גולדבלט: סיפור גדול, פושע קטן

מה היה במשפטו של חנן גולדבלט? שחקניות מתחילות אשר חלמו להיות כוכבות טלוויזיה, הלכו ללמוד משחק אצל בדרן לא צעיר שהבטיח כי אם רק יתאמנו איתו על סצנת מין, "כמו בסרטים", יהפכו לכוכבות בטלנובלה מצליחה או בסרט חדש ונועז - ומשם השמיים הם הגבול.

השכל הישר אומר, שאם השחקניות אומרות אמת - המורה למשחק רימה אותן. בית המשפט האמין להן, ופסק שרמאות בנסיבות כאלה היא אונס. מה שעוד היה כאן הוא מכירת לוקשים ברמת תחכום של סרט מתיחות, כמו אלה שגולדבלט שיחק בהם לפני שנות דור, ויהיו שיגידו שרק חוסר הבנה של המדיה ושל הברנז'ה יכול לגרום למישהי להאמין שמי שמופיע בטלוויזיה בעיקר בשידורים חוזרים של תוכניות ילדים משנות ה-70 וה-80, יכול להפוך אותה לכוכבת סקסית בטלנובלה מודרנית.

אבל כחוקר תקשורת לא מטרידה אותי הקריירה של גולדבלט, אלא המקום הרחב ללא פרופורציה שמקדישה המדיה למשפטו. השפעתו על חיינו מועטה מאוד, ולמרות זאת בחרה התקשורת להרחיב אודותיו תוך התעלמות מסיפורים פליליים משמעותיים הרבה יותר.

ביום בו הורשע גולדבלט, הרשיע בית המשפט בחיפה בכירים בחברת החשמל בקבלת שוחד של יותר ממיליון שקל. בית המשפט בירושלים פסק שאסור לנהגי מוניות לקבוע מחיר אחיד לנסיעה עירונית בלי להפעיל מונה. בתחנות משטרה ברחבי הארץ הוגשו מאות תלונות על גניבות, פריצות ואלימות לא מינית. האירועים הפליליים הללו, שמשפיעים מאוד על חיי היום יום של הציבור הרחב, הצורך חשמל שמחירו הולך ומאמיר (ועכשיו מבינים להיכן בין היתר הולך הכסף), נוסע במוניות ותוהה כמה תעלה הנסיעה, ומגלה שהבית נפרץ או הרביצו לו - והמשטרה לעתים קרובות עומדת חסרת אונים שכן מרבית התיקים הפליליים לא מפוענחים - לא דווחו בתקשורת.

במקום זה קיבלנו במנות גדושות את גולדבלט וחבריו, הנשבעים שמאז שנות ה-60 הוא החתיך האולטימטיבי שכל בחורה תרצה שיהיה שלה (כאילו הזמן לא עושה את שלו); ומאידך המתלוננות, שזועמות כי בגלל הבטחות שווא על תפקיד בטלנובלה שלא צולמה הן נדחפו למיטה (ולא הבינו שהדרך לטלוויזיה לא חייבת לעבור בחדר השינה).

גם אם גולדבלט אשם, כפי שפסק בית המשפט, התקשורת אשמה לא פחות. כי הדיווחים האינטנסיביים יוצרים רושם מוטעה ומעוות שניסיונותיו של שחקן מזדקן לפתות שחקניות צעירות הם פשע שכיח המתרחש בכל רגע. גם אם גולדבלט פושע, ואפילו אם הפשעים שביצע נחשבים לחמורים, הם חסרי משמעות מעשית לרוב רובו של הציבור, שסיכוייו להיפגע מגולדבלט שואפים לאפס.

טבעה של התקשורת להתעמק בסנסציוני ובפיקנטי, אבל חובתנו להפנים שלא בהכרח הפשעים המדווחים ביותר הם גם המשפיעים יותר על חיינו.

ד"ר אמיר חצרוני, מרצה בכיר לתקשורת במכללת עמק יזרעאל