סקס זה טעים, אם זה סנדוויץ' או ארוחת מלכים
הכמיהה לאינטימיות, הרצון לקשר והצורך בסקס מזכירים לעיתים תחושת רעב. תחושת השובע יכולה להתקבל בדרכים שונות. משני צידי הסקאלה נמצאים הסקס המזדמן (הסנדוויץ') והסקס כחלק מזוגיות ואינטימיות (גורמה). החיים כמשל
"לאכול רק אוכל בריא זה כמו לקיים יחסי מין רק בשביל לעשות ילד" (אנונימי)
אם אדם היה אוכל רק כדי לחיות ולא כדי ליהנות, היינו יכולים לחיות על חומוס-צ'יפס-סלט, ומסעדות הגורמה למיניהן היו נסגרות. אבל כידוע, אוכל מספק לנו לא רק תחושת שובע, אלא עונה גם על צרכים אחרים.
לא טעיתם, אתם עדיין בערוץ "יחסים" ולא בערוץ "אוכל". ובתפריט היום: אוכל כמטאפורה לסקס מזדמן מצד אחד ולסקס בזוגיות מצד שני. לא יהיו פה טיפים של שילוב אוכל בסקס, בשביל זה סורו לספריית הווידיאו הקרובה וקחו את "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", או רדו לסופר הקרוב לביתכם וקנו מכל שמנת מתוקה.
הכמיהה לאינטימיות, הרצון לקשר והצורך בסקס מזכירים לעיתים תחושת רעב שיש למלאה. השובע יכול להתקבל בדרכים שונות - משני צידי הסקאלה הסקס המזדמן (להלן: הסנדוויץ') והסקס כחלק מקשר ואינטימיות מובנית בו (להלן: מסעדת הגורמה).
"אם הפרוסה נופלת, היא תמיד תיפול על הצד עם הממרח" (חוק מרפי)
אורח החיים שלנו יכול להיות מטורף, כך ששכחנו לעשות קניות, ואין לנו מצרכים אפילו בשביל להכין סנדוויץ'. אבל יש סופר שפתוח 24 שעות, ואפשר לקפוץ אליו לבושים בסמרטוטי בית בשעת לילה מאוחרת ולאף אחד זה לא ייראה מוזר, כי בשעת לילה מאוחרת מה כבר אפשר לחפש אם לא מצרכים בסיסיים. למי באמת יש כוח לחשוב באמצע הלילה על השקעה בארוחת גורמה, ואיזו קיבה יכולה להתמודד עם ארוחת שלוש מנות וקינוח?
הסופר הפתוח לרשות הרווק/ה המצוי/ה יכול להיות אתר אינטרנט, צ'ט, פיק-אפ בר, סתם סיבוב עם הכלב בשדירה, ואפילו סופרמרקט שכונתי אמיתי. כל אלה ואחרים יכולים להיות מקום לקניית מצרכי הסנדוויץ'. מצד שני, לפעמים אין אפילו כוח לצאת מהבית בשעה מאוחרת, גם אם זה לסופר מתחת לבית, גם "המצרכים" מגיעים ממש עד הדלת, כך שלעיתים הרעב מוכנע על ידי תלאות היום.
היתרון בסנדוויץ' הוא שהמרכיבים שלו עדיין יותר זמינים מהגורמה, ויתרה מכך, הם גמישים. אמנם כל אחד יודע מה הוא מעדיף - יש כאלה שלא אוהבים שהעגבניה "מרטיבה" להם את הלחם, יש כאלה שמעדיפים חסה, ויש כאלה שדורשים "בלי למרוח כלום" – אבל ברגע שיודעים שהסנדוויץ' בא לספק תחושת רעב ולא להעביר חוויית אנינות טעם - אין צורך להתקטנן על המרכיבים. מישהו אוהב בלונדינית, ופגש דווקא בג'ינג'ית, זה לא מה שימנע ממנו להשביע את רעבונו המיני. שכן באכילת סנדוויץ' לא כל כך חשוב טעמו הייחודי של כל מרכיב, אלא תחושת השובע שנשארת בסיומו. ואם לצטט את ידידי נ', בתשובתו לאמירתי שבחור כזה או אחר הוא עגבניה, בעוד אני אשה של חסה: "מה זה משנה איך הוא נראה, אם הוא יודע לזיין טוב?!" כלומר, בסנדוויץ', רכיב אחד יכול לחפות על רכיב אחר.
"האשליה, אי אפשר לאוכלה. אין אוכלים אותה – אבל היא מזינה" (ג. ג. מארקס)
בעיה נוספת עם אכילת הסנדוויץ' היא שהוא אמנם משביע ומשכיח את תחושת הרעב, אבל לא בהכרח מעניק לגוף את כל אבות המזון לו הוא זקוק. הוא נותן אשליה של קירבה ואינטימיות, אבל זו רק אשליה. היא מזינה לזמן קצר בלבד, בעוד שמצב אמיתי ישביע לטווח זמן רב יותר, בהיותו מקיים המשכיות והבטחה לעתיד.
לעומת הסנדוויץ', אכילה במסעדת גורמה היא לכאורה פסגת השאיפות, הבראד פיט של פירמידת האוכל.
האומנם?
אז נכון שיש הרבה יתרונות: מישהו מכין לך את האוכל בעוד את/ה יושב/ת בכסא הנוח ונהנה מהחברה הנעימה, האוכל מיוחד יותר, ואין את הקטע המבאס של לרחוץ כלים בתום הארוחה. אבל עסקת החבילה הזו כוללת עוד הבטים.
ראשית, אמורים להיות מחויבים באופן טוטאלי לחוויית הגורמה: להתלבש יפה, לפנות מראש זמן, להוציא סכום כסף גדול, ולפעמים אפילו לנסוע רחוק. התחייבות מעין זו גורמת לנו לעיתים להעדיף סנדוויץ', שאינו דורש מאמץ מסוג זה. יש גם כאלה שבתקופה בה הם נמצאים לא מתאים להם המאמץ.
מבט סקסולוגי:
לאכול אותך מרוב אהבה
נאוה לרנר
לדעת רבים, אוכל מגרה מינית הרבה יותר מבשמים ופרחים. כפי שיעיד ודאי כל מי שראה את מיקי רורק מאכיל את קים בייסינגר בסרט "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים"
בנוסף, גם יש ויתור על האפשרות של לקחת צעד אחורה, ואולי אפילו לחיות כמה רגעים באגואיזם קל, כאילו לא צריך להביא בחשבון אף אחד חוץ מעצמנו.
בארוחת הגורמה יש לבחירת המצרכים חשיבות גדולה במיוחד, ואיכותם צריכה לעמוד בתקן מחמיר. לא תמצאו שף אמיתי מבשל עם פטריות מקופסת שימורים, למשל. זה לא סנדוויץ', שאם אין עגבניה גם מלפפון יעשה את העבודה. כשזו ארוחת גורמה, לא ייתכן שחלמת על גבר מצחיק וקיבלת פיהוק מתמשך. לא ייתכן שחלמת על אשה טובת לב וקיבלת את אחותה החורגת של סינדרלה. יש חשיבות לכל מרכיב בנפרד ולשילובם לכדי טעם אחד ייחודי. וכדי לגלות את שילוב הטעמים נדרשים סבלנות ופתיחות שסנדוויץ' אינו דורש.
בנוסף, ישנו ההבדל באווירה: אם בסנדוויץ' האוכל הוא העיקר, כלומר הסקס, הרי שבמסעדה גם התפאורה מקבלת מקום של כבוד. יש חשיבות למוזיקה, לכלים, לאופן ההגשה ולשילוב הטעמים לכלל חוויה הפורטת על כל החושים. יתרה מכך, לפעמים רוצים רק את האווירה של מסעדת הגורמה ולא את האוכל. כלומר, רוצים חיבוק או אוזן קשבת ולא בהכרח סקס (רק לפעמים, תרגעו...). וזה מה שמסעדה הגורמה, או אם תרצו, אינטימיות, יכולות לספק.
אבל מה בעצם ההבדל העיקרי בין אכילת סנדוויץ' לבין סעודת מלכים עתירת מנות?
לא הזמינות, לא ההשקעה, אפילו לא בהכרח הטעם, כי אם זכרון הטעם הנשאר וההתענגות עליו לאורך זמן*.
"אמור לי מה אתה אוכל ואומר לך מי אתה" (בריאן סאבארין)
למי מתאימה תזונת הסנדוויצ'ים?
התשובה המיידית היא – לעצלנים. אבל לא בהכרח, כיוון שגם בהכנת סנדוויץ' יש להשקיע בקניית המצרכים ובהכנה. ניתן לומר שסנדוויצ'ים מתאימים לכאלה שהחליטו שהדרך לשובע לא חייבת להיות פתלתלה ומסובכת.
הסנדוויץ' עשוי גם להוות תזונה לאלה שעדיין חושבים שגורמה הוא הדבר המועדף עליהם, אבל אם אינו בנמצא בקרבת מגוריהם, אין סיבה לרעוב, שהרי האנורקסיה יצאה מהאופנה (או כך לפחות אני מנסה להפיץ).
סנדוויצ'ים הם תזונה גם לאלה שמאמצים אותה באופן זמני, כאומרים לעצמם שהגורמה הוא שאיפתם הסופית, אבל עד שיגיעו אליו יש לטעום סוגים של ממרחים וירקות בתוך לחמים שונים, וכך אולי יעריכו יותר את הגורמה שיגיעו אליו.
ולמי מתאימה תזונת הגורמה?
לאלה שלא חושבים שצריך לאכול ירקות חתוכים בתוך לחם, אלא ירקות שמעליהם בזקו מלח גס מלווה בזיתים מגולענים ושמן זית בתולי מלווים בלחם שזה עתה יצא מהתנור. אלה שרואים את החיים בשחור ולבן: אלה, גם אם אין בידם התקציב או הבגד המפואר המתאים למסעדה, יעדיפו שלא לנשנש בינתיים אוכל ירוד, מחשש שישביע אותם וכך יזנחו את רעיון הגורמה. לאלה שיודעים שלמרות שקל לפעמים לאכול בידיים, שווה להשקיע את המאמץ בלאכול בסכין ומזלג רק כדי להיכנס לאותה מסעדה. המוטו של אלה הוא:
"כשאדם רעב מבקש ממך אוכל אל תיתן לו דג, למד אותו לדוג" (אנונימי)
רוצה לומר, אלה שמוכנים בכל מאודם לשלם את מחיר הקשר האינטימי. אלה שחושבים שהשובע מהסקס הזמין יסיט אותם מהחיפוש אחרי קשר בו הסקס הוא זמין ולא מזדמן.
מי שבחייו עשה דיאטה יודע שעל כל החלטה קולינארית משלמים מחיר: אכלת שוקולד - תעשה יותר ספורט השבוע, אכלת חסה שבוע - תכאב לך הבטן, וכך הלאה.
טור זה לא נכתב כביקורת אוכל המעודדת אנשים לאכול דווקא במסעדות גורמה ולנטוש את דוכני הסנדוויצ'ים. איש אשה כטוב בעיניהם יעשו. לגיטימית כל הרגשת שובע, זו הנרכשת ע"י סקס מזדמן, או זו המושגת מסקס במסגרת קשר אינטימי. כל אחד צריך להבין את מחיר האכילה, וכדברי הפתגם "דקה על השפתיים, שנה על המותניים", כל אחד ואחת צריכים להחליט עם עצמם מהו סוג האוכל שישפיע על הגזרה.
*יש גם סנדוויצ'ים מאוד מושקעים ומזינים, שישאירו טעם של עוד.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
