אני מרגישה שאני חיה בתוכנית שידוכים גרועה

אז מה אתה אומר, בחורצ'יק?! כדאי שתמהר

אני תלת ממדית, רב תכליתית, עם שלוש שכבות של רכות, מפנקת וקומפקטית. אני חובבת שירה, תולעת ספרים, ויכולה לנהל שיחות ארוכות על עניינים שברומו של עולם. רגישה, קשובה ובעלת תושייה . אשה במלוא מובן המילה. אז מה אתה אומר, בחורצ'יק?! כדאי שתמהר, המלאי תכף נגמר...

כך בדיוק אנחנו נראים, ולי נמאס. נמאס לי לשווק את עצמי, נמאס לי לעמוד בשוק ולהכריז בגרון ניחר: " רק היום! מבצע חד פעמי שלא יחזור על עצמו! אין עוד כמוני! " נמאס לי להתאכזב שאתם רוצים לטעום מכל הדוכנים האפשריים, או להפך - פשוט פוחדים. נמאס לי לראות אתכם מוותרים שוב ושוב, בתואנות שונות: העיתוי, הידידות, העבודה, הספק, המחוייבות, ההרגל, האקסית. נמאס לי להיות היחידה שרוצה ושדוחפת קדימה, ואתם עושים לי טובה שאתם בקושי זזים. נמאס לי לרדוף אחריכם, כשאתם אפילו לא מזיעים. נמאס לי לנסות לנחש כל הזמן מה אתם חושבים ומה אתם רוצים, כי אתם פשוט לא מדברים על זה. והכי נמאס לי לנסות לפענח את המהלכים שלכם. הקול בראשי כבר נשמע כמו פרשן במשחק כדורגל: "אני רואה את יוני מתקרב לטלי, זה נראה מבטיח, אולי הפעם הוא יגיד משהו משמעותי, אולי הוא סוף סוף יבצע את המהלך המבריק, יוני מתקרב, מתיישב, רוכן אליה, כן, מה הוא אומר, קשה לשמוע, רגע, רגע, לא!! איזה פספוס!! יוני קשקש משהו טיפשי והוא כבר חוזר למסלול... הקהל שואג שריקות בוז מהיציע... איזו אכזבה... אנחנו חוזרים לאולפן, ברשותכם".

אז אני מתנתקת. מתוכניות הבידור, מהיציאה לפרסומות, מהתחרות. אני פורשת מהמשחקים, מהשיווק האגרסיבי, מהפרשנים. אני מוותרת על השעשועונים הרדודים, על המתח שבאולפן, על הדרמות הזולות. אני לא מוצר, ואני לא למכירה. אני לא מפנקת, לא קומפקטית, ואי אפשר לחלק אותי ל-36 תשלומים. אני לא מגיעה עם תעודת אחריות, ואני לא מתכוונת להבטיח לכם שהחיים שלכם ישתנו ללא היכר בגללי. אם תתקשרו אלי לא תענה לכם נציגת שירות אדיבה.