איך אני נראית יום אחרי פרידה? חזקה!
אחרי שהוא הלך ואני הקאתי, הבטתי בדמות המשתקפת בראי וראיתי אותה מחייכת לי, כאילו אומרת - איזה מצחיק שהוא בחר ללכת ממך. את הרי אחלה בחורה. אז תודה לךָ שעזבת
אחרי שהוא הלך הבנתי כמה אני חזקה בעצם. אחרי שהקאתי לאיזה דלי הסתכלתי על הדמות המשתקפת בראי, וראיתי אותה מחייכת לי, כאילו אומרת, איזה מצחיק שהוא בחר ללכת ממך. את לגמרי בסדר. פתאום הרגשתי תחושת העצמה.
לא ידעתי שאני כל כך מעריכה את האשה שמביטה אליי. אני נורא אוהבת אותה, הבנתי, הרבה יותר ממה שהספקתי לרצות לאהוב בעוד בחור.
"אשה במראה", שאלתי אותה, "למה היו לך ספקות כשהיית איתו, וחששת שאת לא יפה מספיק ולא מעניינת מספיק, וחזקה וחלשה בו זמנית? את הרי בסדר גמור, אני לא רואה בך פגם".
היא חייכה לי, כאילו אומרת שלפעמים צריך טלטלות כדי להבין דברים פשוטים. עומדת שם, לובשת חולצה שגדולה במידה-שתיים, עיניים נקיות, עדיין נפוחות מכמה דמעות של אמש, ושיער סתור.
"אשה שבמראה", אמרתי לה, "עכשיו אני מבינה כמה אני מעריכה אותך. מצחיק שהוא הלך, מצחיק שהוא היה צריך ללכת כדי שאת תחזרי לעצמך. מצחיק שהיכתה בך ההבנה שאת בעצם אחלה של בחורה. מצחיק שאת מבינה, שאם הוא לא ראה את כל הקסם, זה לא אומר שאת לא מכשפת".
תודה שהלכת.
לא ידעתי שהתבגרתי, לא ידעתי שאני באמת רוצה מישהו רציני, משהו רציני, ממש מערכת יחסים. לא ידעתי, שגברים שעדיין לא שם, במקום הרציני שאני רוצה לחשוב שקיים, לא באמת מעניינים אותי. החשק לריבאונד היה רק מחשבה חולפת, לא ידעתי שאני לא צריכה מישהו אחר שיחבק, חיבוק כאילו דומה, שינשק כדי להרגיש שוב רצויה ונחשקת, שיגיד - את בסדר.
אני בסדר. כשהוא הלך כבר הבנתי זאת בעצמי.
פתאום מאוד ברור לי, זו לא אני, זה גם לא באמת הוא
דווקא טוב שהלכת. לא ידעתי שקשה לשבור אותי, לא ידעתי שאני לא מתערערת רק בגלל שאמרו לי "זה לא את זה אני". פתאום מאוד ברור לי, זו לא אני, זה גם לא באמת הוא. אפשר להאשים את הכימיה אם תרצו. הוא יגיד לי "זה לא זה", וזה יישמע לי הכי הגיוני.
מסתכלת בעיניים לאשה במראה, מעבר לעיניים החומות, אני רואה שהיא יותר פיקחית ממה שחשבתי. אני מרוצה. היא אוהבת להרגיש, אומר המבט, אומרות העיניים הנפוחות, לא מסתירות שעבר פה אתמול איזה שיטפון. היא אוהבת להרגיש, ולחשוב ולדוש, היא יודעת לכאוב, והיא יודעת מהר מאוד לקום. היא אוהבת לספר ולשתף ולהיתמך, אבל היא גם יודעת בסוף איך לבד להתרומם.
אני גאה בה.
אני מסתכלת על האשה במראה, כמה ימים לפני שאנחנו חוגגות יום הולדת. היא לא נראית לי מבוגרת יותר, גדולה יותר. הסנטימטרים הם אותם סנטימטרים, ואפילו נעלי העקב עדיין מהעונה שעברה. היא לא נראית גדולה יותר, אבל אני יודעת, הזמן עושה את שלו. היא כבר לא קטנה כל כך, מסתבר.
לפעמים זה טוב שאמא לוקחת את הסוכריה לפני שהיא נגמרת
היא גדולה מספיק כדי להבין, שלפעמים זה טוב שאמא לוקחת לה את הסוכריה לפני שהיא נגמרת. זה קצת לא כיף להפסיק ככה פתאום את המתוק שבפה, אולי אפילו מאכזב, אבל אמהות כבר יודעות את כל מה שצריך לדעת על יותר מדי אבקת סוכר. לוקחת, משאירה אותה עם תחושה מתוקה של עוד, ולא של בחילה. גם כאב שיניים זה לא בשבילה. היא גדולה מספיק כדי להבין שיש דברים שצריך להסתכל עליהם בפרספקטיבה אחרת. עכשיו זה קצת מציק ומעצבן, אבל עוד מעט היא תגיד תודה שהיתה מי ששמרה עליה, שעדיף מוקדם ממאוחר. אני מסתכלת על האשה שבמראה. החיוך שלה דווקא מגלה שיניים בריאות.
השיר ברדיו התחלף כבר מזמן. גם מיקה מסתבר חושב על סוכריות, כאלה על מקל. אם תשאלו אותי, אחרי טופי הן הכי טובות שיש.
Sucking too hard on your lollipop
Or love's gonna get you down
הוא שר ואני צוחקת, לשאוב את כל מה שאפשר מהחיים האלה, בהחלט. סוג של מתנה אחת גדולה, מצחיק איך שדברים משתנים בלי משים. רגע אחד ליד אף אחד, רגע אחר מחובקת. רגע. הכל משתנה ברגע. יש לנו כרטיס ללונה פארק ענק, דוהרים על רכבת של הפתעות, שטים במערה של שדים, רגע מפחדים, רגע נבהלים, רגע צוחקים ממה שהבהיל אותנו רק רגע אחד לפני. הכל זמני פה, לרגע מגיח, ברגע חולף. רגע שיש לי בחילה מאיזו קרוסלה ורוצה לעצור את הרכבת. רגע אחר יש לי אנרגיה מטורפת, כי זו היתה אחלה של דהירה בעצם, לטוב ולרע אני קצת מסוחררת. רגע. דברים משתנים ברגע, ואי אפשר באמת לדעת מה מחכה מעבר לפינה. אולי, כמו שאומרים, זו באמת תהיה אהבה.
הוא בא והלך. טוב שכך, למדתי למצוץ את הסוכריה הכי גדולה וצבעונית שיש. לא, זה לא מה שאתם חושבים, קוראים לה החיים.
- רוצים לקרוא עוד על התמודדות עם פרידה? הקליקו כאן
