הלוואי שראש הממשלה היה רק גנב

אך אתמול שבו חיילי צה"ל החטופים בארונות, וכבר היום חזר עם ישראל להצגה הגדולה בעיר: עלילות טלנסקי ובניו. החקירה הנגדית של טלנסקי שתיפתח, עשויה לקבוע את גורלו הפוליטי והאישי של אהוד אולמרט, ואיתו גם את עתידה של מדינת ישראל.

אין ספק שאולמרט וממשלת ההישרדות שלו חייבים ללכת הביתה עקב שלל כישלונותיהם הקולוסאליים: מלחמת לבנון השניה וחלליה, כניעתה המשפילה לחמאס בדרום ולחיזבאללה בצפון, טיהור "השרץ" הסורי בשיחות "השלום" עם סוריה, ושאר המהלכים שהפכו את ישראל ממעצמה אזורית למדינה עלובה, חסרת כבוד עצמי, חלשה ומתפרקת. אולם, אסור שאולמרט יעזוב את תפקידו בשל עלילות טלנסקי ושאר עיסקאות הנדל"ן המפולפלות שלו.

פרשת טלנסקי היא פשוטה בעליל. טלנסקי, יהודי חם ואוהב ראה באולמרט את התגשמות החלום היהודי החדש. אדם בעל כריזמה וכוח, חן אישי רב, פעיל נמרץ וחסר מעצורים למען ירושלים ועם ישראל – היה דמות ראויה בעיניו של טלנסקי לעזרתו הנדיבה. ממש כשם שחסידים מעניקים בשמחה מתנות לרבותיהם, כך נהג טלנסקי בחברו רב הפעלים. מתנותיו לא נועדו רק לעם ישראל, אלא גם לרווחתו ולטובתו האישית של אולמרט הפועל למען העם.

ממש כשם שלאחר מלחמת ששת הימים מפקדי צה"ל זכו לארוחות חינם במסעדות עקב הערצה הגדולה אליהם, כך זכה אולמרט למתנותיו הנדיבות של טלנסקי. ברור לכולם כי לא מדובר כאן בשוחד, למרות המאמצים המוגזמים להוכיח זאת. טלנסקי (כמו למשל סרוסי שתמך בעזר ויצמן בעבר) עשה זאת כביטוי הוקרה והערצה כנה למנהיג יהודי אוטנטי, כאשר בין זה לבין שוחד אין ולא כלום.

יכולותיו המופלאות של אולמרט לעמוד בלחצים, להתעשר בדרכים לא דרכים, להשיג את יעדיו בכל מחיר היו יכולות להיות מנוע רב עוצמה לפעילות ברוכה למען העם והמדינה. אילו היה משקיע עשירית ממרצו הלוחמני לפעילות נגד החיזבאללה שביזה את מדינת ישראל עד עפר – מצב מדינת ישראל היה טוב לאין ערוך. תבוא הברכה על ראש ממשלה המפעיל את כישוריו "הפליליים" למען עמו ומדינתו כנגד האוייב, אולם למרבה הצער אולמרט משתמש בכישוריו אלו היום אך רק לשם הישרדות בכיסאו במקרה הטוב, ולדאגה בפועל לאויבנו במקרה הרע.

אכן קשה מאד לחקור את טוהר כוונותיהם של נותני ומקבלי שוחד ולכן חוקית נאסרה כל העברת כסף לאיש ציבור, אולם מכאן ועד להחלפת הנהגה נבחרת רבה הדרך. מנהיג חייב להיזרק מתפקידו אך ורק עקב כישלונותיו בפעילותו הציבורית, לא עקב פרשיות עבר אישיות. נוצר כעת מצב אבסורדי בו פעילות קטנה כגדולה הזוכה לגוון פלילי כל שהוא הופכת לגיליוטינה היעילה עשרות מונים מכל הכוחות הפוליטיים והציבוריים כאחד.

מדינת ישראל המתנערת מכל עיקרון ציוני מוסרי וערכי נאחזת כבר קרוב ל-20 שנה בהלך רוח משפטי כעוגן היחידי הקובע אמות מידה ערכיות. תופעה זו החלה בהתערבות הבוטה של בג"ץ בכל פינה של חיינו הציבוריים. תורתו של אהרון ברק המתמצה בפרפראזה הידועה: "מלוא כל הארץ משפט", עולה על הערך היהודי הפשוט של "מלוא כל הארץ כבודו". האמונות היהודיות והציוניות הבסיסיות ביותר של דאגה לעם ישראל, לעליה, להתיישבות, ליהדות וכל שאר ערכי הנצח של עם ישראל, הוכפפו לאמות מידה משפטיות, ולעורכי דין ושופטים המפרשים אותם כרצונם. בתקופה קצרה יחסית הפך השיח הציבורי את עורו משיח של יעדים, ערכים ומטרות, לשיח משפטי עקר על קלון, הוכחת אשמה, סעיפי אישום, שימועים.

במקביל למטמורפוזה הזאת התבצעה החלפה בפועל של ההנהגה האידיאולוגית הפוליטית והביצועית ביועצים משפטיים ובוועדות ביקורת שונות. ברור שבמצב כזה כל מנהיג פוליטי חושש רוב זמנו מחקירה משפטית בגין כל טעות או החלטה שגויה. על עקיפה או התעלמות מנהלים לצורך קידום ערך או אמונה אין כמובן מה לדבר, ומכאן קצרה הדרך לשיתוק המוחלט בו אנו מצויים היום.