יחסים פרה-היסטוריים
סימנים גנטיים חדשים מלמדים על זיווגים אפשריים בין האדם המודרני וההומו ארקטוס
השאלה אם האדם המודרני נלחם או עשה אהבה עם מינים קדומים ממנו נדונה כבר עשרות שנים בוויכוח שנעשה לעתים סוער למדי. רוב החוקרים המנסים לפענח את הפרהיסטוריה באמצעות קריאת הגנומים שלנו סבורים היום שאין בנו זכר למינים קדמונים וכולנו צאצאיה של קבוצה שיצאה מאפריקה לפני 100,000 שנה או פחות, ותפסה את מקומם של כל שאר מיני האדם, כמו האדם הניאנדרטלי לדוגמה, בלי להתבולל בהם.
אולם, הדוגלים בדעה האחרת חשים שהרוח היום נושבת בגבם. עולים וצפים נתונים שאינם מתיישבים עם המודל של נדידה יחידה, מאוחרת באופן יחסי, מאפריקה, אומר מורי קוקס מאוניברסיטת אריזונה. קוקס סבור שהוא ועמיתיו מצאו את הסימן הברור ביותר עד כה להזדווגויות בין אדם מודרני לבין הומו ארקטוס שהוא מין שנוצר לפני כשני מיליון שנה ורבים סבורים שהוא שייך לאותה שושלת שאנחנו נצר שלה.
הטיעון התומך באפריקנים כובשי עולם מבוסס בעיקר על מחקרים בדנ"א של כרומוזום Y העובר מאבות לבניהם, ושל המיטוכונדריה, גופיפים תוך-תאיים מייצרי אנרגיה בעלי גנום קטן משלהם, העובר בתורשה מאמהות לצאצאיהן. אפשר להתחקות אחר כל שונות שמוצאים היום ברצפים האלה, וכולן מובילות לאפריקה ומורות על מספר קטן באופן יחסי של אבות ואמהות קדמונים המשותפים לכולנו. (היעדר מאובנים של בני כלאיים מובהקים גם הוא מאשש את הסברה הזאת).
אבל, אומר קוקס, יש עוד הרבה מקומות בהם גנים שמקורם בקרובי משפחתנו יכולים להתחבא. במחקר שערכו הוא ועמיתיו בגנטיקה של אוכלוסיות בני אדם מודרניים, נתקלו במקרה באזור בכרומוזום X הקרוי RRM2P4 ומצאו שהוא שונה מאוד אצל בני אדם ממקומות שונים, מה שמעיד על פיצול גנטי בזמן עתיק. כדי לאתר במדויק את מקורו של הגן, בדקו החוקרים רצפי דנ"א של כ-250 נבדקים, מחציתם מאפריקה והשאר מסין, ממרכז אסיה, מחֶבֶל הבסקים, ומאיי האוקיינוס השקט.
על סמך הבדלים בין רצפי הגנים הסיקו החוקרים מתי התפצלה השושלת ומצאו שהאב הקדמון המשותף האחרון של בעלי ה-RRM2P4 השונה חי לפני כשני מיליון שנה, בערך בזמן שהיגר ההומו ארקטוס מאפריקה לאסיה. והגרסה העתיקה מכולם של הרצף הגנטי הזה, מקורה כנראה באסיה, והוא מצוי כמעט אך ורק בה.
קשה להתווכח עם הצירוף הזה של עתיקוּת יומין ומקור אסיאתי, סבור קוקס. מאובנים מלמדים שייתכן שהומו ארקטוס חי באסיה עד לפני כ-30,000 שנה, ופירוש הדבר חפיפה של כ-15,000 שנה עם חיי האדם המודרני. "הגן הזה הכי נפוץ במקומות בהם מוצאים מאובנים של הומו ארקטוס", אומר קוקס, שתיאר את הממצאים במהדורת ינואר של כתב העת Genetics. צוות החוקרים אף השתמש בטכניקות סטטיסטיות חדשות כדי להראות, בסבירות ניכרת, שהגן הזה נוצר באסיה ולא באפריקה. האפשרות שהומו ארקטוס ואדם מודרני התבוללו זה בזה מפתיעה עוד יותר, הוא מוסיף, משום שבעיני רוב החוקרים אין ראיות להחלפת גנים בינינו ובין הניאנדרטלים, הקרובים אלינו יותר.
חוקרים אחרים מוסיפים שיש גורמים רבים שיכולים ליצור פילוגים גנטיים מעמיקים בין קבוצות בני אדם. איש אינו חולק על כך שלרובו הגדול של הגנום שלנו מקור אפריקני מאוחר. אבל הרוב המכריע הזה בגנום מפריע לברר את תוצאותיה של התבוללות מועטה עם שושלות אחרות, לעומת תוצאות מקריות. בכל מיני חלקים בגנום אפשר למצוא הבדלים גדולים בין קבוצות אפילו אם כולן יצאו מאפריקה באותו זמן בערך, מסביר הגנטיקאי פיטר אנדרהיל מאוניברסיטת סטנפורד. "כשאנחנו נתקלים בנקודות חריגות כאלה, נשאלת השאלה אם הן באמת מסמלות משהו קיצוני, או שהן פשוט ערכי קיצון של התפלגות נורמלית? מבחינתי השאלה הזאת עדיין פתוחה", הוא אומר.
מצד אחר, ייתכן שאת הגרסה האסיאתית של ה-RRM2P4 נשאה קבוצה שמקורה באפריקה אבל לימים נכחדה שם. ואולי לא בדקו החוקרים די אפריקנים ולכן לא מצאו את הגרסה הזאת באפריקה. למעשה, רצף הדנ"א שקוקס ועמיתיו סבורים שמקורו בהומו ארקטוס אכן נמצא אצל אפריקני אחד. הממצא הזה מרמז שמקורו של ה-RRM2P4 האסיאתי דווקא כן באפריקה, טוען פיטר פורסטר, חוקר בתחום הקרוי היום ארכאו-גנטיקה מאוניברסיטת אנגליה רסקין שבקיימברידג'. "מציאת הגן הזה אצל אפריקני הורסת את הסיפור," הוא אומר ומוסיף כי "בעיני אין זאת ראיה משכנעת" לעירובים בין מיני אדם בימי קדם.
קוקס משיב שה-RRM2P4 של האפריקני היחיד זהה לאלה של האסיאתים, מה שמורה על האפשרות שהאדם הזה הוא פשוט צאצא של מהגרים שבאו לאפריקה מאסיה לא מכבר. בידי צוות החוקרים גם מידע ראשוני בדבר אזור דנ"א אחר שמראה על פיצול עתיק שהיה באותו זמן בערך, וגם שם נדמה שמתבדלים תווי היכר בלעדיים לבני אסיה.
גן אחד לא יכריע בסוגיה, אומרת הגנטיקאית רוזלינד הרדינג מאוניברסיטת אוקספורד. ואף על פי כן, נעשו כמה מחקרים שמראים שבגנום האנושי מונצחים כמה פיצולים עמוקים להפליא שמפרידים ומבדילים, מבחינה גנטית, בין אוכלוסיות. הצוות שלה, לדוגמה, גילה חלק עתיק מאוד, ככל הנראה, בגן האחראי לייצור המוגלובין. אם יוסיפו לגלות עוד ועוד רצפים עתיקים, אולי ישתכנעו לבסוף הארכאו-גנטיקאים שבעורקי כולנו זורם קצת ארקטוס בדם.
המאמר המלא נכתב על ידי ג'ון הייטפילד והוא ראה אור בגיליון יוני של המגזין "סיינטיפיק אמריקן – ישראל"
האדם הקדמון
צילום: AFP
מומלצים
