בין טנגו לסמבה

לפני שאתה מנגנים לכם בראש את "מוזיקה חדשה" ספרו הנפלא של אלי הירש הרשו לי לנסות להסביר את ההבדל בין טנגו לסמבה.

בסמבה , הכל פרוץ. לא רק השיער המתולתל של הרקדניות שמזמן שכחו לאיית על גופן את המילה "חזיה", אלא גם העיניים המסונוורות מאור פרוז'קטור שהדליקו חשמלאי הנפש. הטנגו משחיר את השפלה סביב העיניים, ואם יש שם בדל אור הרי שזהו אור המכבה עצמו לדעת.

אלי הירש כותב ברווח שבין הסמבה לטנגו. לרווח הזה אפשר לקרוא ג'אז. זה לא בדיוק הג'אז הניו אורלינסי, זה שתמיד מצטייר בגלויות התיירים אפוף עשן וריח של בירה המחזירה לה עודף משטר של דולר. זה גם לא הקופצנות של הדיקסי או הפנים נטולות ההבעה שהמציאו דייב ברובק ופול דסמונד.

הירש מגנן את הרגע שבו החליט הג'אז לוותר על נרטיב נטו ולערבב קצת ויסקי יחד עם הגריז על שלבי סולם התווים. לכן צפויה התחלקות נפלאה לשטחי האש של מה שנהוג לקרוא אוונגרד.

הנה למשל הפתיחה ל"חרק שחקים": "כדור הארץ יסב על צירו/ גם בלי שירה./ מפתיע, לא? /הוא לא זקוק לה על מנת לחולל ברקיעים?..".

הפינג פונג שבין "צירו" ל"לא?" מפנק את השירה. הבלוז יהיה בבית השני שיפתח ב"הירח זה סיפור אחר,/ הרבה יותר ישן,/ ומה שהולך וסובב בו נשמע מרתק/ אפלו מפעים.".

דמיינו סקסופון שחור.דמיינו את כל השירים שאתה מכירים על ירח מאלתרמן ועד "ירח מלא ופרידה הקטנה" של טד יוז. דמיינו את זה לאט. זה סיפור אחר, מרתק.

תנו למהלומה של השורה הראשונה בבית השלישי לבוא לכם בהפתעה. "אז מה זה אם לא שירה,",ישאל המשורר, "אני תמה,/ מה זה אם לא הטירוף/ שקורע אותי מבפנים...".

זוהי הסמבה המאוהבת במה שאינו שפוי והטנגו יגיד שהוא לא ירח ו"אפילו לא שבב ירח". לא צריך לעמעם את האורות ברחבת הריקודים הזאת. סולו הסקסופון ימשיך גם אחרי הנקודה שלא קיימת בסוף המלה האחרונה.

הירש מניח על אותה רחבה את כל הקופה עד כדי "כאן היה שיר אחר/ שנאלצתי לשלוף/ ולהחליפו בזה/ השונה ממנו מאד"("שיר האש").

הוא קורע לב ב"אלף לבבות", זוכה באור הביאלקי ב"גוזלי", מצחיק ב"בית אליהו" וחוזר בסטקטו לירח בשורות "והיכן יצא יצוע/ רך ועמוק דיו/ לטמון בו לב שנופץ/ לאלפי מכתות ירח..."("יונתי תמתי").

הו ירח, מתבקש לומר כאן. הו הבתוליות של הירח לפני שדרכה בו רגל אדם. הו בתי הזונות שנפתחו על הירח מאז שדרכה בו רגל אדם. ואם אתם רוצים את זה בשפתו של הירש אז הנה 4 שורות מ"מזמור הפרידה":

"...שתו מחרוזיה/ ומצוף שירה/ של פיה בת נוגה/ שמפי זמרה..."

• "מוזיקה חדשה", אלי הירש, הוצאות חרגול ועם עובד, 170 עמודים