הגודל כן קובע. לא רק שנשים רזות נחשבות יפות יותר, מתברר גם כי נשים שהן מלאות מאיימות על גברים. כך עולה ממחקר חדש של ד"ר אביגיל מור, פסיכולוגית קלינית וראש התוכנית ללימודי נשים ומגדר במכללה האקדמית תל-חי.
המחקר, שנערך בקרב מדגם ארצי של 350 גברים ונשים מגיל ,20 בדק את הגורמים החברתיים למגפת הפרעות האכילה למרות העלייה בכוחן החברתי של הנשים.
בפני הנחקרים הוצגו תמונות של שתי נשים יפות - האחת בעלת מבנה נשי ועגול, מלאה אך לא שמנה, והשנייה רזה. שתי הנשים נראו בעלות שיער ארוך,
שתיהן היו לבושות על פי צו האופנה, ולשתיהן מבט רך וחיוך על הפנים.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שאישה בעלת מבנה נשי ועגול נתפסה ככוחנית ומאיימת. 81% מהגברים תפסו את האישה המלאה ככוחנית, לעומת 19% בלבד שייחסו תכונה זו לרזה. 72% מהגברים חוו את האישה המלאה כתוקפנית, ורק 25% הגדירו כך את הרזה. 61% מהגברים הגדירו את המלאה כמאיימת, לעומת 10% אחוזים לגבי הרזה.
עם זאת כל הגברים, ,100% ראו במלאה אישה עצמאית, לעומת 50% שחשבו כך על הרזה. 89% מהם חשבו שהמלאה היא גם אסרטיבית, לעומת 41% שהגדירו כך את הרזה. ד"ר מור מסבירה: "ייתכן שעצמאות האישה המלאה בעיני הגברים מתבטאת בסירובה להיכנע לתכתיבי היופי החברתיים. היא נתפסת כמי שאינה ניתנת לשליטה."
נשים רואות את הדברים אחרת. לעומת תחושת האיום שחוו הגברים, בקרב הנשים לא נמצאו פערים משמעוו ורזות. 13% מהנשי מת 16% ברזה.
החוקרת הציגה בפני הנחקרים גם שני סיפורים זהים על מערכות יחסים זוגיות. ההבדל היה אחד: בסיפור אחד תוארה האישה כמלאה והבעל כרזה ובשני האישה דקיקה והבעל גדל גוף. 71% מהגברים סברו כי האישה המלאה היא הדומיננטית בקשר הזוגי, ו-54% מהם סברו כי המלאה רודה בבעלה.
לדברי ד"ר מור, "כל זמן שלנשים לא היה כוח חברתי משמעותי, לא היווה מבנה הגוף הנשי, הטבעי והעגול איום. אך בתהליך שבו איבדו מנגנוני השליטה החברתיים את יעילותם בדיכוי הנשים, נכנס לתמונה אידיאל היופי השדוף, ונעשה קשה יותר לסבול את הייצוג הוויזואלי של המלאות".
מכיוון שלימודי מגדר הם תחום אקדמי נפיץ וערמומי, שאיך שלא נוגעים בו מוקעים כשונאי אחד המינים, אשלה בזהירות רבה את האבחנה הבאה מתוך ממצאי המחקר המונח לפנינו (בהנחה שאף אחת עם תחת גדול לא מסתירה לנו אותם:( הגברים הנשאלים חשודים. מאוד חשודים.
למיטב הבנתי, מדובר בטיפוסים נידפים ברוח, גופנית ואישיותית. אחרת קשה להסביר את החלחלה שאחזה בהם למראה אישה עגלגלה (לא, אני לא אכתוב דבּה, לא, אני לא אכתוב דבּה-( תופעה שגרמה לנשאלים להדביק לאותה דמות אמהית תכונות כוחניות ותוקפנות. מילא גרגרנות, אבל למה זה?
הרי החוקרת המלומדת לא ציינה ליד התמונה השמנמנה בזדון ובאותיות קטנות "היא תכף הולכת לשבת עליך." אז מה הבהלה? לך תדע.
אולי משתתפי המחקר הנועזים סבלו מחשיפת יתר למיצגי סאדו שונים שבהם מלכה עבת בשר באה חשבון עם גברים סוררים כמותם. בחיים, בחיים האמיתיים, מסתובבות לא מעט חטובות, רזות, גבעוליות, אפילו דקיקות כאטריות - ובאותה נשימה עצמאיות, כוחניות ואסרטיביות. או-הו כמה אסרטיביות.
על רקע העובדה שהמחקר כלל הצגת תמונות של נשים לנשאלים ולנשאלות והתאמת תכונות לתמונות - מבחן החביב מאוד על ילדי הגן - אין להרחיק במסקנות. ייתכן, כפי שסוברת החוקרת, שעליית כוחן החברתי של הנשים והשתלבותן בעמדות מפתח יצרו את הצורך למזער את כוחן באמצעות אידיאל היופי השדוף. וייתכן גם שלא.
יכול להיות, סתם יכול להיות, שהמחקר המגדרי התברך כאן בזן מרשים נשאלים גברים: פחדנים, חרדתיים, פרנואידים. ואגב, גם קצת פראיירים. הם לא יודעים מה הם מפסידים.
