המסקנה המתסכלת, המצערת והמטרידה למדי אליה הגיעו כבר רוב המוזיקאים שפועלים כיום, היא שכל הז'אנרים המוזיקלים האפשריים כבר הומצאו על ידי כל מיני בני מזל אחרים, שהספיקו להיוולד לפניהם. לשמחתנו, מלבד מספר מקרי התאבדות, סקס, סמים ורוקנ'רול, היו לכך גם תוצאות יצירתיות, שהביאו כמה מהאמנים לעשות מעשה, ולחבר יחד כמה ז'אנרים בניסיון להגיע לאופקים מוזיקלים חדשים. קחו כדוגמה את ה"תפוחים".
אין כל ספק ש"התפוחים" הוא שם מחייב למדי, והעובדה שבעולם קיימים כ-7,500 זנים מחייבת ייחוד מסוים כדי לבלוט מעל השאר. "התפוחים" עונים בהחלט על התנאי הזה: שישה מוזיקאים משובחים ותרבותיים, שמנגנים במספר הרכבים ישראלים מובילים, חברו לשני די.ג'ייז ואיש סאונד ויחד הם יוצרים מוזיקה משובחת, חמוצה-מתוקה, כבר שש שנים.
האחים בלוז היו מחבקים אותם בחום. התפוחים (צילום: גיא פיטשון)
"התפוחים" מחברים מוזיקת ג'אז מסורתית עם היפ הופ מסעיר, משולבים בסול ופ'אנק גרוביים במיוחד. כל כך גרוביים, שהם גורמים לתנועות בעלות אלמנטים אפילפטיים בלתי נשלטים מצד הקהל הנפעם, שהולך ומתרבה מהופעה להופעה של ההרכב.
האלבום השלישי של "התפוחים", "Buzzin' About", שיצא החודש בלייבל הבריטי Freestyle Records, הוא אלבום מצוין ובשל להאזנה. ארבעת הנגנים בחטיבת כלי הנשיפה המלהיבה של ההרכב לוקחים את המאזין הקשוב 50 שנה אחורה, ללייבל המוזיקה הדרומי "Stax", שאחראי יותר מכל לייבל אחר ליצירתה של מוזיקת הנשמה הדרומית ולהפיכתה לגורם משפיע לפריצת הפ'אנק והשיקגו בלוז בשנות השישים. הארבעה מושפעים ללא ספק בצליל שלהם מלהקת ה"אחים בלוז", שבעצמם נשענו יותר מכל על מוזיקת הנשמה של "סטאקס" (חלקם אף הקליטו בלייבל, כמו דונלד "דאק" דאן ומייק קרופר), וכמובן על אלמנטים של רוק וג'אז.
סקסופון הבריטון של יובל טבצ'ניק יוצר לאורך כל האלבום צליל גברי מופלא, ונשמע כמו גירסה נשפנית של זמר הנשמה אל גרין. סולו טרומבון מלהיב של ירון אוזנה ב-"Run This Town", וסולו הסקסופון סופרן של אולג ניימן ב-"Killing" (מעין חידוש ללהיט של "רייג' אגנסט דה מאשין"), הם רק כמה מהדוגמאות לאיכותם והשפעתם של הנגנים.
אגב האוריינטציה הג'אזית: הקטע "Run Shai Run" הוא קטע קצר מדי, שכמו הוקלט בג'אם במועדון ג'אז עשן ואפלולי בקנזס סיטי בשנות השלושים והארבעים. למרות שאין בו אלמנטים אלקטרונים, הקטע המסוים הזה מהווה חלק אינטגרלי לחלוטין מהדיסק. האיש שעל שמו הקטע האמור, נגן הבס המצוין של ה"תפוחים" שי רן, בחר שלא לנגן בגיטרה בס חשמלית והשימוש המלבב שלו בקונטרבס עושה חסד אמיתי למוזיקה של ההרכב, בזכות עומק רגשי שלא נמצא בבס החשמלי.
ואם כבר הזכרנו את ה"אחים בלוז", אני בטוח שגם ג. בלושי (זצ"ל) וגם ד. אייקרוד (יבדל"א) היו מחבקים בחום לחיקם את עופר טל המכונה SchoolMaster, אורי ורטהיים, הידוע בשם MixMonster וארז טודרס, הידוע כארז טודרס: השלושה מציגים את אמנות התיקלוט ככלי נגינה לגיטימי, ונוטלים את הקולות, הקלידים,
הגיטרות, השריטות והסימפולים מתקליטי ויניל מאובקים, שנדמה היה לכמה דקות במהלך ההיסטוריה שאבד עליהם הכלח.
אחד השיאים בסלט הפאנקטרוני ובבלוזימפולים המרכיבים את האלבום, שוכן במעבה הקטע "Yablaki", בו מתקיים דיאלוג פורה ומפרה בן מספר דקות בין הסקסופון של ניימן לפטיפון של אחד הדי-ג'ייז. ברקע נשמע שי רן מנגן לראשונה בקשת על הבס. האפקט הדרמטי כאילו מצהיר על אפוקליפסה עכשיו. ובינינו, גם כשהיא תגיע, היא ודאי תסומפל.
מוזיקת ריקודי עם שמבצבצת למספר שניות ב"קילינג" מצערת בקוצר יריעתה בתקליט, לאור המוטיביים הכלייזמרים המרובים שהתפוחים נהגו להכניס בעבר למוזיקה שלהם. מצד שני, התייחסות זוטא ללבנט מוצגת בקטע המצוין "Kol Hayom Bahalal" עם חיקוי מואזין בתחילת השיר וסימפולי עוד. היינו רוצים עוד מזה.
שם האלבום נסב ודאי סביב הבאז המוצדק שיוצרים סביבם התפוחים, לאחר ששבו בתחילת השנה שעברה מסיבוב הופעות מוצלח באירופה. מספר סינגלים שלהם זוכים להשמעות תכופות בתחנות רדיו ברחבי העולם ובקרוב, כך מובטח, הם יצאו לסיבוב הופעות אירופי בו יחגגו את צאת אלבומם המצוין. לפני צאתם לנכר יחגגו "התפוחים" את צאת האלבום המשובח שלהם עם
הדי.ג'יי אנדי סמית', ב-14 באוגוסט בגני התערוכה.
התפוחים, Freestyle Records, Buzzin' About
