מירוץ האופניים היוקרתי והגדול בעולם, הטור דה פראנס, נמצא בימים אלה בעיצומו. על פניו נראה שהעניינים כרגיל: מדי יום משודר הטור בשידור חי ברשתות הספורט הזרות וכן משודרים תקצירים בתחנות טלוויזיה מקומיות. לצד המסלול עומדים, כרגיל, אוהדים של הטור שמריעים לרוכבים החולפים. אבל קשה לומר שהכל כשורה.
בשלוש השנים האחרונות מעיבות שערוריות סמים על ענף אופני הכביש. הטור דה פראנס ה-93 (הראשון שלאחר עידן לאנס ארמסטרונג) נפתח בחשיפת פרשת סמים שכונתה "מבצע פוארטו", שבגינה סולקו מהטור כמה רוכבים, בהם הפייבוריטים יאן אולריך ואיבאן באסו.
אחרי שהסתיים הטור, התגלה כי המנצח, האמריקני פלויד לאנדיס, נכשל בבדיקת סמים שנערכה לו לאחר הקטע ה-17, שבו רכב 120 קילומטרים לבדו והשאיר את יריביו הרחק מאחור. התואר נלקח ממנו והועבר לרוכב שדורג שני, הספרדי אוסקר פריירו סיו. הגילוי על הסמים האסורים של לנדיס נחשף לאחר שתואר המנצח במירוץ הוואלטה אספנייה של אותה שנה נלקח מרוברטו הראס הספרדי, משום שהתגלה כי גם הוא צרך חומרים אסורים. תוארו של הראס הועבר לדניס מנצ'וב הרוסי, שהגיע שני.
אלכסנדר וינוקורוב. העירוי דם שלקח היה איכותי יותר? (צילום: AFP)
גם אשתקד, שנה אחר כך, התנפצה התקווה שהטור יהיה נקי מסמים. אלכסנדר וינוקורוב, הרוכב הקזחי המנוסה, שנחשב אף הוא כפייבוריט לניצחון, הועף מהטור בבושת פנים יחד עם קבוצתו אסטנה לאחר שהתגלה כי השתמש בעירוי דם, והורחק מהענף לשנה שלמה. ימים ספורים לאחר מכן, וארבעה קטעים לפני תום המירוץ, הודח הרוכב המוביל בטור, מיכאל רסמוסן הדני, יחד עם קבוצתו רבובאנק, לאחר שנחשף כי החמיץ כמה בדיקות סמים ואף שיקר לקבוצתו ולאיגוד האופניים. הוא פוטר מקבוצתו וכיום עדיין מתחרה, אך לבדו.
הטור ה-95 במספר עדיין בעיצומו, אך עד כה הורחקו ממנו שלושה רוכבים - האחרון שבהם הוא ריקרדו ריקו האיטלקי, שסיים שני בג'ירו ד'איטליה השנה. הוא הורחק לאחר שהתגלה כי באחד משני הקטעים שבהם ניצח השתמש בחומר אסור מסוג EPO.
אז נכון, מדובר בתופעה שנפוצה גם בענפי ספורט אחרים, וגם בענף האופניים היא אינה חדשה. יודעי דבר יספרו שסמים היו בטור מאז ומעולם. אלה יזכירו את פרשות הסמים של שנות השמונים, ואת פרשת פסטינה ב-1998, אז התגלו חומרים אסורים במכונית קבוצת פסטינה, כמה מרוכביה הודו כי נטלו סמים, והקבוצה כולה נבעטה מן הטור. יחד איתה נשלח הביתה גם הכוכב הצרפתי שלה, המטפס המצטיין רישאר וירנק, למרות שאשמתו לא הוכחה.
לאנס ארמסטרונג. מכחיש בתוקף כל קשר לחומרים אסורים (צילום: רויטרס)
אחרים יציינו את הספר "LA Confidential", שבו נטען כי גם הכוכב הבלתי מעורער של הטור בעשור האחרון, לאנס אמרסטרונג, נתפס לאחר שצרך חומרים אסורים, אך הפרשה הושתקה. ארמסטרונג עצמו טען בלהט כי מעולם לא נתפס, אך כמו שאמר וירנק, ששילם מחיר כבד על פרשת פסטינה: "איש אינו משתמש - עד שתופסים אותו". היה כבר מי שטען שאולי צריך פשוט להשלים עם העובדה שיש סמים בטור, ואם כולם משתמשים, הרי שעדיין יש פה תחרות - אם לא תחרות בין רוכבים וכישוריהם, לפחות תחרות בין סוגי הסמים.
צפייה בטור דה פראנס אינה מספקת לצופה סיפוקים מהירים כמו שמספק, נניח, משחק כדורסל או אפילו משחק טניס. המדובר בשידור של כמה שעות, שחלקים ממנו, הבה נודה, משעממים ביותר.
אבל שווה לצלוח את הקטעים המשמימים בשביל אותם רגעים שגורמים לצופה לפלוט קריאות התפעלות: קבוצות בריחה אמיצות, מירוצים מסעירים נגד השעון, קטעים הרריים מפעימים, וקטעי ספרינט מרשימים.
אבל הרגעים האלה הופכים לחסרי משמעות אם בסופו של דבר מתגלה שלאנדיס הצליח למחוק ביום אחד פער של כעשר דקות בזכות מנת הטסטוסטרון שצרך קודם לזינוק, או שוינוקורוב חיסל את כל יריביו במירוץ נגד השעון משום שהזריק לעצמו עירוי דם.
ריקרדו ריקו. השם החדש ברשימת הרמאים (צילום: AP)
אני אישית סבורה שענף רכיבת האופניים הוא ספורט - ולא כימיה. לא מעניין אותי לראות אם הסמים של רוכב א' עובדים טוב יותר מהסמים של רוכב ב', אך גם נמאס לי לצפות בטור ולהתפעם - ואז לגלות מאוחר יותר שהביצועים המרשימים אינם אלא תוצר של חומרים אסורים. כל עוד ענף האופניים אינו מצליח למגר את נגע הסמים ולעקור אותו מהשורש, קשה לי למצוא טעם בצפייה יומיומית בטור כדי לראות מי יגיע ראשון לקו הסיום בשאנז אליזה. תעירו איתי כשהענף יהיה נקי.
