הורים, התעודה היא גם בשבילכם

תעודות ההערכה של המחצית השנייה כבר כתובות, מנוילנות וממתינות. לצד העובדה שהן משקפות את הציונים שהשיגו הילדים בבית הספר, מעידים הגיליונות גם עלינו – ההורים. התעודות האלה הן גם, במידה מסויימת, שלנו. התגובות שנגלה כלפי הכתוב בהן יספרו לנו איזה מין הורים מלווים היינו לילדים שלנו במהלך השנה. האם אנחנו מופתעים מהציונים (לטוב או לרע) או שאנו מעודכנים בחיי ילדינו ולא זקוקים לשיקוף מספרי של המציאות?

האם הענקנו להם ליווי צמוד ומנחה לאורך שנת הלימודים, היינו שם כשהיו צריכים להכין שיעורי בית או ללמוד למבחן, או שכל תפקידנו מסתכם במעמד זה בהעברת ביקורת על התוצאה הסופית ובנביחת אזהרה לשיפור ההישגים בעתיד? ומה אנחנו עושים על מנת לסייע בשיפור ההישגים הללו? האם אנחנו מעניקים לילדים את הכלים הדרושים על מנת להיות טובים יותר? האם אנו משדרים להם שהם מסוגלים, מוערכים, נתמכים וכי אנו סומכים עליהם שישתפרו? או שאנחנו חובטים בהם בציפייה שיתנו גז ויגבירו מהירות אל עבר היעד? האם אנחנו יודעים לצקת בהם תחושת אחריות ולייצר ציפיות בלי לעטוף בתחבושות לחץ? האם אנחנו מאתרים, לפני הכל, את הציונים הטובים ואת ההישגים או שעיננו צדה דווקא את השלילי והטעון שיפור ומתמקדת בו?

לכן, בתום היום האחרון ללימודים, כשיושיטו לכם הילדים את נמרי הנייר, התבוננו בהם גם בעיניים של שותפים עסקיים הקוראים מאזנים, ואל תמהרו לשפוט על פי ההערכות והמספרים רק את מאמצי הילדים. מצאו בין השורות גם את הסיפור שמספרות התעודות הללו עליכם, כהורים מלווים לילדיכם במסע הימים.

זכרו שילדים מסותתים בסלעי החיים באמצעות האזמל ורוח היצירה של הוריהם.

את הציונים בתורה או בחשבון יש מספיק זמן לשפר, במהלך השנה הבאה. וגם כאן, אגב, האחריות לדרך היא שלכם. את המטרה, כמובן, צריכים לכבוש הילדים.