"לא השלינו את עצמנו, הנתונים היו לפנינו", סיכם בצהריים (יום ד') שלמה גולדווסר, מהיום - אב שכול, את הרגעים שקשים שעברו בני המשפחה. על רעייתו מיקי אמר: "מצבה הרגשי קשה. היא הייתה אופטימית, אבל היא גם אשה ריאלית".
אחרי שנתיים של טלטלה בין ייאוש לתקווה, קיבלו משפחות גולדווסר ורגב את הבשורה הקשה מכל: הבנים אינם בין החיים. האופן בו התקבלה הבשורה היה קשה במיוחד: בשידור חי בטלוויזיה, עת הציג חיזבאללה לראווה את שני הארונות במעבר הגבול.
מיד לאחר העברת הבנים, דרך הצלב האדום, לישראל, החל תהליך זיהוי הגופות. המשפחות ממתינות לקבלת הבשורה הסופית מאלופי צה"ל, ואז יגיעו להתייחדות עם יקיריהן במחנה שרגא שבצפון הארץ. כבר מחר צפויות להתקיים ההלוויות הצבאיות. במקביל מועברות היום 199 גופות מחבלים מישראל ללבנון, ובהמשך יועברו גם הרוצח סמיר קונטאר וארבעה אנשי חיזבאללה.
האבל בבית משפחת רגב (צילום: ג'ורג' גינסברג)
שלמה גולדווסר שוחח עם צבי רגב, שותפו לדרך ולמאבק חוצה היבשות - ומהיום גם לשכול. "אמרתי לו מילים של תמיכה וחיזוק", סיפר ל-ynet. "אין הרבה מה לומר בשלב כזה מעבר לכך". סבתה של קרנית, מרים אבני, הוסיפה: "התחושות קשות. קשות מאוד".
הבוקר עוד ניסה גולדווסר לשדר אופטימיות זהירה,
אף שפניו הסגירו את תחושות לבו. "אם האי ודאות שלי זה ההישג של
נסראללה - רחמיי עליו", אמר. כשהוא מסכם שנתיים של מאבק ומביט הלאה, אמר: "אני מעולם לא התכוננתי לתפקיד 'אבא של חטוף'. ניהלנו את המאבק בדרך שראינו לנכון, השתמשנו בכוחות שיש לנו. מה שלא יהיה, אני אבא של אודי ומיקי היא אמא של אודי - אם הוא חטוף ואם הוא לא חטוף. לא יהיה שום שינוי בהקשר הזה".
גם מיקי גולדווסר העידה אמש על דריכות,
לקראת ביצוע העסקה: "אני מתוחה עד קצה גבול היכולת, אנחנו כבר לקראת הסוף, והעצבים מתוחים מאוד. אני לא יודעת אם אצליח לישון, אבל אני חייבת כמה שעות של התנתקות. מחכה לי יום קשה מאוד מבחינה רגשית".
