נראה כי רשעות, טמטום או צדקנות מעושה הן הסיבות היחידות לכך שגלעד שליט וחבריו, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, השבויים בידי החיזבאללה בצפון, עדיין לא בבית.
מדינת ישראל היא המדינה החזקה באיזור, ומספר השבויים שהיא מחזיקה בלא ראיות ובלא משפט, גדול לאין ערוך מזה הנמצא בשבי הטרוריסטים. הטיעון שאין לשחרר שבויים ואסירים שיש להם דם על הידיים הוא סיפור של צביעות. מספר הישראלים שרצחו אנשים חפים מפשע, נשים וילדים ואזרחים תמימי דרך - גדול בהרבה מקורבנות החיזבאללה והחמאס. בכלל זה מי שנפלו קורבן לפצצות שנזרקו מהאוויר לחסל (לרצוח) חשודים ללא ראיות וללא משפט - גברים, ילדים ונשים.
שמענו את הרמטכ"ל לשעבר מגיב לפצצת טון שנזרקה במרכז אזרחי סואן ורצחה צעירים תמימי דרך. זה רק גרם לו לרעד קל בכנף המטוס. אותו רמטכ"ל לא התאפק וזרק רבבות פצצות מצרר
בניגוד לחוק הבינלאומי, על אזרחי לבנון, הנהרגים מהן עד היום.
שחררו את האסירים הכלואים אצלנו לפי דרישת החיזבאללה והחמאס והחזירו לנו את השבויים שלנו. ההערות של הורים שכולים הרוצים נקמה ומתנגדים לשחרור אינן רלוונטיות. הם אנשים כואבים אך הם אינם מנהיגים החייבים בשיקול לאומי.
אינני מאמינה לאהוד ברק, שר הביטחון, ולשאול מופז המפזז לפנינו למען עצמו ועוצמתו. הם לא יביאו שלום כי כל כוחם במלחמה ורק במלחמה, בשנאת האחר ובאהבת האלימים שבמתנחלים וברבניהם. אנו עדים ליחס השלטונות, המשטרה-הצבא-הממשל, לגזל האדמות, לשריפת השדות, לאלימות נגד חסרי ישע, להפיכת כל כפר וכל עיר למחנה מעצר. התנהגותם זו היא חרפה לעם היהודי, לציונות ולהכרזת העצמאות.
מי מפחד מחיזוקו של החמאס בעת רגיעה על-ידי שחרור כמה אסירים? הרי כולנו יודעים שאנו חזקים מהם בכל זמן ובכל עת, אך הגנרלים שלנו שיושבים בממשלה אוהבים להפחיד אותנו כי כך הם אוגרים עוד ועוד כוח. הם זקוקים לעוד ועוד כוח וכי מה הם יודעים מעבר לכוח, להרג, להשפלת האחר, לשנאת הזר ולפיזור פצצות מצרר על כפריים ואזרחים כדי שימותו?
ברק ווילנאי - ממציאי חוקי הגזענות, מופז הצוהל לפתע, ואיתם אלי ישי הנגרר בשמחה ומצהיר
שיש ל"השכיב" (היינו להרוס) את כל הכפרים בלבנון (גיבור לתפארת). כל אלו - לא ברור כיצד צמחו אצלנו ב-40 השנים האחרונות.
מדינת ישראל קמה על עקרונות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל ולא לאור חזונם של הגנרלים רודפי השררה היושבים בממשלה ורוצים להיות לנו לראש. הגיעה העת להכריז על דרור בארץ הזאת בינינו לבין שכנינו, בינינו לבין העולם.
ב-29 בנובמבר 1947 יצאנו לרחובות בריקודים ובשמחה לאחר שהובטחה החלוקה לשתי מדינות זו בצד זאת. פתאום רבני שוליים וכהנים רודפי שררה התחילו לדבר בשם השם ובשם הדורות והפכו אותנו לרודפי בצע שונאי אדם, גזלנים החומדים את כבשת הרש, שונאי שלום וגזענים. כן גזענים, המפתחים שיטות של הפרדה שמשמעה אפרטהייד בלעז, כל זה למען "העם הנבחר".
נבחר על-ידי מי? לא על-ידי אלוהי ישראל האוהב את הגר ומזכיר חזור והזכר כי "גרים הייתם בארץ מצרים" וכי "דין אחד יהיה לכם ולגר הגר כאזרח וכתושב יהיה אתכם". על עקרונות אלה קמה המדינה, לא על חיסולים מהשמיים שאינם אלא רצח המוני. ולא על גניבת קרקעות ולא על פצצות מצרר, אלא על "צדק צדק תרדוף למען תחיה".
האם מישהו עוד זוכר ציווי זה?
