הנאום שאולמרט לא ינאם
אולי יכולנו להגיע לעסקה של גופות תמורת גופות, אבל לחץ המשפחות והתקשורת - וגם מעמדי הציבורי - הכניעו. זהו יום עצוב לכולנו, אבל גם לסוחר הגוויות נסראללה
אזרחי ישראל,
יום עצוב הוא היום הזה, לכולנו. יום עצוב למשפחות החטופים, ששכלו את בניהן ואיבדו את זיק התקווה האחרון; יום עצוב למשפחות קורבנותיו של הרוצח קונטאר, היוצא לחופשי כגיבור; יום עצוב למדינת ישראל, שמביאה לקבורה שניים מלוחמיה וסופגת השפלה נוספת מידו של מנהיג טרור לבנוני. אבל רבותיי, להבדיל אלף אלפי הבדלות - זהו יום עצוב גם לך, נסראללה.
אפילו חסידיך השוטים יודעים שפסטיבל קונטאר, המתנהל כעת בביירות, הוא ספין תקשורתי קלאסי נוסף, שנועד לתרץ-בדיעבד את האסון שהמיטו קלות הדעת והזחיחות שלך על לבנון. בדיוק כמו קמפיין החוצות, שהשקת ברחבי לבנון אחרי המלחמה בעלות של מיליונים. "ניצחון אלוהי", זעקו שלטי הענק בעודך מתרוצץ בין מחבוא אחד למשנהו ומנסה להסביר לבני עדתך, לעם הלבנוני וגם לאיראנים, הכועסים מדוע התגרית בישראל והבאת חורבן והרס על חלקים נרחבים מלבנון. שום חגיגה או עצרת, שום נאום מתלהם לא יכסו על יותר מאלף אזרחים לבנונים לא-מעורבים - ומאות מאנשיך הנאמנים והמיומנים - שקיפחו את חייהם במלחמה מיותרת, שבסופו של דבר הועילה לישראל לא פחות משהזיקה לה.
הודות לך, נסראללה, למדנו עד כמה אנו, קברניטי הביטחון של ישראל, איננו כשירים ואיננו יודעים לקבל החלטות, ועד כמה צבא היבשה שלנו אינו מוכן למלחמה-רבתי. אתה אמנם חידשת את מלאי הרקטות והטילים שבידך, אבל היה סמוך ובטוח שבצה"ל כבר הבינו מה נחוץ ומה צריך לעשות כדי שהסיבוב הבא לא יסתיים בתיקו מביש כמו קודמו. אני גם מאמין שמי שיחליף אותי בקרוב לא יהיה טרוד כמוני בחקירות שחיתות, ויוכל להקדיש את מרצו לשיפור אמיתי בתהליכים ובאיכות קבלת החלטות של הדרג המדיני, כדי שבעתיד לא נזדקק לנייר ריק מתוכן כמו החלטה 1701 של מועצת הביטחון על מנת לסיים את המערכה. אתה, לעומת זאת, תישאר כנראה עוד תקופה ארוכה מנהיג וירטואלי. כזה שמדבר עם אנשיו באמצעות מסכי טלוויזיה ומציית להוראות המשגיח, ש"משמרות המהפכה" שלחו מטהרן לוודא שלא תעשה שטויות נוספות.
ואת כל זה, נסראללה, הבאת על עצמך, על עמך ועל בעלי בריתך, כדי לשחרר מהכלא את סמיר קונטאר? הרי את הגוויות יכולת לקבל מאיתנו ממילא באמצעות פנייה מכובדת לאו"ם, ואת ארבעת הסייענים שלוחמי ארגונך נטשו מאחור במלחמה לא היית צריך לשחרר כלל, לולא חטפת את גולדווסר ורגב. כך שכל הקטל וההרס שזרעת היה למען פושע מלחמה, שבכוונת מכוון רצח ילדה קטנה בחבטות קת אקדח וירה באזרחים חסרי מגן. אמור לי, נסראללה, מי הגיבור שלך - ואומר לך מי אתה ומי הם אנשיך. בעצם, אין צורך להתעמק בסוגיה. די ברור שסוחר גוויות, צבוע אנושי, שהעלה את השימוש בחלקי גופות לדרגת אומנות - ורוצח ילדים, הם נשמות תאומות. מה שכן מפתיע הוא הכבוד שזוכה לו הצמד בחלקים נרחבים של החברה וכלי-התקשורת הערביים.
לחץ המשפחות והתקשורת הכניע אותנו
ברשותכם רבותיי, אוסיף מילה אישית. אני סברתי מלכתחילה שתמורת גופות חיילינו צריך להחזיר גופות אויב ולא יותר. עסקות חילופין בעבר, שבהן קיבל חיזבאללה מחבלים חיים תמורת גופות חיילינו, היוו תמריץ לחטיפות נוספות - ביניהן חטיפת גולדווסר ורגב. עסקות אלו, למן עסקת ג'יבריל ועד עסקת טננבוים, הבהירו לאויב שאינו צריך להתאמץ כדי לשמור את החטופים והשבויים שלנו בחיים ולהתייחס אליהם כהלכה. הוא גם אינו צריך למסור מידע על גורלם, כפי שמחייב החוק הבינלאומי. לכן כל חטופינו, למעט סוחר הסמים טננבוים, הוחזרו אלינו בארונות. חשבתי שצריך להפסיק את הרצף הזה, מה גם שראש השב"כ וראש המוסד הזהירו אותי שעסקה של מחבלים חיים ובראשם סמיר קונטאר תמורת גופות חיילינו עם חיזבאללה תקשיח את עמדות חמאס במשא-ומתן על גלעד שליט. לכן, גם כשהמודיעין שהיה בידינו עדיין לא הצביע בוודאות על שגולדווסר ורגב אינם בין החיים, הוריתי לנציג הממשלה, עופר דקל, לנהל משא-ומתן קשוח ולהתעקש לקבל מידע על גורלם.
העמידה על עקרונותינו הוכיחה את עצמה: נסראללה דרש בתחילה שחרור של יותר מאלף אסירים פלסטינים וערבים, נוסף על ארבעת הלבנונים וקונטאר. אבל במהלך השנתיים הוריד את המחיר בהדרגה. היה ברור לנו שהוא זקוק לעסקה לא פחות מאיתנו, כדי להוכיח שהמלחמה לא הייתה לשווא מבחינתו. לכן האיום שנכריז על גולדווסר ורגב כחללים שמקום קבורתם לא נודע לחץ עליו להתגמש. כתוצאה מכך, המחיר שמשלמת ישראל היום הוא הנמוך ביותר שגבה מאיתנו ארגון טרור כלשהו מאז עיסקת ג'יבריל לפני 24 שנים. ייתכן אפילו שיכולנו להגיע למצב שבו אנו מחליפים גופות תמורת גופות, אבל לחץ המשפחות והתקשורת הכניע אותנו.
נסראללה למד עם השנים כיצד הופכים אירוע חטיפה ל"פיגוע תודעתי" מתמשך, הפוגע בנכונות הציבור להילחם ובמוטיבציה של החיילים. התקשורת והמשפחות מסייעות לו גם אם אינן מתכוונות לכך. אין לקנא ברמטכ"ל, בשר ביטחון ובראש ממשלה, שהמשפחות וחיילי המילואים מטיחים כנגדם שאינם עושים כל שביכולתם כדי להחזיר הביתה את החיילים ששלחו לקרב. לכן, אף שהיה כבר בידינו בתקופה האחרונה מודיעין מהימן שגולדווסר ורגב אינם בין החיים, החליטה הממשלה בהמלצתי לאשר את העסקה כמות שהיא - ולהתעלם מאזהרות ראשי המוסד והשב"כ. אילו מלחמת לבנון השנייה הייתה מסתיימת בהכרעה ברורה של האויב, וועדת וינוגרד לא הייתה אומרת על תפקודי מה שאמרה, ואילולא כורסם מעמדי הציבורי והמוסרי בעקבות פרשת טלנסקי, ייתכן שהייתי נוהג אחרת. אבל במצבי הנוכחי בציבור הישראלי, לא הייתה לי ברירה.
הלקח לעתיד ברור: צריך למנוע מצבים שבהם תסכול המשפחות, קמפיינים תקשורתיים ושיקולים פוליטיים ואלקטורליים יביאו את הממשלה והעומדים בראשה להחליט בניגוד להגיון, לצו מצפונם ולאינטרס הביטחוני של ישראל. אפשר להגיע למצב כזה אם, למשל, העיסוק בנושא השבויים והנעדרים יעבור מכוח החוק או החלטת ממשלה לידי ועדה ציבורית, שיהיו חברים בה שופטי בית-המשפט העליון, רמטכ"לים לשעבר, אישים שהתנסו במשא-ומתן דומה בעבר ומומחים מתחומי המודיעין והרפואה. ועדה כזו, שתפעל תחת מעטה סודיות כבד שינטרל את הלחץ הציבורי עליה, תכוון את מאמצי האיסוף המודיעיני, תנחה את נציגי המדינה למשא-ומתן ותקדיש את כל מרצה וזמנה לעניין. רק כשתגיע הוועדה למסקנות ברורות, תביא את המלצתה להחלטת הממשלה. שר הביטחון והרמטכ"ל סבורים שזו צריכה להיות פחות או יותר הדרך לטיפול בנושא השבויים והנעדרים, והם כבר פועלים ליישומה בהסכמתי.
זכור את מינכן
לסיום, עצה קטנה לסמיר קונטאר. שאל את חבריך באש"ף ובחיזבאללה, מה עלה בגורלם של רוצחי אזרחים ישראלים ויהודים שנים אחרי שנדמה היה להם שמעשיהם נשכחו; מה קרה, למשל, לרוצחי הספורטאים במינכן ולשולחיהם, שהאחרון ביניהם השיב את נשמתו לבורא בנסיבות לא טבעיות 24 שנים אחרי הטבח המזוויע. למד מהעבר ותסיק מסקנות.
