מימולט, הפוליטיקה של הגבינה

לפני כשלוש שנים חוו כל יצרני המימולט נס גדול. הגבינה הצרפתית, שיש לה דמיון מסוים למלון כתום, הפכה בין לילה ממשהו המוכר ליודעי ח"ן, ללהיט התורן של יפן. הכל התחיל בהעלבה רצינית, והסתיים בפתיחת עולם שלם של הזדמנויות שיווקיות. אבל נשאיר אתכם במתח: קודם כל - על הגבינה עצמה.

שמה השכיח של הגבינה - מימולט - בא מהמילה mollet, שפירושה "רך למדי". בנוסף היא נקראת גם Vieux Lille או Boule de Lille ("הכדור מליל"), על שם העיר ממנה באה במקור. הגבינה מגיעה בכדורים בגודל של מלון כתום קטן, בקוטר של 20 ס"מ בערך, משוטחים קמעא. הגבינה עשויה מחלב בקר, מכילה 45% שומן לערך, וניתן להשיג אותה במספר דרגות בשלות: צעירה, חצי בשלה, בשלה (עד 18 חודשים) ובשלה מאוד (20-24 חודשים). מקובל שטעמיה הטובים ביותר הם סביב בשלות של 18 חודשים, אז יש בה אגוזיות מסוימת. כשהיא צעירה טעמיה עדינים יחסית, והם הופכים פיקנטיים יותר ויותר, ככל שהיא מתבגרת ומתיישנת. עם ההתיישנות הקרום מתעבה, מתקשה ומאפיר, ואילו הפנים הופך כתום יותר ומרקמו הופך למתפורר.

שם נוסף לגבינה הוא Vieux Hollande, והוא קושר אותה לארצות השפלה ולמלך השמש, שבמאה ה-17 אסר על יבוא לצרפת, שכלל גם גבינה. לואי ה-14 רצה לשפר את מעמדה הכלכלי של צרפת ולהביא את הצרפתים לייצר הכל עצמאית, כך נולד איסור היבוא. הבעיה היתה שגם למלך חסרו גבינות מסוימות, כמו לצרפתים עצמם - במיוחד אלה שגרו בצפון מערב צרפת והתרגלו לאדאם ההולנדית.

בלית ברירה המציאו הצרפתים גרסה משלהם לאדאם, למרות שהקרבה בטעמים לא גדולה, כשאת הגבינה החדשה הם צבעו בכתום, וכך היא נשארה עד היום. אבל זה לא הסיפור היחיד הקושר את המימולט עם מדינאות ופוליטיקה.

משבר אירוח יפני

קואיזומי, ראש ממשלת יפן לשעבר, הוא האחראי לסיפור הבא, שאותו הבטחנו בהתחלה. עם כניסתו למשרת ראש הממשלה הוא הזמין את קודמו בתפקיד, יושירו מורי, לארוחת ערב במשכנו הרשמי. מורי רצה לנסות ולשכנע את קואיזומי, שנהנה אז מפופולריות רבה (וזכור בזכות גובהו ובלוריתו המתנפנפת), שלא להקדים את הבחירות. הפגישה נגמרה בלא כלום, אבל כאשר נשאל עליה מורי, הוא סיפר בזעזוע על הכיבוד שהגיש לו ראש הממשלה החדש, שלא בדיוק תאם אירוח מסורתי. "הוא נתן לי בירה תוצרת חוץ ואיזו גבינה קשה. כל כך קשה שלא יכולתי אפילו לנגוס בה", אמר מורי וגם הראה את המוצגים המרשיעים: פחית בירה ופרוסת גבינה דקה, צהבהבה-כתמתמה.

אפילו פיתות הוא אוכל. ג'וניצ'ירו קואיזומי (צילום: גיל השכל)

גבינופילים בכל העולם מיהרו למדריכי הגבינה השונים וחיפשו מה הוגש שם, בפגישה. מהרגע שפורסם שמדובר במימולט, נסקו מכירות הגבינה הכתמתמה פלאים, והיא נחטפה ממדפי הסופרים והחנויות המקוונות. יצרני המימולט בוודאי חיככו ידיהם בהנאה.

צ'יפסים של מימולט

אם אתם לא רוצים להגיש את המימולט עם פחית בירה, אתם יכולים להגיש אותה חתוכה על קרש גבינות, לגרר אותה לפרוסות דקות ולשלב בסלטים שונים (בדומה למה שעושים עכשיו עם פקורינו בכל בתי הקפה בעיר), או להשתמש בה למילוי זיתים. ניתן להשרות אותה בפורט, או ביין מתוק אחר, למשך שבוע - לפני שאתם רוצים להגיש אותה.

בזכות קשיותה המימולט מצויינת לטיגון: חותכים לקוביות לא גדולות, מצפים בביצה טרופה ובתערובת שניצלים, ומטגנים. אפשר להגיש חם, עם קוביות עוף או שניצלים חמים, עם רוטב לימון או מיונז.

אופציה אחרת היא הכנת חטיפי צ'יפס שאפשר להכין מראש ולשמור בקופסא סגורה במקרר. מגררים גבינת מימולט ומפזרים על נייר אפיה. מפזרים מעל מעט מלח ופלפל שחור ואופים, בתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות, עד שהגבינה משחימה. מצננים ואז שוברים לצ'יפסים שאפשר לאכול סתם כך, או לטבול במרק או בסלט.

רן בוק הוא הבעלים של "27.6 - מרתף הגבינות של רן בוק", ומחבר הספר "גבינות", בהוצאת כתר. לאתר הבית של רן לחצו כאן