מנהרה 5 כוכבים: על עורק החיים של עזה

מאז עליית חמאס לשלטון בעזה, מסתמכים תושבי הרצועה על ההברחות. כמעט כל סחורה, החל ממצרכים בסיסיים ועד לטלפונים סלולריים ודלק עושים את דרכם ממצרים לעזה דרך מנהרות תת קרקעיות. במהלך החודשים האחרונים, התפתחה מתחת לאדמה תעשייה שלמה הכוללת מנהרות מאובזרות, שאמורות בתמורה לתשלום, להקל על המבריח את הדרך לרצועה. 

למרות הסכם הרגיעה ופתיחת חלק מהמעברים בין ישראל לעזה, תעשיית ההברחות לא נפגעה בצורה משמעותית. גורם ערבי, המכיר את פעילות המנהרות הציג בפני ynet, דימוי שונה של עסקי ההברחות: "מנהרה זה לא חור תת קרקעי שמהר מהר מעבירים דרכו סחורות והסיפור נגמר", הוא הסביר, "זה עסק שלם שמחייב תחזוקה ובהברחות מסובכות אנשים לוקחים בחשבון את ה'תנאים' ואת ה'שירות' שנותנים בעלי המנהרות. גם בעסק הזה יש תחרות". 

לדברי הגורם, היחס הוא פשוט - מי שמעוניין להבריח באמצעות מנהרה מפוארת ישלם יותר כסף: "אחת המנהרות היותר מפורסמות של רפיח מגיעה לכמעט שני קילומטר", הסביר הגורם, "מתבצעות בה בעיקר הברחות כבדות המיועדות לסוחרים כבדים. הברחות אלה מחייבות שהייה ממושכת במנהרה, לעיתים יומיים שלמים".

למפעילי המנהרות יש שורה של שיטות שמאפשרות למבריחים להרגיש בנוח גם מתחת לאדמה: "במסגרת השהות, בעל המנהרה מכניס פנימה שלושה צינורות, אחד של חמצן, אחד של מים והשלישי בשביל התזונה, צינור חלב", אמר הגורם הערבי, "גם איכות התאורה וההשקעה בה משפיעים על הבחירה במנהרה. במנהרה הגדולה ברפיח, התאורה היא ברמה גבוהה מאוד. עם שירות כזה הסוחרים יעדיפו את מנהרת החמישה כוכבים הזו, גם אם מחירה גבוה, אבל הם יודעים שבהברחה אחת גדולה הם יכולים להכניס סחורה לתקופה יותר ארוכה".

תשלום עבור כל טלפון נייד

למרות שמדובר בפעילות לא חוקית, חלק ממפעילי המנהרות מנסים ליצור תחושה שהם מנהלים עסק מסודר: "יש פקיד מטעם בעל המנהרה והוא יושב עם תיקי חשבונות, ובודק מי חייב כמה והתור של מי היום", מספר שומר באחת המנהרות, "במוצרים הרגילים בעל המנהרה גובה תשלום עבור שק של 50 קילוגרם ובמוצרים יותר דרושים כמו מכשירי סלולרי הוא יקח כסף עבור כל מכשיר, מה שמייקר את המוצר". 

השומר מוסיף כי גם מוצרים זולים יחסית מתייקרים בצורה משמעותית, כאשר הם צריכים לעבור דרך המנהרות: "טונה של מלט שעולה 400 שקלים מגיעה לפה ב-2,500 שקלים בגלל שצריך לשלם להרבה ידיים בתהליך ההברחה", הוא מסביר, "צריך לשלם למבריחים שיביאו את הסחורות מקהיר לרפיח המצרית וזה מייקר את העסק ויוצא שלרצועה מגיעה או סחורה מאוד יקרה או סחורה באיכות נמוכה מאוד שכל מטרתה להגיע לצרכן במחיר סביר, בפועל מדובר בסחורה שהיא הזבל של הזבל של המוצרים שיש במצרים".

שיטות ההברחה משתנות מסחורה לסחורה ולעיתים עשויות להיות מתוחכמות. בהברחת דלק למשל, שולחים לתחנה בצד המצרי רכב ובו מיכלים גדולים. בשלב הבא מחברים את המיכלים שעל הרכב למשאבה, הפועלת מתחת לאדמה ומעבירה את הדלק הישר לצד הפלסטיני.

שלטונות מצרים מנסים בתקופה האחרונה להתמודד עם תעשיית ההברחות באמצעות הגברת הפיקוח על המוצרים המוכנים לבתי העסק ברפיח המצרית. כך למשל, כאשר מגלות הרשויות כי בעל עסק הזמין כמות גדולה יחסית של סחורה, עולה החשד, שהוא מנסה להבריח חלק ממנה לעזה. מוצרים כמו דלק וסולר נחשבים על-ידי הרשויות המצריות, כחשודים.

בגלל שתעשיית ההברחות מניבה רווח גדול, חוששים הסוחרים מהצלחת הסכם הרגיעה. חלקם אפילו ניסו לפגוע בהסכם, באמצעות ירי מרגמות על ישראל והמעברים. רק לאחרונה נעצרו 7 סוחרים בחשד לירי כזה.