דאון דה היל

עוד לפני שמגיעים לתוכן ההופעה של "סייפרס היל" אמש (ב') בהאנגר 11 בתל-אביב, חובה לציין כמה מילים על הסאונד והקולות שבקעו מתוך הרמקולים הענקיים. מי שלא מכיר את שיריהם של ההרכב, סביר להניח שכלל לא נהנה אתמול וזאת למרות שחברי הלהקה באו לעשות מסיבה גדולה ושמחה.

בי-ריל על הבמה. באו לעשות שמח (צילומים: אור אלתרמן)

הבאסים חדרו לתוך הראש, הצלילים הגבוהים יצאו מכלל שליטה, פידבקים וקליקים חזקים התפזרו באוויר והמצילות שעל מערכת כלי ההקשה חתכו את עור התוף כמו סכין. הדבר הגיע לשיאו בסיומה של ההופעה, כשסייפרס ביצעו את אחד מהשירים המקפיצים והטובים שלהם, "Rock Superstar". בפזמון השיר מגיע פלייבק של גיטרות בדיסטורשן ובאותו רגע, סביר להניח שהמחוגים של קונסולת הקול השתוללו ללא הפסקה.

המחוגים השתוללו ללא הפסקה

ועכשיו לארבעת הקשוחים מלוס אנג'לס. את היום הארוך שלהם בישראל פתחו "סייפרס היל" בכותל המערבי וגם הניחו בו פתקים. בערב, הם הגשימו הרבה משאלות ולקחו אלפי אנשים שגדלו על המוזיקה שלהם בשנות התשעים למסע אחורה בזמן.

בי-ריל. חבל שלא ביקש בכותל סאונד מוצלח יותר

כשהם מבצעים להיט אחרי להיט אחרי להיט, בי-ריל, סן דוג, אריק בובו והדי ג'יי חוליו ג'יי (שתפס את עמדתו של הדי ג'יי הקבוע של הלהקה, די ג'יי מוגס), סיפקו לקהל בישראל את אחד הדברים שהכי חסר לו בשוק המוזיקלי הבינלאומי – הופעות היפ-הופ ענקיות. "סייפרס היל" הזיזו את הקהל מצד לצד וכמובן, גם הדליקו ג'וינט לשלום. זה קרה כבר בשיר השלישי במופע, כשלבי-ריל הוענקה סיגריה מגולגלת מאחד הצופים בשורה הראשונה.

סן דוג. הדליקו ג'וינט לשלום

רגע לפני שהחל הביט הראשון, על הבמה התנפחה למימדי ענק בובה של שלד העונד כתר של מלך ולבוש בגלימה, יושב על כסא ובידו כמובן, ג'וינט. מאותה השנייה, אפשר היה להבין שהקהל הנוכח במקום עתיד לחוות משהו שטרם נראה כמוהו בישראל.

סייפרס היל והמלך

מפוצצים באנרגיה, בי-ריל וסן דוג כבשו את הבמה וביצעו את השירים שהמעריצים חיכו להם, כמו "Hits From The Bong", "Insane In The Membrane", “How I Could Just Kill A Man", "Illusions", "When The Shit Goes Down" ועוד. כמה חבל שחברי הלהקה ויתרו על עוד שני להיטים מוכרים: “Cock The Hammer" ו-"A to the K" , שניהם מהאלבום השני והמופתי של הלהקה, "בלאק סאנדיי", שיצא לפני 15 שנה.

זורם עם הקצב

ממש כמו לפני אותן שנים, מנהיג החבורה, בי-ריל, עדיין נשמע מצוין עם קולו הגבוה והמאנפף. הוא זז על הבמה, רוקד, זורם בדיוק מוחלט עם הקצב, מקפיץ את הקהל באוויר, לוקח הפסקת עישון, מדליק עוד אחת בשיר "I Want To Get High" וגם מזמין יחד עם חברי הלהקה חבר מציון, "האלכמיסט", ראפר ומוזיקאי אמריקאי ממוצא ישראלי.

מופע שנות התשעים

בסופו של דבר, שווה היה לחכות כל-כך הרבה שנים בכדי לראות את "סייפרס היל" על הבמה בישראל. הנוסטלגיה פרחה והמסיבה הייתה בעיצומה. אולי אם בעיות הסאונד היו מסתדרות ואולי אם חברי ההרכב היו מחליטים לעלות להדרן קטן ולא לוותר עליו לחלוטין, היינו נשארים עם טעם של עוד ורצים הביתה לאלבומים הישנים על מנת להעצים את החוויה. אולי זה יכול היה להיות אחד המופעים המוצלחים ביותר שהגיעו אלינו. אולי בפעם הבאה.