שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הלוחשת לקופים
    נגה שני ובעלה סם, צמד חוקרי קופים, הרחיקו עד אחת הפינות הנידחות ביותר בג'ונגלים של פרו, כדי לחיות במחיצתם של קופי הצמר צהובי הזנב - בין מיני הקופים הנדירים ביותר בעולם שנמצאים בסכנת הכחדה חמורה. יחד הם מחנכים את התושבים שקוף חי שווה יותר מקוף מת, ומקימים עבורם שמורות מוגנות

    קופי הצמר צהובי הזנב חותמים את רשימת 25 מיני הקופים שנמצאים בסכנת ההכחדה החמורה ביותר בעולם. על פי המחקרים האוכלוסייה שלהם מונה פחות מ-250 פרטים בטבע בעולם כולו, ומצבם מידרדר במהירות. ולמרות זאת, ארגוני השימור הגדולים בעולם הפועלים באזור דרום אמריקה כמעט ולא טיפלו בנושא - עד שהישראלית נגה שני הגיעה לאחת הפינות הנידחות ביותר בפרו, והחלה ללמוד את אורחות חייהם ולפעול להצלתם.

     

    שני (31), פרימטולוגית מישראל, יחד עם בעלה ועמיתה למקצוע סם, התאהבו בקופי הצמר צהובי הזנב והגיעו בעקבותיהם לאחד האזורים הקשים והנידחים בפרו לפני כשנה. באזור זה, במעמקי הג'ונגלים ובגובה של 2,000 מטר מעל פני הים, קיים הריכוז הגדול של הקופים הנדירים.

     

    "הפרויקט העיקרי שלנו הוא הקמת שמורת טבע לקוף הצמר צהוב הזנב. כשהגענו למקום הילידים נהגו לאכול אותם, או לצוד אותם ולמכור את הגורים כחיות מחמד. בשילוב עם התופעה המתגברת של כריתת היערות, שפוגעת בשטחי המחייה שלהם, מצבם היה רע מאוד", מספרת נגה.


    שותלים יערות כדי להגן על הקופים. נגה, סם ומתנדב מקומי

     

    אחרי שסיימו את התואר בפרימטולוגיה (חקר קופים) בבריטניה הגשומה, הגיעו בני הזוג למקום בו יש שפע של גשם אבל גם הרבה מאוד בוץ כל ימות השנה כמעט. "כשהגענו לכאן בפעם הראשונה לראות את הקופים נדהמנו מכמות הבוץ והגשם האינסופי בהרים, ומהחיים הקשים של האנשים פה. מהר מאוד הבנו שאף אחד כנראה לא מספיק אידיוט כדי להישאר במקום כה קשה, אבל אז פגשנו את הקופים במעמקי הג'ונג'ל - והתאהבנו בהם", היא מספרת.

     

    "כמו ישראלים חמים ועצבניים"

    קופי הצמר צהובי הזנב חיים בקבוצות של 10 עד 30 פרטים, ונחשבים לקופים חברתיים. הם ניזונים מעלים ופירות ומבלים את מרבית מזמנם על העצים. "... הם כמו ישראלים חמים ועצבניים", צוחקת נגה. "הם קופים ג'ינג'ים שמנמנים, ששוקלים כ-15 קילוגרם ופעילים מאוד מבחינה חברתית בתוך הקבוצה. נדהמנו לגלות במקום אוכלוסיה גדולה שחייה בצפיפות גבוהה. אנחנו לא יודעים אם לשמוח או לדאוג שיש כאן כל כך הרבה, כי יתכן שיש כאן מזון מצויין וזמין אבל אפשר שהם גרים בצפיפות כה רבה כי כרתו להם את כל מקומות המחייה הקודמים".

     


     

    קופי הצמר לא חוששים מבני האדם, היא מספרת. "ברגע שמוצאים קבוצה ביער, אפשר לבלות איתה כל היום, לתצפת עליהם, לעקוב אחריהם ולאסוף את הצואה שלהם לדגימה. עבור חוקר קופים זה גן עדן, אבל למין הקופים עצמו זה בעייתי, מאחר שקל מאוד לצוד אותם בצורה כזו".

     

    החברותיות שלהם מאפשרת גם לגדל אותם כחיות מחמד. בשבועות הראשונים שלהם במקום, פגשו נגה ובעלה קופי צמר שניצודו וחיו אצל משפחות עניות בכפרים. אחת מהן זכתה לשם אספרנסה. "היא היתה עדיין גורה קטנה שנקשרה בביתה של משפחה ענייה, שסירבה למסור לנו אותה. רק אחרי מסע שכנועים ואיומים ארוך חילצנו אותה משם כדי להעביר אותה למרכז שיקום חיות בר בפרו" סיפרה נגה. "לצערנו היא לא שרדה זמן רב ומתה כעבור תקופה קצרה. השבי גורם להם לנזק בריאותי ונפשי קשה".

     

    בינתיים - שותלים יערות גשם

     

    בשטח, בעזרת קבוצות מתנדבים קטנות וחבריי קהילה מסורים, שני ובעלה פועלים כדי לאפשר שהקופים יוכלו לחיות באזורים מוגנים מפני ציידים וכורתי עצים.

     

    "בינתיים חשוב לנו לשתול יערות גשם וצמחים אנדמיים (מקומיים) בכמות גדולה כדי ליצור שמורה מוגנת, ולפצות על כל העצים שנכרתו", אומרת נגה. "אם לתושבים יהיו אלטרנטיביות כלכליות מלבד כריתת עצים וגידול פרות, הקופים יוכלו לחיות בביטחה".

     

    חרף הקשיים הבירוקרטיים, הם הצליחו להשיג מימון ואישורה של אחת הקהילות המקומיות כדי להקים שמורה על אדמתם. בעזרתם של ביולוגיים מתנדבים, הם מנהלים כעת מחקרים מקדימים באזור נוסף כדי לאסוף מידע הדרוש לרשויות המקומיות כדי שיאשרו את הקמתה של שמורה נוספת בחודשים הקרובים.

     

    צילום: נגה שני

     

     לגלריית מצילים את קופי הצמר בפרו

     

    העבודה עם הרשויות המקומיות והתושבים אינה קלה, נגה מספרת. "הממשלה שם לא יעילה במיוחד וקשה לחנך אנשים שמתפרנסים מכריתת יערות או ומרעה של בקר בקרחות היער, שקופים חיים שווים יותר מקופים מתים", היא אומרת. "בעזרת הכנסיות וסוג של משמר אזרחי מקומי, אנחנו מקבלים עזרה ומסבירים גם למבוגרים ולילדים על איסור הציד".

     

    מבט אחד גובר על כל הקשיים

    חרף הקשיים, נגה וסם אינם ממהרים לעזוב את האזור. "רק כשנדע שיש לקופים שמורה מוגנת נוכל להתחיל לטפל בהם מקרוב, ולנהל מחקרים מקיפים יותר. המידע עליהם בעולם הוא מועט מאוד ורק אחרי שהפעילות שלנו החלה, פתאום חוקרים ידועי שם מכל העולם, עם שמות ארוכים, החלו להתעורר ולהתעניין במצבם - אבל עדיין רק מרחוק".

     

    נגה מציינת כי העמותה שהקימה למען הקופים משוועת למתנדבים ולמימון. "הקופים מסתובבים בחופשיות ביער ומאוד קשה למצוא אותם. וכל מי שרוצה להגיע אלינו כדי לתרום מכישוריו, כדאי שידע שמדובר במחייה בתנאים לא קלים מבחינה חברתית ואקלימית. אנחנו בשלבי עבודה ראשוניים וגם מזון אין כאן בשפע - אנחנו חיים על אורז וביצים".

     

    אבל מבחינתה, הסיפוק שבהצלת הקופים גובר על הקשיים. "כשהם נמצאים מעליך ומסביבך ביער, קשה שלא להתפעל מהם ומההתנהגויות שלהם. למרות הקושי הגדול, מבט אחד בעיניים שלהם ומיד מבינים כי מדובר כאן באוצר עולמי חשוב שחייבים לשמור עליו לדורות הבאים".

     

    • לאתר על פעילות השימור של נגה שני וסם - לחצו כאן

     


    פרסום ראשון: 11.07.08, 10:35
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הלוחשת לקופים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חמים ועצבניים - כמו ישראלים. קוף צמר
    צילום: נוגה שני
    גשם, בוץ, עוד בוץ, אורז וביצים - וזהו. אזור השמורה בפרו
    צילום: נוגה שני
    מומלצים