מי אמר שזוגיות מונוגמית היא המודל המתאים?
אם אין ילדים, אין רכוש משותף, יש שתי קריירות ושני מקורות הכנסה, האם היה שווה להילחם עבור הזוגיות הזו? ואולי כדאי דווקא להסתכל על זוגות של סטרייטים שנשארים יחד מכל הסיבות הלא נכונות, ולשמוח שלגייז אין בעיה כזו?
כשהתחלתי לכתוב את הרשימה הזאת ניגשתי לעיין בתנ"ך, כדי למצוא את הפסוק מסיפור תיבת נוח שמדבר על "זוגות זוגות" וגו'. הסתבר לי פרט חשוב ששכחתי: מן הבהמה הטהורה מצווה אלוהים על נוח לקחת שבעה-שבעה, ואילו מן הבהמה הטמאה שניים-שניים. באותו הרגע הבנתי שהפסוק מתאים לצרכיי אפילו יותר ממה שחשבתי מלכתחילה.
הנושא בו אני רוצה לדון הפעם הוא עניין הזוגיות ההומואית. האם יש הרבה זוגות של הומואים שמחזיקים מעמד לטווח ארוך? האם הם מקיימים מערכת יחסים דומה לזו של הזוגות הסטרייטים? איך בעצם נוצרת זוגיות כזו ומה אופייה?
תראו, זה בעצם די פשוט. התפישה המקובלת בחברה שלנו טוענת כי "לא טוב היות האדם לבדו", וכי "טובים השניים מן האחד". דפוס זה מיושם באופן נורמטיבי וגורף למדי אצל הסטרייטים. עד כאן ברור וידוע. ומה בדבר ההומואים? הנטייה הטבעית היא להניח שגם אצל הומואים אמור להתרחש תהליך דומה. בחור פוגש בחור, בחור מתאהב בבחור, הסיפור הרגיל. באופן אידיאלי מצפה חברתנו הנאורה שזוג הומואים מאוהבים יתחתנו, יקימו משק-בית לתפארת מדינת ישראל, יגדלו ילדים ויחיו חיי מונוגמיה מאושרים כמקובל. אבל האם זה באמת המצב בשטח?
מנסים לחקות מודל מהסביבה הסטרייטית?
סוציולוגים העוסקים בחברה החד-מינית וחוקרי התרבות ה"קווירית" (כך מכונה העולם ההומו-לסבי אצל אנשי הרוח) העלו כבר מזמן את הסברה, שאולי המודל של הזוגיות הסטרייטית הנורמטיבית אינו בהכרח המודל המתאים לזוגות של הומואים. ראשית, לא ברור אם מסגרת של זוגיות היא בהכרח בת-קיימא אצל גייז. שנית, גם במקרה בו קיימת זוגיות כזו, לא ברור עד כמה היא יכולה להחזיק מעמד לטווח ארוך. וגם אם כן, האם היא יכולה להיות מונוגמית לחלוטין? עד כמה מנסים זוגות של הומואים לחקות מודל שמוכר להם מהסביבה הסטרייטית הדומיננטית, ועד כמה חיקוי כזה הוא בכלל רלוונטי?
למי אני מאמין? למען האמת, אני כנראה לא ממש הבנאדם הנכון לדבר על כך כבר-סמכא, בשל נסיוני האישי הדל מאוד בתחום הזוגיות. מצד שני, זה מעולם לא הפריע לי לדבר בסמכותיות על מגוון נושאים אחרים. מזמן למדתי בחיים שאם מדברים על משהו מספיק בביטחון, כולם משוכנעים שאתה מומחה בעל שם עולמי בעניין.
ועם זאת, למרות נסיוני האישי הזעום, אני יכול להסתכל על דוגמאות של זוגות ספציפיים שאני מכיר – בין אם אישית, או מהמדיה. למשל, בין חבריי הקרובים יש שני זוגות של הומואים שחיים יחד כבר זמן לא מבוטל. נ' ו-י' חיים בהולנד, והם יחד כבר יותר מעשר שנים. הם נראים מאוהבים לחלוטין, ולדבריהם מעולם לא חיפשו "לפלפל" את חיי האהבה שלהם על ידי הכנסת גברים נוספים למיטתם. א' ו-ע' חיים בארץ, והם יחד יותר מארבע שנים. גם שם הזוגיות נראית יציבה מאוד ומונוגמית לחלוטין. יש בהחלט דוגמאות לא מעטות למערכות יחסים זוגיות ארוכות טווח אצל גייז, חלקם מפורסמים.
יצא לי גם לצ'וטט ב"אטרף-דייטינג" עם כמה וכמה זוגות שבאופן מפורש מחפשים להתנסות בשלישיה עם גבר נוסף, לשם הגיוון. עוד דוגמה היא זו של בחור צרפתי שאני מכיר, המעיד שהוא ובן-זוגו זה עשר שנים משתרללים כל אחד בנפרד, אבל לא חולקים גבר שלישי – וגם לא מדווחים על התנסויותיהם איש לרעהו.
הרבה פעמים זו זוגיות שיחסית קל לפרק אותה
מצד שני, אני מכיר המון המון מקרים של זוגיות שנגמרת אחרי שנתיים או שלוש, במין דעיכה איטית אל הכלום. הרבה פעמים זו זוגיות שקל יחסית לפרק אותה, במקום להתאמץ ולהחזיקה. אם אין ילדים, אין רכוש משותף, יש שתי קריירות ושני מקורות הכנסה, מה שיוצר אי-תלות כלכלית, האם היה שווה להילחם עבור הזוגיות הזו? ואולי כדאי דווקא להסתכל על זוגות של סטרייטים שנשארים ביחד מכל הסיבות הלא נכונות, ולשמוח שלגייז אין בעיה כזו?
ומה לגבי זוגות הומואים עם ילדים? טוב, זה כבר נושא לרשומה נפרדת.
- הכותב הוא בעל בלוג ותיק ומוערך על חייו כהומוסקסואל - מדריך למטייל בעולם ההפוך. כיתבו לו
לפנייה לכתב/ת 
