כשייבנה בית המקדש

כשייבנה בית המקדש במהרה בימינו נצטרך להתגבר רק על כמה בעיות קטנטנות: האם השחיטה תהיה כמו שנהוג אצל הספרדים כ"בית יוסף" או שמא כמנהג אשכנז? והאם הרבנות הראשית תהיה האחראית על הכשרות במתחם בית המקדש, או שמא אחד הבד"צים?

ואלה הסוגיות הקלות יחסית. גם בחירת הכהן הגדול אינה דבר של מה בכך. אתם לא מצפים שכהן גדול מרוקאי או טוניסאי יגיד לכהנים חסידי גור מה לעשות ואיפה להקריב. ייתכן שיצטרכו לבחור כהן גדול ספרדי וכהן גדול אשכנזי, כמו שהתרגלנו. אתם לא מתארים לעצמכם שאדמו"רים חשובים, שלא לדבר על רבני הליטאים, יתחילו להישמע להוראות של כל מיני כהנים ולוויים. "עם כל הכבוד, אם הכהן הגדול למד ב'מרכז הרב' או בישיבה ציונית אחרת, אז מויחל טויבעס, אנחנו נישאר בבני-ברק, ושהציוינים האלה יתעסקו עם הבית המקדש שלהם".

אני לא רוצה לחשוב על שלל סוגיות שהקמת בית המקדש עלולה להעלות מעל פני השטח: מי מנהל את התקציב, של מי הכוילל שנפתח בסמוך למקדש, זיכיונות הפרסום ודוכני המזכרות לעולים לרגל, ומה הם כללי הצניעות הנהוגים בעזרת הנשים. וגם הכותל המערבי - שכבר לא יהיה שריד בית מקדשנו – מה יהיה איתו, ואיך יישמרו הזכויות של מאות הקבצנים המתפרנסים במקום.

אלו ללא ספק בעיות פרקטיות קטנות, ואין ספק שלמען המטרה הגדולה יימצאו הפתרונות. אם בית המקדש יירד מהשמים – לפחות עיריית ירושלים ומשרד השיכון לא יצטרכו לצאת למכרזים ולעשות כל מיני דילים עם מקורבים. זה יחסוך גם את הפקדת תוכנית הבנייה להתנגדויות ולעתירות לבג"ץ של הירוקים.

ואיפה יחנו, בסינמטק? ומה יעשו נאמני הר הבית ומכון המקדש וכל הגופים העוסקים בהכנה למקדש? והאם נשאיר

בסידורים את כל התפילות המייחלות לחידוש עבודת הקורבנות, או שנתחיל לשנות ולהזיז פסוקים, השם ירחם? הרי כבר יותר קל להקים בית מקדש מלשנות תפילה.

שלא תחשבו שזה פשוט. פתאום כהן יהיה כהן, ולוי יעבור אודישנים לשירי המעלות. והאם המוסיקה תהיה בסגנון ים-בם-בם, או דווקא מה שמתחדש פה בזמן האחרון? ומי יקבע, ומה יקרה עם החילונים, ומה יגידו החרדים. ושנאת החינם היקרה לנו כל-כך – מה יהא עליה?

היום שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה העיר. על פי המסורת, בית המקדש שנחרב בתשעה באב, ישוב וייבנה בתשעה באב. יש לנו שלושה שבועות תמימים לחשוב על כל השאלות האלה. זה לא הרבה זמן, אבל אולי אפשר להספיק.