מוטב מאוחר: השריון עושה היסטוריה
תשע שנים הם לא קיימו תרגיל חטיבתי מלא. את רוב השירות הצבאי העבירו במשימות של ביטחון שוטף. השבוע השלימו השריונרים של חטיבה 7 - ובכך המערך הלוחם כולו - את התרגיל הגדול של אחרי המלחמה. הביצוע לא היה מושלם, אבל הטנקיסטים עמם היטלטלתי בגולן מדברים על שינוי גדול. הראש שוב בלבנון - ובעזה
"זו שגיאה, הוא חושף את מיקומו ואת הטנקים שלו לאש הכוח שממול", אני שומע את מפקד האוגדה מסנן לעבר חבורה של קצינים בכירים במדי ב' העומדים יחד איתו, צופים בתרגיל הדו-צדדי ומאזינים לרשתות הקשר. שני הכוחות - המגן והתוקף - שייכים לאוגדה 36, אוגדת רמת הגולן שבפיקודו של תא"ל סמי תורג'מן. בתרגיל הזה, כמו באימונים אחרים הנערכים ללא הרף בשנתיים האחרונות ברמה, מפקד האוגדה הוא מתרגל ומתורגל, מדריך וחניך, בעת ובעונה אחת. האימונים אמורים להחזיר לכשירות מקצועית את החטיבות והגדודים שיפעלו תחת פיקודו בעת מלחמה, וגם לערוך להם מעין "תרגול על מודל" של המשימות שהוקצו להם בתוכניות המבצעיות של צה"ל.
תת-אלוף תורג'מן מודה שגם הוא, כמו מפקדים בכירים אחרים של צה"ל, לומד וצובר ניסיון במהלך התרגילים. להערכתו, מלחמת לבנון השנייה עשתה שירות גדול לצה"ל ולמדינת ישראל בכלל, כשחשפה עובדה מפחידה: בעשר השנים שקדמו למלחמה - בגלל מיעוט אימונים ותרגילי אש בשטח - איבדו כוחות היבשה המתמרנים של צה"ל את כשירותם ומוכנותם למלחמת תנועה במסגרות גדולות. זה נכון לא רק לגבי החיילים והמפקדים הזוטרים, אלא גם לגבי הבכירים. "כשהגיעו למלחמת לבנון, כולם ידעו להיכנס בחשאי לכפר כדי לעצור מבוקש ואיך בודקים חשוד במחסום, אבל לא ידעו - מפני שמעולם לא תרגלו כמו שצריך - איך מתכננים ומנהלים מתקפה גדודית או חטיבתית של טנקים בשילוב חי"ר, הנדסה, ארטילריה, מסוקי-קרב ויחידות לאיסוף מודיעין", אומר תורג'מן.
בינתיים מתקרבים הטנקים של הכוח התוקף למכשול ועושים הכנות לעבור מעליו. דחפור די-9 ממוגן, ה"דובי" הנראה כמו מבצר נייד, מתקרב בנסיעה איטית כמו כלה לחופה עם טנקים ונגמ"שי הנדסה כשושבינים לחיפוי קרוב. השמש העולה מפזרת את הערפל. המ"פ, שטעותו הובהרה לו, מחזיר מהר אל הגבעה את הטנקים שירדו לעמק, לפני שמינהלת התרגיל תכריז עליהם כמושמדים. הוא לא יודע עדיין שמחלקת צנחנים של הכוח התוקף כבר מתגנבת בין השיחים שבמעלה הגבעה אל העמדות שתפס מחדש; כשם שמפקד הגדוד התוקף אינו יודע שבעוד כמה דקות ימטירו עליו מטוסי ריסוס גז מדמיע, כדי לדמות התקפת אב"כ.
אשכנזי מסמן 'וי'
כעת מפציע על הגבעה גם אלוף פיקוד צפון, גדי אייזנקוט, ועמו גם האלוף ישי בר, מפקד הגייס שצה"ל מקים כעת. אייזנקוט, שהיה ראש אגף מבצעים במלחמת לבנון השנייה, מקפיד לנכוח אישית, בשטח, בתרגילים, כדי לוודא שכשירות המפקדים והחיילים משתפרת ואגב כך לצבור ניסיון. כמי שהיה מח"ט מצטיין של גולני, ויצא טוב יחסית מוועדת וינוגרד, הוא לא זקוק להיכרות עם השטח או עם החומר התיאורטי. אבל הפעלת מסגרות לחימה גדולות בתנועה וניהול מערכות מורכבות, תוך שילוב בין-זרועי, דורשים ניסיון שאפשר לרכוש רק בתרגילים של מסגרות גדולות או, חלילה, במלחמה. ניסיון כזה היה מצרך נדיר מאוד בצה"ל בתקופה שאייזנקוט, תורג'מן ובר צמחו והיו לגנרלים. הם, וקצינים בכירים אחרים, מודעים לעובדה זו, מודים בה בפה מלא ומשתדלים להשלים חוסרים.
התרגיל של חטיבה 7, שהסתיים ביום חמישי השבוע ברמת הגולן, הוא סימן דרך היסטורי עבורם ועבור צה"ל בכלל: זה התרגיל החטיבתי המלא הראשון (!) שהחטיבה - "עוצבת סער מגולן" - מבצעת
כשהשלימה את האימון השבוע סימן הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, 'וי' גדול בתוכנית שעיצב לתיקון ליקויי המלחמה האחרונה. צוות טנק של חטיבה 7 (גדוד 82) היה הראשון להיפגע כשניסה לחלץ אל גולדווסר ורגב בדקות שאחרי החטיפה. כמעט שנתיים אחרי, סוגר התרגיל החטיבתי את סדרת אימוני המסגרת המלאים שעברו כל החטיבות הסדירות של צה"ל מאז המלחמה. בודדות מבין החטיבות הסדירות אף ביצעו שני תרגילים חטיבתיים (שוב, גולני). גם הצנחנים השלימו השבוע תרגיל חטיבתי. בהמשך יאומנו בצורה דומה גם חטיבות המילואים.
אבל קצין בכיר בצה"ל, שנכח בתרגיל, רחוק מלהיות שבע רצון. הוא מצביע על ליקויים מסוימים שהתגלעו ואומר: "זה אופייני ונורמלי. תרגיל חטיבתי אחד עדיין אינו מביא חטיבה לכשירות מלאה; הוא רק מבהיר למפקדים מה הם לא יודעים ועל מה צריך לעבוד. חטיבה הופכת למסגרת לוחמת בכושר מלא רק אחרי שביצעה כמה תרגילים שכאלה". ומה שנכון לגבי החטיבה כמסגרת, נכון גם לגבי הלוחמים והמפקדים בדרג של מ"פ ומג"ד. "איבדנו דורות של מפקדים מנוסים היודעים לאמן. הכשירות החדשה בונה גם יכולת חדשה לאמן את הדורות הבאים", אומר אלוף-משנה עופר צפריר, מפקד חטיבה 188 - חטיבת הטנקים נוספת של אוגדה 36.
הרגליים בגולן - הראש באיראן
בדעה זו מחזיקים גם ארבעת אנשי צוות המרכבה, שעמם היטלטלתי במהלך התרגיל בין הבולדרים - סלעי הענק של הרמה. הם סיפרו לי שמתוך שנתיים ומשהו של שירות בצה"ל, היו רק שנה אחת באימונים ובמבצעים על הטנק. כל השאר - במשימות ביטחון שוטף, שאין שום קשר ביניהן לבין היותם אנשי צוות טנק. כעת זה השתנה. היום, לדברי ארבעתם, הם בטוחים ומיומנים יותר. לא רק בגלל האימונים, אלא גם בגלל השיפורים שהוכנסו לאחרונה במיגון ה"מרכבה" ובמערכת בקרת האש החדשה של הטנק. לדבריהם, הם יכולים כעת לפגוע בפגז ראשון או שני במטרה גם אם היא במרחק רב (הסטטיסטיקה הצה"לית מאשרת את טענתם). גם הכוחות המסייעים שנוספו לחטיבה והיכולות המודיעיניות משפרים לדעתם את סיכוייהם לעמוד במשימות שהוצבו בפניהם.
תרגיל השריון בגולן (צילום: רון בן ישי)
אף שהאימון התנהל ברמת הגולן, תשומת הלב של המפקדים והחיילים בכל הדרגים הייתה ממוקדת דווקא בשלושה אזורים אחרים: עזה, לבנון ואיראן. החטיבה עשויה לפעול בלבנון אם, למשל, יממש
חיזבאללה את איומיו וינסה לבצע פיגוע גדול (בחו"ל או בתוך ישראל) כנקמה על חיסול עימאד מורנייה. המידע המגיע מלבנון מצביע על כך שחיזבאללה אינו שש לפעול, בגלל ההרס והאבידות שספג במלחמת לבנון השנייה - מה גם שהנהגתו של הארגון השיעי אינה בטוחה כנראה במאת האחוזים שישראל היא שחיסלה את רב-המחבלים.
אשר לאיראן, לאנשי חטיבה 7, כמו לאחרים בצה"ל, ברור שאם ישראל תפעל בכוח לנטרול תוכנית הגרעין האיראנית - ידיהם יהיו מלאות עבודה במאמץ להפסיק את מטחי הרקטות, שחיזבאללה ואולי גם סוריה וחמאס ימטירו על העורף הישראלי. תרחישים ואיומים די קונקרטיים אלה, כך התרשמתי, העניקו לאימון החטיבתי השבוע תחושה של דחיפות ומטרה. ועמן גם מוטיבציה.
הקצינים של היום צנועים, משתדלים להתמקד בהיבטים המקצועיים, מדברים בקול נמוך ובטון ענייני ואינם שוחרי קרבות במופגן, כמו בתקופות אחרות. אבל נחישותם אינה מוטלת בספק. הבעיה, אמר לי אחד המג"דים אחרי קבוצת פקודות בתרגיל, היא לא אצלנו. החברה הישראלית והקברניטים הפוליטיים צריכים להחליט מה ומתי צריך לעשות, ואיזה מחיר מוכנים לשלם. אנחנו כבר נדע לבצע.
