראה שיש הרבה דומה בין המינים. בעצם גם לנשים וגם לגברים יש חולשה לנעליים.
היה נחמד לחשוב כך ולפטור את סוגיית רווקותי בכך שאני חכמה. אבל אני חכמה מספיק כדי לדעת שלהרבה גברים אין בעיה עם נשים חכמות, נהפוך הוא. לגברים שאכן מחפשים נעל, אם לקישוט ואם להרגשת עליונות, אין לי הרבה מה להגיד חוץ מתנחומיי. בכל מקרה, הרבה מחפשים במיוחד את החוכמה, האינטליגנציה, העצמאות, השיחה הטובה. זה, בשילוב עם חזה יפה כמובן. אז איפה הקאץ'?
נראה שהוא נמצא במשפט הבא - תהיי חכמה ותסכימי עם מה שאני אומר. כלומר, חכמות כן. דעתניות? לא ממש.
נראה שעדיין, לכמה גברים יש בעיה עם דעה עצמאית של האשה שאיתם, במיוחד אם זו אינה תואמת את הציפיות או הרצונות שלהם, ובמיוחד אם בסופו של דבר האשה היא הצודקת. יכול להיות שדעה שונה או אי הסכמה מפורשות כחוסר אהבה, או שנגיד קבלה, ולכן מבקשים להימנע מכך. אם כי לדעתי תמיד אפשר להתווכח ולהמשיך לאהוב, לריב ואז ליפול מיוזעים זה בזרועות זו לאחר סקס פיוס מוצלח במיוחד, האמת, לפעמים רבים במיוחד בשביל הרגע הזה. אז?
אולי הסיבה פשוטה: הרי בלי ויכוחים, דעות שונות, או חלילה וחס דרישות, החיים יותר נוחים. הרבה רוצים מערכת יחסים בלי הרבה שאלות או בקשות - את אלה הרי כבר תרמנו במשרד. כל מה שרוצים בסופו של יום כשחוזרים הביתה זה חיוך. "תהיי יפה ותשתקי" זה out, "תהיי חכמה ותחייכי" זה in.
נעל בית לעולם לא שוכחת את ייעודה המקורי
אז סבבה, גברים לא מחפשים נעליים. לא ממש. כלומר נעל לא, אבל נעל בית דווקא כן. נעל בית היא נעימה, מלטפת, מפנקת, מחממת וצמרירית. לא חשוב איך היא נראית - פשוטה, עם פרווה ורודה או עם פרצוף של דובי חייכן - נעל בית לעולם לא שוכחת את ייעודה המקורי, או מתיימרת להיות משהו שהיא לא. והיא לאו דווקא טיפשה, הנעל, האמת. אולי ההפך הוא הנכון. אבל היא הכל חוץ ממאיימת.
יש כאן סוג של חרב פיפיות: לדעתי, גברים מעוניינים בנשים חכמות ועצמאיות, אבל הרבה פעמים מבקשים להשאיר את התכונות הנ"ל מחוץ לבית. שם, הם עדיין רוצים להרגיש גברים - "אני אנהיג, אני אנווט" (או לפחות להרגיש שהם המנווטים). הרבה יותר קל להנהיג מישהו שכל מה שהוא עושה זה להנהן.
אבל אשה חכמה, אינטליגנטית, משכילה וגם עצמאית, יש לה מה להגיד, גם בבית. אי אפשר להפריד בין האשה שהיא בחוץ וההישגים אליהם היא הגיעה, לבין האינטגרציה של מערכת היחסים בבית. אשה של המאה ה-21, המנהלת קריירה, לומדת ומגיעה להישגים אקדמיים, ובכלל, נמצאת מחוץ לבית ההורים ומנהלת את חייה בצורה עצמאית, יש לה דעה והיא תלחם כדי שקולה יישמע ויוכלל במסקנה הסופית. מי אמר שוויון ולא קיבל?
"בסוף כל משפט בעברית יושב ערבי עם נרגילה"
מה שכן, וכאן אולי אפתיע כמה אנשים, כולל את עצמי, כמו שאמר מאיר אריאל ז"ל - "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה". כך גם בכל אשה, דעתנית ככל שתהיה, בעלת עקבי סטיליטו חדים ככל שיהיו והקריירה הכי מוצלחת שלא תהיה, מסתתרת נעל בית. זה לא אומר שמאחורי כל נעל עקב מסתתרת אשה שקוסמפוליטן הוא התנ"ך החדש שלה ושבסופו של יום כל מה שהיא רוצה זה לגדל ילדים, לשהות במטבח ולהיות האשה הקטנה. ממש לא. זה גם לא אומר שבשביל להיות פמיניסטית אשה צריכה להפסיק לגמרי את הביקורים במטבח. זה אומר, בפשטות, שגם אשה חכמה ודעתנית רוצה ויכולה לחייך למראה הגבר שלה, אבל לא בכל מחיר, ולא בכל מצב.
ומה יגרום לה לחייך?
אריתה פרנקלין כבר אמרה את זה יפה לפניי -
R E S P E C T
Find out what it means to me
לפנייה לכתב/ת 
